החלטה בתיק בש 3327/05

כנגד המבקש הוגש כתב אישום בת"פ 4188/05 של בית משפט מחוזי חיפה המייחס לו עבירה של התפרצות לפי סעיף 407(ב) ועבירה של הצתה לפי סעיף 448(א) רישא, הכל לחוק העונשין. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה זו שבפני, ובה מתבקש בית המשפט להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.

על פי עובדות כתב האישום התפרץ המשיב למסעדה בכך שניפץ חלון זכוכית. בהמשך הכניס ידו ושפך בנזין והצית בדרך זו את המסעדה.

אין למעשה חולק כי המסעדה הוצתה באופן המתואר בכתב האישום. המשיב טוען כי לא הוא זה שהצית את המסעדה.

מעיון בחומר הראיות עולה כי קימות ראיות הקושרות את המשיב לביצוע ההצתה, אם כי לא ניתן לשלול אפשרות כי היו מעורבים נוספים בפרשה. בסמוך למסעדה שהוצתה נמצא בקבוק קוקה קולה ריק ובו שרידי בנזין. על הבקבוק נמצאו טביעות אצבע של המשיב.  המשיב הסביר כי הוא נוהג לשתות מסעדה הנ"ל וכן כי הוא רוכש בנזין בבקבוקים כנ"ל לצרכי עבודתו כצבע.

המתדלק בתחנה נחקר ותיאר אדם שרכש בנזין בבקבוק קולה והתיאור שמסר דומה למשיב, ואולם לא נערך מסדר זיהוי. מחדל זה רובץ לפתחה של המאשימה. אמנם קיים צילום של מצלמת האבטחה בתחנת הדלק שגם בה נראה אדם הדומה למשיב רוכש בנזין בבקבוק קולה ואולם הצילום אינו מאפשר זיהוי בודאות המספיקה.  בכל מקרה - גם אם היה זיהוי וודאי אין בכך די מאחר והמשיב אינו מכחיש את עצם רכישת הבנזין בבקבוק קולה בתחנה הנ"ל.

מכאן השאלה היא באם יש ראיות מספיקות לקשר בין הבקבוק שנתפס ליד המסעדה, עם שרידי בנזין מחד וטביעות האצבע של המשיב מאידך, ובין ההצתה.

יצוין כי המשיב עצמו מוכר היטב למתלונן. המתלונן אף ציין כי המשיב ביקש להצטרף כשותף למסעדה מספר פעמים ובקשתו נדחתה. לכאורה - יש בכך אפשרות של מניע לביצוע העבירה, בין אם כנקמה לסירוב לצרפו כשותף ובין אם בדרך של הפעלת איום במטרה לסחוט את השותפות במסעדה. בכל מקרה - לא מיוחסת לו עבירה כנ"ל. 

הראיות העיקריות המצטרפות לבקבוק הנושא את טביעת אצבעותיו של המשיב, ביחד עם שרידי בנזין, הם שקריו של המשיב שטען טענת אליבי שהופרחה באופן מוחלט. עדי האליבי נחקרו והכחישו כי המשיב שהה עמם במועדי ביצוע ההצתה. המשיב גם טען כי הוא שותפו לעסקים של מפעיל המסעדה וגם טענה זו נדחתה ע"י המתלונן, שאישר כי המשיב אכן רצה להיות שותף וסורב. על אלו יש להוסיף כי בשלב חקירה מאוחר יחסית טען המשיב כי תושב שטחים מנסה להפלילו ואולם לא הובאו כל ראיות לכך וגם לא הסבר של ממש על מניע.  על זאת יש להוסיף כי המשיב טען שבליל ההצתה היו לו בביתו טרדות טלפוניות רבות. אשתו לא זכרה כל הטרדה או הפרעה טלפונית במהלך הלילה.

מכאן שבסך הכל קימת ראיה אחת ודאית והיא ממצא ט"א על גבי בקבוק ההצתה, זיהוי חלקי של המשיב ושקריו, שהם לכשעצמם מהווים סיוע לראיות שנגדו. הלכה היא כי שקר של נאשם המוכח בראיות חיצוניות יכול לשמש כראיית סיוע כנגדו. ראה:

ע"פ 20/89 יעקב בן אליהו אמסלם נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(1), 573, עמ' 585-586;

ע"פ 5237/93 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 94(3), 203;

בש"פ 2649/02 סרגיי בקייב נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(2), 1169, עמ' 1173.

 עם זאת סבור אני כי לא ניתן לשלול כי אחר היה המצית, וזאת בהעדר זיהוי ודאי של המשיב כמי שקנה את הבנזין וביצע את המעשה. בהעדרו של זיהוי ודאי לא ניתן לשלול אפשרות זו, זאת הגם שיש ראיות לכאורה המצביעות על מעורבות של המשיב ברמה זו או אחרת בהצתה, ראיות שבעיקרן שקריו וממצא הט"א על גבי בקבוק ההצתה. התשתית הראייתית החסרה אמנם מקימה עילת מעצר, כפי שיובהר, ואולם חולשת הראיות תבוא לידי ביטוי בתוצאות ההחלטה.

גם אם נאמר שעל פי חומר הראיות המשיב קשור, לכאורה, להצתה אם כי לא כמצית עיקרי, עדיין קיימת עילה להורות על מעצרו. עבירת הצתה היא עבירה המעידה על מסוכנות רבה מהטעם שהמצית מעיד על עצמו כי הוא נכון ליצור סיכון בלתי מוגבל, הן לנשוא ההצתה והן לנכסים אחרים. אש אינה ניתנת לשליטה ולחיזוי. אנו יודעים כיצד אש פורצת ואולם לא ניתן לדעת מראש כיצד תיכלה. מכאן שהמצית יוצר סיכון להתפשטות האש ולאבדן שליטה עליה. מכאן מסוכנותו לציבור, בין אם הוא מצית עיקרי או מסייע.

אוסיף עוד כי אם המשיב הוא אכן המבצע העיקרי  - כי  אז התנהגותו מעידה על מסוכנותו. אם אך מסייע הוא - כי אז אולי מסוכנותו אולי פחותה ואולם קיים סיכון אחר והוא לשיבוש הליכי משפט, השפעה על המתלונן באמצעות אותו אחר, וכד'. מכאן שבכל מקרה לא ניתן להתעלם מהמסוכנות.

באיזון שבין החסר הראייתי מחד והסיכון העולה מהעבירה מאידך, סבור אני כי ניתן להסתפק במקרה זה בשחרורו של המשיב לחלופת מעצר שתבטיח את הרחקתו מזירת העבירה ומהמתלונן, זאת עד שיוכרע דינו. בכך, סבור אני, יש כדי לאזן בין טיבן של הראיות, מסוכנות העבירה וחזקת חפותו של המשיב. עוד אוסיף כי לעניין זה הבאתי בחשבון את הרשעותיו הקודמות של המשיב, חמש במספר, המעידות כי אינו שומר חוק. עם זאת סבור אני כי ניתן לאיין את מסוכנותו ולערוך את האיזון הנכון בשים לב לכל האמור לעיל, גם אם ישוחרר בתנאים מתאימים כפי שיפורט להלן:

1.                 המשיב ישוחרר ממעצר וישהה במעצר בית מלא בכתובת שתאושר ע"י בית המשפט ושתהיה בישוב המצוי דרומית לקו חדרה.

2.                 בכל עת ישהה עם המשיב מפקח שיאושר ע"י בית המשפט, לאחר שתינתן לפרקליטות הזדמנות לחקור אותו ולתהות על קנקנו. ובסך הכל יהיה על המשיב להציע לבית המשפט שלושה מפקחים שיתחייבו לפקח על המשיב ברוטציה. על כל מפקח להיות ללא עבר פלילי ויהיה עליו להפקיד התחיבות עצמית בגובה 10,000 ש"ח להבטחת התחייבותו לפקח על המשיב.

3.                 בנוסף, יותקן למשיב פיקוח של אזיקים אלקטרונים בכתובת בה ישהה. אם וכאשר תאותר הכתובת המוצעת כי אז יורה בית המשפט לשירות המבחן לבדוק את האפשרות להתקין בכתובת הנ"ל פיקוח אלקטרוני, שיהיה בנוסף לפיקוח האנושי כאמור לעיל.