החלטה בתיק בש 3301/08

1.         בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בעכו (כב' השופטת ג'ני טנוס), מיום 6/8/08, לפיה הורתה על מעצרו של העורר עד להחלטה אחרת.

2.         נגד העורר הוגש כתב אישום ובו יוחסו לו עבירות של העלבת עובד ציבור, איומים, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

            על פי כתב האישום, ביום 27/7/08 נדרש העורר להזדהות באמצעות תעודת זהות, אך סרב באומרו לשוטר: "אני לא אתן לך שום תעודת זהות, אני לא סופר אותך ממטר, אני שם זין עליך ועל הבילוש שלכם". הוא סרב לעיכובו ולאחר שהודע לו על מעצרו, תקף את השוטר והלם בו באגרופים בראשו.

            ביום 29/7/08, בתום הארכת מעצרו בבית משפט השלום, השמיע העורר בפני שוטר יחידת נחשון, איומים על השוטר שעצר אותו, באומרו: "אני אשתחרר מפה אני אזיין אותו... כמו שהשוטרים מנהריה סובלים גם הוא יסבול".

            המאשימה ביקשה מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים.

3.         בית משפט קמא, בהחלטתו, קבע כי קיימות "ראיות לכאורה שיש בהן פוטנציאל ממשי להרשעתו" של העורר. זאת, לאחר ששקל את השגותיו של הסנגור לגבי חומר הראיות.

            עוד קבע בית משפט קמא, כי התנהגותו של העורר, כמתואר בהודעות השוטרים ואיש יחידת נחשון, מלמדת על מסוכנותו ועל הצדקה לעוצרו עד תום ההליכים. זאת בפרט שאין זו הסתבכותו הראשונה של העורר עם אנשי משטרה. עונש מאסר מותנה לא הניא את העורר מלחזור לסורו ולכן קבע בימ"ש קמא כי: "יש בכך כדי ללמד לכאורה על מסוכנותו של המשיב שכבר בגיל צעיר גילה חוסר מורא כלפי אנשי החוק".

            יחד עם זאת, בשל גילו הצעיר, העובדה כי קיימת לחובתו הרשעה אחת ובשים לב לחלופה המצומצמת שהוצעה ע"י הסנגור, בימ"ש קמא ראה לנכון לקבל תסקיר מעצר בעניינו של העורר, על מנת לבחון אם ניתן לאיין את מסוכנותו בדרך של חלופת מעצר ואם החלופה הקונקרטית שהוצעה, ראויה. לצורך כך קבע בימ"ש קמא דיון נוסף ליום 27/8/08.

4.         ב"כ העורר טען כי בית משפט קמא טעה בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה, במידה המצדיקה מעצר עד תום ההליכים וכי לא נקבע כי "העדר הדוחות הראשוניים של החוקרים", התעודה הרפואית של השוטר, שאין בה סימנים לפגיעה בראשו, מכרסמים בעוצמת הראיות.

            עוד טען כי טעה בית משפט קמא בקובעו, כי הטענה שהשוטר תקף את העורר, הועלתה על ידי סנגורו. בשלב מעצרו, בהודעתו מיום 30/7/08, מסר העורר כי השוטר הרביץ לו. בית משפט קמא גם התעלם מתעודה רפואית של העורר ומהעובדה שהשוטר אישר כי עשה שימוש בכח.

            ב"כ העורר טען עוד כי אין ראיות לעבירת איומים מצדו של העורר. מדובר באיום בפגיעה כדין, השוטר התנכל לעורר, לטענתו ובתגובה, העורר אמר לו כי מגיע לו לסבול כפי שסובלים כדין השוטרים מנהריה, שהועמדו לדין פלילי.

            עוד לטענת ב"כ העורר, נסיבות העבירה אינן מלמדות על מסוכנותו של העורר ועל קיומה של עילת מעצר. לחלופין, היה מקום לשחרר את העורר באופן מיידי וללא צורך בקבלת תסקיר, על מנת שישהה באילת אצל אביו וכנגד ערבויות נוספות, בכלל זה, הפקדת ערובה.

5.         לאחר ששקלתי את מלוא טענות הצדדים, איני מוצאת מקום לקבוע כי בית משפט קמא טעה בהפעלת שיקול דעתו.

            לאחר שאף אני עיינתי בחומר הראיות, עולה כי קיימות לכאורה ראיות המסבכות את העורר בעבירות שיוחסו לו.

            הובהר כי השוטר המתלונן החל להקליד בניידת דו"ח אודות האירוע ומשלא חש בטוב, המשיכה את רישום הדו"ח השוטרת שנכחה עמו באירוע. מכל מקום, נגבו הודעות מהשוטרים הנוכחים ומעדי ראייה. אין הכרח כי מכות אגרוף בראש יותירו סימנים. הסימנים המינוריים, המתועדים בתעודה הרפואית של העורר, תואמים שימוש בכח סביר שנדרש לצורך מעצרו.

מקובלת עלי קביעת בית משפט קמא, כי קיימות ראיות לכאורה גם לעבירת האיומים. המילים "אני אזיין אותו" אינן מתיישבות עם הסבר תמים לפגיעה כדין, כפי שמעלה הסנגור בשמו של העורר.

6.         העורר אמנם צעיר, כמעט בן 20 (עריק מצה"ל), אך לחובתו הרשעה קודמת בעבירה של איום על שוטר ועל אף מאסר מותנה בן 4 חודשים התלוי מעל ראשו, לא היסס, לכאורה, לפעול כמתואר בכתב האישום. עובדה זו, בצירוף העובדה כי פגיעה במי שתפקידם לשמור על שלום הציבור, פוגעת בבסיס מערכת אכיפת החוק - מלמדת על מסוכנותו של העורר ומצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים.

            אכן, יש מקום לבחון חלופת מעצר. אולם, בצדק ביקשה כב' השופטת קמא לבחון אפשרות זו ולבדוק את החלופה הקונקרטית שהוצעה, בדיקה שתעשה באמצעות תסקיר מעצר. 

7.         הערר נדחה.

            העורר יובא לדיון נוסף בבית משפט השלום בעכו, ביום 27/8/08 בשעה 10:00.

ניתנה היום י' באב, תשס"ח (11 באוגוסט 2008) במעמד ב"כ העורר, העורר וב"כ המשיבה.