החלטה בתיק בש 3301/07

1.         נגד המשיב הוגש כתב אישום ב-ת.פ. 1164/07, אשר מייחס לו ביצוע עבירות הבאות:

א.         חבלה בכוונה מחמירה - עבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין);

ב.         סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה - עבירה לפי סעיף 332 לחוק העונשין;

ג.          הפרעה לשוטר במילוי תפקידו - עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין;

ד.         אי ציות לתמרור ה-1 (אור אדום ברמזור) - עבירה לפי תקנה 22 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 ביחד עם סעיף 68 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, (להלן - פקודת התעבורה);

ה.         הסתייעות ברכב לביצוע עבירה מסוג פשע - עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה;

ו.          נהיגה ללא רישיון רכב תקף (מקרים רבים) - עבירה לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה;

ז.          נהיגה ללא תעודת ביטוח תקפה (מקרים רבים) - עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970

2.         בכתב האישום נטען, כי המשיב הינו בעליו של רכב מסוג מיצובישי, דגם לנסר, מ"ר 02-566-88 (להלן - המיצובישי), ובמועד הרלבנטי לכתב האישום לא היה למיצובישי רישיון רכב בתוקף. ביום 16/10/2007, בו רכש המשיב את המיצובישי, ועד ליום 16/11/2007 נהג המשיב במיצובישי ללא רישיון רכב או תעודת ביטוח תקפה. ביום 16/11/2007 בשעה 12:15, או בסמוך לכך הבחין שי רונן, קצין במשטרת ישראל (להלן - שי), במשיב כשהוא נוהג במיצובישי ברחובות שכונת הר יונה בנצרת עלית.

שי הורה למשיב לעצור בצד לצורך בדיקה, התקרב רגלית לרכבו של המשיב, הזדהה בפניו כשוטר וביקש ממנו תעודת זהות ורישיונות. המשיב, שכאמור לא היה בידיו רישיון רכב או תעודת ביטוח תקפה, החל בנסיעה לכיוונו של שי, כדי להימלט מעיכובו כדין, פגע עם המיצובישי בשי, הפילו לכביש וברח מן המקום.

לאחר הדברים האמורים נכנס שי לניידת המשטרה ורדף אחר המשיב, כאשר לאורך       כל המרדף הייתה הניידת עם אור כחול פועל. המשיב ברח ממקום עיכובו לכיוון הכללי של כפר ריינה, כאשר הוא נוהג בצורה פרועה ומסכן את משתמשי הדרך האחרים. המשיב אף פגע באחת הכיכרות בדרכו, איבד את השליטה על רכבו, ואף פגע במדרכה וסיכן את הולכי הרגל שהיו על המדרכה. המשיב עבר את כיכר "ריינה", המשיך לנסוע בפראות כאשר הרכבים הבאים מולו נאלצו לסטות לשולי הדרך כדי לא להיפגע. במהלך המרדף המשיב אף חצה את אחת הצמתים בדרכו כאשר האור ברמזור בכיוון נסיעתו אדום, וכמעט פגע ברכב אחר שעבר בצומת באור ירוק.

לאחר הדברים האמורים, פנה המשיב לכיוון עילוט והמשיך בנסיעתו הפרועה אף בתוך הכפר, תוך שהוא מסכן עוברי אורח שחצו את הכביש ונאלצו לברוח בריצה, כדי לא להיפגע מנסיעתו של המשיב. לאור דיווחיו של שי בקשר המשטרתי חסמה ניידת משטרתית נוספת בה נהג מאהר אשד (להלן - מאהר), את כביש היציאה מעילוט. המשיב הגיע למחסום במהירות גבוהה ולמרות שהניידת חסמה את הכביש, ניסה המשיב לעקוף את הניידת מהשוליים, אך איבד שליטה ונעצר לאחר שכמעט ופגע בניידת. עת נעצרה המיצובישי ניגש מאהר אל חלון הנהג, הניח את ידו על ידו השמאלית המשיב וביקש ממנו לרדת מן הרכב, אולם המשיב התעלם מהוראת השוטר מאהר, שילב להילוך אחורי ונסע לאחור, תוך שהוא דוחף את מאהר עם המיצובישי ומאלץ אותו לברוח הצידה כדי שלא להיפגע באופן ממשי, ולאחר מכן ברח המשיב מהמקום.

3.         עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת ביום 29/11/2007 בקשה זו להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בבקשתה זו, טענה המבקשת כי יש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב הכוללות, בין היתר, את מזכרי השוטרים הרלבנטיים והודאת המשיב במעשים המיוחסים לו. עוד נטען, כי העבירות המיוחסות למשיב הינן חמורות על-פי אופיין ונסיבותיהן, וכן קיים חשש כי שחרורו של המשיב יוביל לשיבוש מהלכי המשפט, ובריחה מן הדין, וזאת לאור העובדה כי המשיב במעשיו כבר הוכיח, כי הוא אינו שועה להוראות השוטרים, מפריע להם במילוי תפקידם, ואף מוכן לסכן עוברי אורח תמימים.

4.         בישיבה ביום 2/12/2007 הסכים ב"כ המשיב, לעניין בקשה זו בלבד, לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, וביקש לשלוח את המשיב לקבלת תסקיר מעצר. על אף התנגדות ב"כ המבקשת, הוריתי לשירות המבחן להמציא תסקיר מעצר אודות המשיב, וזאת תוך הדגשה, כי אין בשליחת המשיב לקבלת תסקיר מעצר כדי להוות אינדיקציה כלשהי אודות ההחלטה שתינתן בבקשה זו. ביום 24/12/2007 נתקבל תסקיר מעצר אודות המשיב.

5.         באשר לעילת המעצר על אף שב"כ המשיב הסכים, כאמור לעיל, כי קיימת עילת מעצר בעניינו של המשיב, מן הראוי לחדד בעניין זה, כי אכן העבירות המיוחסות למשיב הן חמורות, ועל-פי אופיין ונסיבותיהן מקימות עילת מעצר נגדו לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן - חוק המעצרים), שכן בנהיגתו הפרועה על הכביש ניסה המשיב לפגוע בשוטרים באמצעות רכבו מכיוון שלא רצה להיעצר על-ידם, וכן סיכן את העוברים והשבים התמימים בדרך, ואף בנס האירוע לא הסתיים בצורה טראגית יותר. כל זה מלמד על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו.

6.         השאלה שנותרה להכרעה בדיון שלפנינו היא האם ניתן לאור הוראות סעיף 21 (ב)  (1) לחוק המעצרים, להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של המשיב, פחותה.

מעיון בתסקיר המעצר שהוגש בעניינו של המשיב אנו למדים, כי המשיב הינו בן 33, נשוי ואב לשלושה ילדים, בגילאים 4-1 שנים. המשיב בעל השכלה יסודית, עבד בעבודות מזדמנות, ועבר ממעסיק למעסיק בשל תנאי העבודה והשכר. שירות המבחן העריך כי עצם המעצר חידד עבור המשיב את חומרת מעשיו, כישלונו ההתנהגותי, וההשלכות של כך עליו ועל הסובבים אותו. להערכת שירות המבחן, במידה והמשיב ישוחרר לחלופת מעצר, יהיה מסוגל לשמור על התנאים המגבילים שיוטלו עליו. לסיכום, שירות המבחן המליץ על שחרורו של המשיב למעצר בית בביתה של גיסתו, הגב' פאטמה מנזל בכפר כנא. כמו כן, הומלץ על איזוק אלקטרוני.

ב"כ המבקשת, על אף המלצת שירות המבחן, לא הסכים לשחרורו של המשיב בחלופת מעצר, ולטענתו מדובר באירוע קשה. זאת ועוד, לטענת ב"כ המבקשת עברו התעבורתי והפלילי של המשיב מלמד על כך שהמשיב מזלזל בחוק באופן עקבי, ולא ניתן לבטוח בו. כתמיכה לעמדתו הפנה ב"כ המבקשת לפסיקת בית המשפט העליון, ובמיוחד לבש"פ 4574/07 מדינת ישראל נ' מרעאי אבוקיעאן (פורסם במאגר נבו), ובש"פ 6433/06 מדינת ישראל נ' פואד אבולקיעאן, תק-על 2006(3), 2209, שם נתקבלו עררים של המדינה והוחלט לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים. אדגיש, כי עיינתי בפסקי הדין הנ"ל, ונוכחתי לדעת, כי המקרים המתוארים בהם שונים מנסיבות המקרה שלפנינו. במקרים הנ"ל, ראשית, דובר על נאשמים שלא רק שנהגו בנסיעה פראית באורח שסיכן אזרחים ושוטרים אלא גם הסיעו שוהים בלתי חוקיים, לפיכך היה שם שילוב של עבירות חמורות, ושנית, בבש"פ 6433/06 התקשה שירות המבחן בתסקירו הראשון לגבש הערכה לגבי רמת הסיכון בהתנהלות הנאשם, ובבש"פ 4574/07 שירות המבחן לא המליץ כלל לשחרר את הנאשם מן המעצר לחלופת מעצר, ואילו במקרה שלפנינו, בלא להקל ראש במעשיו החמורים של המשיב, הוא לא ביצע בנוסף עבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים על הפוטנציאל הקשה שבה, וכן המלצת שירות המבחן הייתה חיובית לשחרור המשיב בחלופת מעצר.   

אציין כי הנני ער לעובדה, כי לא מדובר כאן במעידתו הראשונה של המשיב, לחובתו עבר פלילי שכולל הרשעה משנת 1996 בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, וכן הרשעה משנת 1999 בעבירות של מעשה מגונה וחטיפה, בגינן ריצה 4 שנות מאסר. ובאשר לעברו התעבורתי של המשיב לחובתו 6 הרשעות קודמות, חלקן בעבירות חמורות. אומנם הרשעתו האחרונה של המשיב בעבירת התעבורה היא משנת 2004 (נהיגה בזמן פסילה), בגינה אף ריצה 4 חודשי מאסר בעבודות שירות. ברם כל זה לא הרתיע את המשיב מלחזור ולבצע עבירות נשוא תיק שלפנינו. יחד עם זאת, עדיין יש לזכור כי: