החלטה בתיק בש 3300/07

1.         נגד המשיב הוגש לבית משפט זה כתב אישום בתיק פ 1163/07, אשר מייחס לו ביצוע עבירת שוד בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, (להלן - חוק העונשין).

2.         בכתב האישום נטען, כי אלי נאמן (להלן - המתלונן) הינו בעלים של קיוסק בשם "מפגש קש" הנמצא בבית שאן (להלן - הקיוסק). כמו כן, משמש המתלונן כזכיין ובעל הרשאה מטעם מפעל הפיס בקיוסק. ביום 23/11/2007, סמוך לשעה 22:00 הגיע המשיב לקיוסק, ושיחק בכרטיסי הגרלה. במהלך גירוד הכרטיסים, ובחלוף פרק זמן מסוים, פנה המשיב למתלונן וביקש ממנו, כי יאפשר לו להמשיך, ולגרד כרטיסים ובסוף יסכמו בכמה מהכרטיסים זכה ובכמה הפסיד, ואז יערכו חשבון כולל.

סמוך לשעה שלוש לפנות בוקר, רצה המתלונן לסיים את יום עבודתו בקיוסק, וביקש מהמשיב לבצע חישוב סופי של ההפסדים מול הרווחים. המשיב סירב וביקש להמשיך ולגרד כרטיסים נוספים. המתלונן לקח את הכרטיסים שגורדו והחל לחשבם, בעודו עורך את החשבון עבר המשיב לצדו של המתלונן, שהיה אותה עת בדלפק המכירה. משהבחין בכך המתלונן, הוא ביקש מהמשיב לצאת משטח הדלפק. המשיב לא שעה לבקשתו. הוא ניסה לפתוח את המגירה בה נשמר הכסף מהפדיון היומי, אך המתלונן מנע זאת ממנו. בתגובה לכך תקף המשיב את המתלונן, ותוך כדי הוחלפו בין השניים מהלומות. המשיב נטל לידיו סכין שהייתה בקרבת מקום והצמידה לצווארו של המתלונן, תוך שהוא אומר לו: "גם ככה אין לי כסף לשלם לך ואין לי מה לאכול בבית". המתלונן נאבק במשיב והצליח להשתחרר מאחיזתו. המשיב ניצל את הפוגה זו של המשיב, פתח את הקופה, הוציא את תכולתה בשווי של כ-1,700 ש"ח ונמלט עם סכום זה מהמקום. בנוסף, גנב המשיב מהמתלונן את אותם הכרטיסים שבעבורם לא שילם, בשווי מוערך של 2,935 ש"ח וזאת ללא הסכמת המתלונן. כמו כן, כתוצאה ממעשיו של המתלונן, נפצע המתלונן בצווארו.

3.         עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת ביום 29/11/2007 בקשה זו להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בבקשתה זו, טענה המבקשת טענות אלה:

א.         למבקשת ראיות טובות, לכאורה, להוכחת העבירה המיוחסת למשיב, הכוללות בין היתר, את גרסת המתלונן אשר בינו לבין המשיב קיימת הכרות מוקדמת, גרסה זו עולה הן בהודעותיו והן בעימות שנערך בינו לבין המשיב. בנוסף, על פי חומר החקירה עולה, כי המתלונן דווח מיידית למשטרה על קרות האירוע. כן, קיימת עדות למצבו הנפשי של המתלונן מיד לאחר האירוע וראיות חפציות.

ב.         העבירה המיוחסת למשיב חמורה על פי אופייה ונסיבותיה, ומקימה נגד המשיב חזקת מסוכנות סטטוטורית שעל המשיב הנטל לסתור. כמו כן, קיים יסוד סביר לחשש, כי אי-מעצרו של המשיב יביא לשיבוש מהלכי משפט ולהשפעה על עד התביעה המרכזי.

ג.          לחובתו של המשיב קיים רישום פלילי משנת 2001 בגין עבירת פריצה לבניין שאינו דירה וביצוע גניבה.

4.         בטיעוניה בפניי, פירטה ב"כ המבקשת את הראיות נגד המשיב, והתייחסה בפרוטרוט לעדות המרכזית שהינה גרסתו של המתלונן, וכן לשאר הראיות אשר לטענתו תומכות בגרסת המתלונן, ולעניין מסוכנותו של המשיב, טענה כי מעשיו של המשיב כפי שנטען בכתב האישום, מלמדים על אדם שיש לו קושי לשלוט בדחפיו. הפנתה לעברו וכן לעובדה כי המשיב במהלך המעצר, ניסה לחתוך עצמו. לדידה, מכלול האמור מלמד, כי אין כל חלופה של מעצר שיש בה כדי לאיין את מסוכנותו.

5.         ב"כ המשיב התנגד לקבלת הבקשה. ב"כ המשיב טען, כי בגרסת המתלונן ישנן פריכות וסתירות מהותיות, והוא פרש בפניי את הסתירות המהותיות, אשר לדידו מהוות פריכות. כמו כן, הצביע ב"כ המשיב על שקרים שלטענתו מצא בהודעותיו של המתלונן. נוכח האמור, סבור ב"כ המשיב, כי אין בתיק תשתית ראייתית לכאורית לביצוע המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום. לטענתו, גם עילת המעצר לא קמה בעניינו של המשיב. לחילופין, טען ב"כ המשיב, כי במידה ובית המשפט יקבע, כי יש ראיות לכאורה וקיימת עילת מעצר, אזי יש לשקול בעניינו של המשיב שחרור לחלופת מעצר בבית אחותו בחיפה.

6.         כידוע, בבקשה למעצר עד תום ההליכים, מצווה בית המשפט תחילה לבחון אם קיימות ראיות לכאורה, אשר קושרות את המשיב לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, וזאת על פי המבחנים שנקבעו בבש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133. להלן אסקור את התשתית הראייתית הקיימת בתיק שלפנינו.

עיון בחומר הראיות אשר בידי המבקשת, מגלה למעשה, כי כתב האישום נשען בעיקרו על הודעותיו של המתלונן ועל העימות שנערך בין המתלונן לבין המשיב. בהודעתו הראשונה מיום האירוע בתאריך 23/11/07, מסר המתלונן הודעה בה סיפר את עיקר הדברים. בהודעתו השניה במשטרה מיום 24/11/2007, סיפר המתלונן בצורה מפורטת ועקבית על קורות האירוע בגינו נעצר המשיב. המתלונן ידע לציין, בין היתר, איך הגיע המשיב מעבר לדלפק וסירב לעזוב, איך פתח המשיב את המגירה, בה היו הכספים, ומשראה זאת המתלונן, הוא סגר את המגירה ודחף את המשיב, ואז לפי דברי המתלונן, ניגש אליו המשיב, תפס אותו מהחולצה באזור הגרון, והם התחילו להתקוטט. המשיב הפיל את המתלונן על הקרטון, ואז לקח המשיב סכין שהייתה מונחת על המקרר של הסלטייה והקריב אותה לגרונו של המתלונן במרחק של 2 ס"מ, המתלונן תפס את ידו של המשיב שבה החזיק את הסכין, והתחנן אל המשיב שיפסיק, ובדיוק באותו הזמן, לטענת המתלונן, עברו במדרכה הצמודה 3 בחורים צעירים, המתלונן צעק להם להזמין משטרה, כי המשיב רוצה לרצוח אותו, אך הבחורים לא התייחסו לדברי המתלונן, יתכן וחשבו שזה היה בצחוק. או אז, הצליח המתלונן להשתחרר מהמשיב, והמתלונן הלך אחורה לכיוון הברזייה, אז פתח המשיב את המגירה, ובשתי הידיים עשה פעולה של איסוף שטרות של כסף בצורת מעגל, לקח מספר שטרות וברח (ראה הודעת המתלונן מיום 24/11/2007, עמ' 1, שורות 19-21, ועמ' 2, שורות 22-36).

תמיכה וחיזוקים להודעותיו של המתלונן ניתן למצוא בראיות הבאות:

א.          בין המשיב והמתלונן נערך עימות, אשר הוסרט ותומלל. עיינתי בתמליל וצפיתי בקלטת העימות, ונוכחתי לדעת, כי בעימות חזר המתלונן בפרוטרוט על גרסתו שמסר קודם לכן בהודעותיו במשטרה. בעימות היה המתלונן עקבי ודבק בגרסתו, לפיה המשיב הוא זה שתקף אותו, ושדד את הכספים שהיו בקיוסק. המתלונן לא נרתע גם כשהיה צריך למסור גרסה זו מול המשיב. 

ב.          העד מתי גרמה שהגיע לזירת האירוע בערך בשעה 3:30, סמוך לאחר שהמשיב נמלט מהמקום, סיפר בהודעתו מיום 25/11/07 על מצבו הנפשי של המתלונן, ועל כך כי המתלונן היה מבוהל, דיבר בטלפון עם המשטרה, ומסר כי המשיב הוא שביצע את השוד. מתי אף ציין, כי המתלונן היה בלחץ ולא היה יכול לתקשר עם המשטרה, לכן הוא לקח את הטלפון מהמתלונן ודיבר בעצמו עם המשטרה על מנת למסור פרטים כדי שהניידת תגיע במהירות. ער אני לעובדה כי עדותו של מתי היא בגדר עדות שמועה. עם זאת, סבור אני, כי עדות זו נמנית עם אחד החריגים לכלל הפוסל עדות שמיעה, והיא כשרה לפי סעיף 9 לפק' הראיות, שכן הדברים נאמרו מפי המתלונן שהוא עד במשפט. מכל מקום, סוגייה זו תיבחן לעומק בבוא העת לכשידון התיק לגופו של עניין.

ג.          בנוסף, בידי המשטרה נתפסו כרטיסי חיש גד, אשר על פי גרסת המתלונן הם אותם כרטיסים שגירד המשיב עובר לאירוע השוד. בדו"ח שנערך ע"י המשטרה נמצא, כי שווי כרטיסי חש גד שלא זכו עומד על 3,145 ש"ח ואילו שווי כרטיסי חיש גד שזכו עומד על סך של 210 ש"ח בלבד. כרטיסים אלה תומכים בגרסת המתלונן לפיה המשיב היה חייב למתלונן סכום כסף נכבד ולא היה בידי המשיב איך לשלם את החוב. לציין, כי המתלונן ציין בהודעתו כי המשיב צעק לעברו בעודו מקריב את הסכין לגרונו של המתלונן: "גם ככה אין לי כסף לשלם לך ואין לי מה לאכול בבית" (ראו הודעת המתלונן מיום 24/11/2007, בעמ' 2, שורות 32-31).

ד.          ביום 25/11/2007 נבדק המתלונן אצל ד"ר ליליאן לב, ומבדיקה רפואית זו עולה לכאורה, כי באזור הצוואר של המתלונן מצד ימין נמצאה צלקת עדינה ליניארית באורך כ-3 ס"מ. ראיה זו מחזקת את גרסת המתלונן, לפיה ככל הנראה השריטה נגרמה מהמאבק שהתנהל בינו לבין המשיב. לציין, כי השוטר מלול דוד הבחין בשריטה טרייה מאוד בגרונו של המתלונן, וזאת כאשר גבה את הודעתו של המתלונן ביום 24/11/07 (ראה מזכר של מלול מיום 24/11/07), דבר אף הוא תומך בגרסת המתלונן.

המשיב בהודעותיו קשר את עצמו למקום ולאירועים, אך הכחיש שתקף את המתלונן, וטען כי מי שפתח בסכסוך האלים היה דווקא המתלונן שסירב לתת את הכסף בגין הזכיות בכרטיסי חיש גד. גרסאותיו של המשיב שמסר במשטרה ובמהלך העימות אינן עקביות, והחשוב מכל, רואה אני לנכון לציין את העובדה לפיה, טען המשיב בהודעתו הראשונה, כי המתלונן הוא שתקף אותו בגלל שהמשיב דרש ממנו את הכסף בגין הזכיות בכרטיסי חיש גד, כאמור לעיל, אך המתלונן סירב לבקשתו הנ"ל. כמו כן, כאשר נשאל המשיב מדוע המתלונן יעליל עליו, טען המשיב כי הוא אינו יודע, אין לו סכסוך עם המתלונן, והמשיב העלה סברה, כי יתכן ובגלל החוב הישן שהמתלונן חב לו, או אולי בגלל שלא רצה לעזוב את הקיוסק, העליל המתלונן עליו (ראה הודעת המשיב מיום 23/11/2007, עמ' 1, שורות 18-25, עמ' 2, שורות 26-46 ועמ' 3, שורות 8-14). לעומת זאת, בעימות שנערך בין המשיב לבין המתלונן, העלה המשיב לראשונה את הגרסה לפיה המתלונן תקף אותו בגלל שהוא קילל את אחותו המנוחה של המתלונן, ולדברי המשיב, המתלונן איים להרוג אותו בגלל הקללות הנ"ל (ראה דו"ח עימות בעמ' 2, שורות 30-33). ברם, כאשר נשאל המשיב בהודעתו המאוחרת יותר מדוע לא סיפר בהודעותיו הקודמות על כך, שקילל את אחותו המנוחה של המתלונן, ובעקבות זאת המתלונן כביכול תקף אותו, לא ידע המשיב לספק הסבר הגיוני בעניין זה, וענה כי בהודעותיו הקודמות לא ירד לפרטים (ראה הודעת המשיב מיום 27/11/2007, בעמ' 1, שורות 4-5).

כאמור, ב"כ המשיב טען באריכות, כי בגרסתו של המתלונן עלו סתירות מהותיות, אשר יש בהן לטענתו כדי להשמיט את הקרקע מתחת לקיומן של ראיות לכאורה. אין בידי לקבל טענה זו של ב"כ המשיב. עיינתי לעומק בשתי הודעותיו של המתלונן, עיינתי בתמליל העימות, וצפיתי בקלטת של העימות שנערך בין המתלונן לבין המשיב כאמור לעיל, ולא מצאתי בשלב זה סתירות מהותיות בגרסתו של המתלונן, אשר כאמור הייתה עקבית הן לאורך כל  שתי הודעותיו במשטרה והן בעימות שנערך. מכל מקום, טענות אלה לעניין הסתירות, ייבחנו לעומק לכשיידון התיק לגופו של עניין, די לי בשלב זה לקבוע כי אם עלו סתירות או אי דיוקים, הרי המדובר בסתירות זניחות, שוליות שאינן יורדות לשורש העניין, ואין בהן כדי להחליש את עוצמת הראיות לכאורה כנגד המשיב.

ב"כ המשיב כאמור, טען עוד כי עלו שקרים בגרסתו של המתלונן. לעניין זה טען ב"כ המשיב, כי מתי גרמה אמר בהודעתו, כי לאחר האירוע, מצא בקיוסק, מתחת למקרר, שטר בסך של 20 ש"ח, ומסר אותו למתלונן. מתי ציין כי השטר נראה כשטר שנמצא מתחת למקרר הרבה זמן היות והוא היה קצת מאובק. לעומת התיאור הנ"ל של השטר, מסר המתלונן בהודעתו מיום 24/11/2007 בעמ' 2, שורות 41-44, כי השטר שמצא מתי זה אותו שטר שנפל למשיב מהיד. אם כך הם פני הדברים, נשאלת השאלה במה ראה ב"כ המשיב שקר של המתלונן? לדעתי, לא ניתן בשלב זה לקבוע כי המתלונן שיקר בעניין זה, מאחר ועל פי גרסת מתי, השטר היה מאובק קצת, והסבריו לכך שהשטר שכב מתחת למקרר הרבה זמן. המדובר במתן פרשנות לעובדה כי השטר היה מאובק קצת, ואין המדובר בעובדה מוכחת. יתכן כי הסבר הגיוני אחר לפיו השטר אכן נפל זה עתה על הרצפה וכוסה באבק, הסבר זה מתיישב עם הממצאים, אשר מצא השוטר יורם אברג'ל, אשר ביקר ביום 25/11/2007 במקום האירוע, בקיוסק, וראה, כי הרצפה ואזור המקררים מלוכלכים מאוד. (ראה מזכרו של השוטר יורם אברג'יל מיום 25/11/07).