החלטה בתיק בש 3298/08

1.         זוהי בקשת המאשימה לדיון במעצר עד תום ההליכים, בהתייחס למשיבים 1,3,4. כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס  להם עבירות של קשר לפשע, עבירה לפי ס' 499 (א)  (1) לחוק העונשין תשל"ז 1977, חטיפה לשם כליאה, עבירה לפי ס' 371+29 לחוק העונשין, כליאת שווא, עבירה לפי ס' 377+ 29 לחוק העונשין.  לגבי המשיב 1 גם תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי ס' 380+382(א) +382(ג) + 29 לחוק העונשין ואיומים לפי ס' 192 לחוק העונשין. לגבי משיבים 3,4, גם תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי ס' 380 +382(א) + 29 לחוק העונשין.

2.         לפי הנטען בכתב האישום המתלוננת (ילידת 1985) והמשיב 1 נמצאים בהליכי גירושין, והחל מאוקטובר 2007 מתגוררת המתלוננת בבית הוריה בחורפיש. (המשיבים 3,4 הינם אחיינים של משיב 1). ביום 19.7.08 בשעה 21:30 הגיעו המשיבים לסופרמרקט שהמתלוננת עבדה בו בחורפיש. המשיב 1 ביחד עם אחר משכו את המתלוננת מהכסא עליו ישבה ובכח, בניגוד לרצונה וחרף צעקותיה משכו אותה לרכב שהמתינו בו משיבים 3,4. המשיב 3 נהג את הרכב לירכא כשלידו משיב 4, בעוד המשיב 1 ואחר יושבים משני צידי המתלוננת במושב האחורי, ואוחזים בה בכוח בניגוד לרצונה וחרף צעקותיה. עד ליציאה מכפר חורפיש כופפו את ראשה וסתמו את פיה בידיהם. עוד נטען כי בירכא, הוציא המשיב 1 את המתלוננת בכח מהרכב והכניסה בכח לבית מסויים. המשיבים 3,4 לא נכנסו לבית. המשיב 1 נעל את דלתות הבית ולא אפשר למתלוננת לצאת, הרחיק את מכשיר הטלפון שהיה בבית, והיא הוחזקה בניגוד לרצונה במהלך הלילה באותו בית עד ששוחררה למחרת, בשעות הבוקר. נטען כי במהלך הלילה ניסה המשיב 1 לשכנע את המתלוננת לחזור אליו ואיים על כך שיעשה "דם במשפחה". במהלך הלילה יצא המשיב 1 את הבית וחזר אליו. גם המשיב 4 הגיע לבית במהלך הלילה ונסה לשכנע את המתלוננת לחזור למשיב 1. בשעות הבוקר הגיעו לבית בו נכלאה המתלוננת דודה, ראש מועצת חורפיש והשייח ראפע עאמר אשר שכנעו את המשיב 1 לאפשר למתלוננת לחזור לבית הוריה.

3.         ב"כ המשיבים טענו להעדר ראיות לכאורה. עיון בחומר הראיות מלמד כי קיימת גרסת המתלוננת התומכת בעובדות כתב האישום. גם בעימות מול המשיב 1 דבקה המתלוננת בגרסתה למול המשיב 1 המאשר שהגיע יחד עם עוד 3 כדי לקחת את המתלוננת, שאומנם לא ידעה שהוא מגיע אך הלכה איתו מרצונה, כך לגרסתו. המשיב 1 טען בעימות כי רצה לדבר עם המתלוננת לאחר ש-9 חודשים לא דבר אתה. ביום 20.7.08 צולמו זרועות המתלוננת ועליהם שטפי דם.

קיימת עדות של בעלת חנות הסופרמרקט שבה עבדה המתלוננת במשמרת ערב, לבדה. אחיה של בעלת החנות נכנס לחנות בשעה 21:20 לערך, וראה שאין אף אחד בחנות שאמורה להיות פתוחה עד שעה 23:00. הוא הזעיק את בעלת החנות שראתה ליד הקופה, את הטלפון של החנות זרוק על הרצפה ומערכת החשמל של כרטיסי האשראי היתה מנותקת ושבורה. על המגירה של השולחן היה תיק המתלוננת, והפלאפון שלה על  השולחן. המתלוננת לא הייתה שם, והחנות הייתה פתוחה לרווחה. בעלת הסופרמרקט  מסרה כי לאחר מספר דקות נכנסה בחורה לסופרמרקט שנקבה בשמה, שראתה שבאו וחטפו את המתלוננת מהחנות.

קיימת עדות בעלת הבית בו נכלאה המתלוננת, על כך שהטלפון נותק והורחק על ידי המשיב 1, המאשרת שהמתלוננת בכתה, ספרה לה שהמשיב 1 חטף אותה בכח לרכב ואמרה כי היא רוצה לחזור לביתה. העדה אשרה כי המשיב 1 סגר את שתי הדלתות ולא נתן למתלוננת לצאת.

גם דודה של המתלוננת, אשר הגיע לקראת הבוקר לבית בו היתה כלואה המתלוננת אישר כי  האשה אשר היתה בבית אמרה לו שהמשיב 1 נכנס בכח לבית דחף את דלת הכניסה והכניס את המתלוננת פנימה וניתק את הטלפון. עד זה אישר כי כשהגיעו בחזרה לחורפיש הסתבר כי על גוף המתלוננת יש סימני אלימות. עוד ספר על התרגשות המפגש בינו לבין המתלוננת המלמד על מצוקתה של המתלוננת.

עד אחר ספר כי המשיב 2 ביחד עם משיב 3 ועוד שניים אחרים שלא זיהה, בקשו ממנו טרמפ, בבוקר למחרת בתוך כפר ירכא. בנוכחות כולם ספר לו משיב 2 כי הם חטפו את אשתו של אחד הבחורים והביאו אותה לכפר ירכא.

יש עדת ראיה לארוע החטיפה ולכך שהמתלוננת נתפסה בידיה וברגליה על ידי שניים, וכך הובלה מהסופרמרקט, כשהיא צועקת והוכנסה לרכב.

טענת המשיב כי המתלוננת הלכה עימו מרצונה החופשי, נסתרת לכאורה על פניה בראיות שהובאו. גם טענת ב"כ המשיב 1 כי המטרה היחידה של המשיב 1 היתה  לדבר עם המתלוננת, בשל העובדה שבמשך 10 חודשים נמנע ממנו לדבר עמה, איננה מסייעת להפחית מחומרת החטיפה או מחומרת הכליאה.

לגבי משיבים 3,4 נטען כי לא ידעו כלל על כך שהמתלוננת נלקחה בניגוד לרצונה. גם טענה זו נסתרת מניה וביה בחומר הראיות הקיים.

המשיבים 3,4 עזבו את הכפר ביום שלאחר הארוע ולמרות שהמשטרה בקשה אותם, ויש ראיות לכאורה על כך שבני משפחתם עמדו עמם בקשר, לא התייצבו אלא בחלוף שבוע  ימים. טענתם כי עזבו את הכפר בהוראת חכמי הדת אין בה לתמוך בהתנהגותם מהטעם שהמשטרה  בקשה התייצבותם.

בשלב זה אין בית המשפט עוסק בסיכום מכלול הראיות בתיק, אלא דן בהערכת הערך הגולמי של הראיות שהובאו בפניו ומעריך את סיכויי ההרשעה על בסיס זה. (ראו בש"פ 8087/95  זאדה נ. מדינת ישראל  פד נ (2) 133, (1996). המדובר בשלב זה בראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט תוך בחינתן בחקירות יוביל לראיות "מבססות אשמה" מעבר לכל ספק סביר. במצטבר, קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיבים לענין החטיפה והכליאה ולגבי המשיב 1 גם לגבי התקיפה והאיומים, אשר מבססות לכאורה סיכוי של ממש להוכחת אשמה זו של המשיבים.

4.         קיימת עילת מעצר כנגד כל אחד מהמשיבים 1,3,4. לגבי משיב 1, ס' 21 (א) (1) (ג) (4) וס"ק (5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו 1996 (להלן - "החוק") קובעים לגביו חזקת מסוכנות, בהיות העבירה עבירת אלימות חמורה המתבטאת בשלילת חירותו של אדם על ידי חטיפתו וכליאתו במשך שעות ארוכות וכן אלימות בבן משפחה, חזקות שלא נסתרו על ידי משיב 1.  לגבי המשיבים 3,4 העבירה המיוחסת להם חמורה ומצביעה היא עצמה על מסוכנות ובנוסף קיים יסוד סביר ששחרורם ממעצר יביא לשיבוש הליכי המשפט, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת. משיבים 3,4 נעלמו לתקופה של כשבוע לאחר הארוע, דבר המלמד על נסיון הימלטות מאימת הדין. כולם בני אותו הכפר, קשורים בקשרי משפחה קרובים למשיב 1 שהוא דודם, ויש סכנה לשיבוש הליכים כאמור בס' 21 (א) (1) (א) לחוק. לפיכך, קיימות עילות מבוססות למעצרם.

5.         לענין חלופות המעצר -

ההכרעה בחלופת המעצר נעשית על סמך בחינת מסוכנותם של המשיבים, והאם ניתן לאיין אותה בחלופת מעצר. הבחינה היא דו שלבית. ראשית, האם ניתן באופן עקרוני לאיין את מסוכנות המשיבים ורק אם התשובה לשאלה זו חיובית, יבחן בית המשפט אם חלופת המעצר המוצעת עשויה לאיין את המסוכנות. (ראו בש"פ 9530/07  ווג' נ מדינת ישראל  (נבו, 19.11.07).

על מנת להכריע בשאלת מסוכנותם של המשיבים, יש לבחון את נסיבות העבירה בצד נסיבותיהם האישיות של המשיבים -

"בדיקת המסוכנות מחייבת בחינתם של שני היבטים: ההיבט האחד עניינו במעשה. במסגרת זו על בית המשפט לשקול האם המעשה כשלעצמו בנסיבותיו מעלה חשש כי הנאשם עלול לחזור על מעשים דומים, האם המעשה מגלה אופי רע ואלים או מעיד על מועדות. ההיבט השני מתמקד בעושה, עברו ואופיו. כאן אנו שואלים האם לנוכח אופיו, אישיותו או תכונותיו של העושה נשקפת ממנו סכנה לציבור או ליחידיו". (מתוך בש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ. תבאת גרה  (נבו, 19.7.04)

נטען על ידי ב"כ המשיבים 3,4 כי נערכה "סולחה" בכפר. ב"כ המבקשת התנגדה לטענה עובדתית זו. מכל מקום, מחומר הראיות שבפני עולה כי אולי נעשה נסיון לישב מיידית בין נציגי המשפחות הלא מעורבים, על מנת למנוע הסלמה בכפר, אך אין בכך סולחה כלשהיא בין הצדדים המעורבים ישירות. אין בכך כדי להשפיע על הדיון בשאלת מסוכנותם של המשיבים. (ראו בש"פ 8449/07 אבו ג'ודה נ' מדינת ישראל (נבו, 14.10.07)

לגבי משיב 1 - נסיבות העבירה המיוחסות למשיב 1 חמורות ביותר, ומצביעות על מסוכנות. במיוחד מסוכנת נקודת המוצא של המשיב 1 כפי שבאה לידי ביטוי בחומר הראיות, ממנה ניתן להבין כביכול תפישה קניינית במתלוננת. מעשיו של משיב 1, ובפרט כאשר מדובר על אלימות שמקורה במערכת יחסים רומנטית,  מעידים על מסוכנותו הרבה של המשיב 1, על הקושי לאיין מסוכנות כזו, ועל החשש לפגיעה במתלוננת. נסיבות המעשה  המלמדות על אי יראת החוק מעלות חשש כי המשיב 1 עלול לחזור על מעשים דומים.  למשיב 1  רישום פלילי ישן משנת 1992 בעבירה של החזקת נכס החשוד כגנוב.  הגעתי למסקנה כי לאור נסיבות המקרה הספציפי לא יהיה די בחלופת מעצר על מנת להשיג את תכלית המעצר ולכן אין מקום לקבוע חלופת מעצר למשיב 1.