החלטה בתיק בש 3281/05

עניינה של החלטה זו, בקשה למעצר עד לתום ההליכים לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה - מעצרים] התשנ"ו - 1996.

א.         תמצית עובדות כתב האישום:

יחד עם הבקשה הוגש כתב אישום המונה שני אישומי משנה:

אישום ראשון:

על פי הנטען באישום זה, ביום 02.10.05, בשעה 12.45 או בסמוך לכך, בעת שהלכה י.ג. (להלן: "המתלוננת") בטיילת בקירבת רח' הבציר בגבעת רם בכרמיאל התנפל עליה המשיב, הניח את ידו על איבר מינה. זו צעקה, ניסתה להזיזו ממנה, אולם, המשיב הפילה על הריצפה כשהיא על גבה, הרים את שמלתה והחדיר את אצבעותיו מתחת לתחתוניה, לאיבר מינה מספר פעמים.

במסגרת המעשים כמתואר לעיל, אונן המשיב עד שהגיע לסיפוקו, ונמלט מהמקום.

בגין המסכת העובדתית כמפורט לעיל, מיוחסות למשיב העבירות הבאות: עבירות בניגוד ל סעיפים 348(ג1) + 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, היינו, מעשים מגונים ואינוס.

אישום שני:

אישום זה  מתייחס לאירוע מיום 17.11.05 שעה 16.25 או בסמוך לכך, עת יצאה נ.ק  לטייל עם בנה  בן החודשיים בטיילת בקירבת רח' הבציר בגבעת רם, בכרמיאל. המשיב עקב אחריה, התנפל עליה מאחור, אחז בישבנה, נצמד אליה וניסה למשוך אותה אליו.

נ.ק. צעקה, ובתגובה, דחף אותה המשיב לעבר עגלת התינוק שהחזיקה, ונמלט מהמקום.

המשיב, כך נטען, ביצע את האמור לעיל לצורך גירוי, סיפוק וביזוי מיני.

העבירות המיוחסות למשיב בגין אישום זה הן בניגוד ל סעיפים 348(ג1) ו- 379 לחוק העונשין, התשל"ז 1977, מעשים מגונים ותקיפה סתם.

ב.         טיעוני באי כח הצדדים:

בתחילה אפנה להצהרתו של ב"כ המשיב כי אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה לצורך האישום השני בלבד.

ב"כ המבקשת בנימוקי הבקשה בכתב ובטיעוניה בעל-פה טענה לקיומן של "ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב" בשני האישומים תוך שהפנתה להודאת המשיב בתחילת חקירתו, הודעות המתלוננות, זיהוי המשיב על ידי המתלוננת באישום הראשון וקשירת המשיב את עצמו למתלוננת באישום השני.

ב"כ המבקשת הפנתה לכך שהעבירות בוצעו כלפי מתלוננות אקראיות אשר נקלעו לדרכו של המשיב  על מנת להצביע על מסוכנותו, הצביעה על הרשעותיו הקודמות, לרבות הרשעות בעבירות מין, ועל כן, עתרה למעצרו עד לתום ההליכים בעניינו.

ב"כ המשיב לעומת זאת, טען כי המשיב אומנם נעצר מיד לאחר האירוע כמפורט באישום השני, אולם, הפנה לגירסתו מיד עם מעצרו כי כל אשר עשה היה להניח את ידו על כתפה של המתלוננת באישום זה.

עוד הפנה ב"כ המשיב להכחשת המשיב בחקירתו הראשונה את החשדות שיוחסו לו, והביע תמיהה כיצד זה כעבור שעה ומחצה, נחקר שוב והפעם הודה בשתי הפרשיות כאחת.

בפי ב"כ המשיב  טענות המתייחסות לאופן ודרך חקירת המשיב אשר הובילו להודאתו המלאה, טען כנגד נכונות הנכתב במזכר המתעד, לכאורה, את פנייתו של המשיב אל איש המשטרה ציון ברדה אשר ליווה אותו בדרך לתא המעצר, ובו ציין ברדה כי המשיב באופן מפתיע וספונטני התוודה בפניו, לשיטת ב"כ המשיב, מזכר זה והנכתב בו "אינו הגיוני", אין בו "אמירה ספונטנית" וכי כל הנאמר במזכר "בא כדי לחזק את האמירה שנגבתה מהמשיב תחת לחץ וצעקות", כהגדרת בא כוחו.