החלטה בתיק בש 3252/05

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בת.פ. 4183/05 של בית משפט זה המייחס לו עבירה של שוד מזויין, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333 + 335(א)(1) לחוק העונשין ועבירה של החזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין. ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בקשה זו היא הבקשה שבפניי.

בתמצית, מדובר באירוע בו על פי הנטען שדד המשיב מהמתלונן מכשיר פלאפון, וזאת כאשר היכה אותו במכת אגרוף בפניו וכן במקומות נוספים. על פי הנטען היה ברשותו של המשיב סכין בעת ההיא.

כל שיש בחומר הראיות הוא עדותו של המתלונן ושתי עדויות שנגבו מהמשיב כאשר בשתיהן שמר על זכות השתיקה. על זאת יש להוסיף כי מכשיר הפלאפון של המתלונן נתפס ברשותו של המשיב. עוד קיימת בתיק עדות של אדם אשר ראה את המתלונן זמן קצר לאחר האירוע והעיד על מצבו ועל הדברים ששמע ממנו. עוד אציין כי קיימת תוצאה של בדיקה רפואית בה אובחנו חבלות בגופו של המתלונן לרבות סימן לשבירת שן. המיקום של השן החסרה נראה גם בצילום. עם זאת יצויין, שבתעודה הרפואית לא ברור האם שבר השן הוא טרי. יודגש לעניין זה, כי לא נמצא סכין בכיליו של המשיב.

בחנתי את חומר הראיות. סבור אני כי אין די בחומר הראיות כדי להוכיח, ולו לכאורה, כי המשיב היה מצוייד בסכין בעת ביצוע העבירה. כאמור, הסכין לא נתפס וכל שיש הוא עדותו של המתלונן, שאינה נתמכת בכל ראיה אחרת. אציין עוד, כי לא ניתן להתעלם לעניין זה מזהותו של המתלונן, שלו 38 הרשעות קודמות ונראה כי בנסיבות אלה מתן אמון בלתי מסוייג בגירסתו אינו מבין הדברים שיש לעשות.

בכל הנוגע לעצם ביצוע השוד - סבור אני כי קיימות ראיות. עדות המתלונן נתמכת בעדותו של שמעון בן אבו, אשר סיפר דברים ששמע מהמתלונן בסמוך לאחר האירוע ועדותו של שמעון בן אבו שהיא עדות על דברים שאמר קורבן עבירה בסמוך לביצוע עבירת האלימות בו, מסייעת לעדותו של המתלונן.

על זאת יש להוסיף כי מכשיר הפלאפון של המתלונן נמצא אצל המשיב, וזאת בסמוך למועד האירוע. מדובר אם כן בחזקה תכופה שהיא מהווה ראייה לכשעצמה התומכת בגירסת המאשימה ומסייעת לגירסתו של המתלונן.

עוד אציין כי המשיב שמר על זכות השתיקה וסרב לחתום על ההודעות שנגבו ממנו. שמירה על זכות השתיקה היא, לכשעצמה, ראייה המחזקת את ראיות המאשימה.

בסיכומו של דבר, סבור אני כי קיימות ראיות טובות להוכחת עצם ביצוע השוד. עם זאת, ובהעדר ראיות מספיקות להוכחת העבירה של החזקת סכין, אינני סבור כי לעניין זה יש ראיות מספיקות ובהעדר ראיות מספיקות להוכחת קיומו של סכין בזירה, סבור אני גם כי לא קיימות ראיות מספיקות, ולו לכאורה בשלב דיוני זה, להוכחת חלופה (ב) לעבירה 402 לחוק העונשין. סבור אני כי הראיות לכאורה מבססות סיכוי סביר להרשעתו של המשיב בעבירה לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין.

בכל הנוגע לחבלת הגוף - גם כאן, מאחר ולא מצאתי תשתית ראייתית מספיקה לשימוש בנשק קר, כי אז סבור אני כי קיימות ראיות לעבירה לפי סעיף 333 או 334 לחוק העונשין, ואולם אין בתשתית הראיות די, לשלב זה של הדיון, כדי לבסס סיכוי סביר להרשעה גם בעבירה לפי סעיף 335.

גם העבירות אשר יש בהן תשתית ראייתית מספיקה, הן עבירות אלימות שיש בהן, מעצם טיבן, חזקת מסוכנות. מדובר בבריונות ברחוב שמטרתה שלילת נכס מבעליו, הכל תוך פגיעה ברכושו ובגופו של נפגע העבירה. על המסוכנות הנובעת מהמעשים עצמם יש להוסיף, כי למשיב 4 הרשעות קודמות כאשר רק לאחרונה השתחרר מהכלא, כאשר על פי הנטען תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה. עצם העובדה שהמשיב חוזר לבצע עבירה זמן קצר לאחר שחרורו מהכלא, די בכך כדי להצביע על מסוכנות הנשקפת ממנו לציבור.

הכלל הוא, כי גם כאשר קיימות ראיות לכאורה וקיימת עילת מעצר שעניינה מסוכנות, גם אז חובה על בית המשפט לבחון אפשרויות לחלופת מעצר. במקרה מסוג זה על בית המשפט לשים לנגד עיניו את המסוכנות האינדיוודואלית הנשקפת מהנאשם שבפניו ולעניין זה עליו לבחון הן את טיבו של המעשה והן את נתוניו של העושה.

במקרה זה שבפניי סבור אני כי הבחינה של מכלול הנתונים מובילה אל המסקנה כי אין מקום לאפשר את שחרורו של המשיב בחלופה כלשהיא. אמנם, העבירות, הגם שהן חמורות, אינן מהחמורות שבחוק העונשין, ואולם מאידך עברו הפלילי והעובדה שזה עתה סיים את מאסרו והוא חוזר, כך לכאורה, לבצע עבירות, מעידה על מסוכנות רבה לשלום הציבור. בנסיבות אלו, כאשר מדובר בעבריין חוזר, רף המסוכנות המצדיק מעצר עד לתום ההליכים נמוך מזה של אדם הנעצר לראשונה בחייו.

אוסיף עוד כי הבאתי בחשבון במסגרת מכלול השיקולים את העובדה שמדובר בתיק שבו מספר הראיות מצומצם. למעשה, קיימים בתיק 5 עדים ואולם בסופו של דבר העדויות העיקריות יהיו עדות המתלונן ועדות המשיב. שאר העדויות הן בעיקרן טכניות. ניתן אם כן לסיים את ההתדיינות בפרק זמן קצר וגם עניין זה נלקח בחשבון במסגרת מכלול השיקולים.

במקרה שבפניי, בשים לב לכל הנתונים הנ"ל, ובהתחשב בנתוניו האישיים של המשיב, שכאמור אף שומר על זכות השתיקה, סבור אני כי אין מנוס אלא להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

ניתנה היום י"א בכסלו, תשס"ו (12 בדצמבר 2005) במעמד המשיב, ב"כ המשיב וב"כ המבקשת.

הקלדנית: עדי שיטרית התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: