החלטה בתיק בש 3231/07

1.         בפניי בקשת המדינה מיום 30.7.07 לעכב את ביצוע עונשו של המשיב, אשר נידון על ידי בית משפט לתעבורה בעכו ביום 13.6.07 בתיק ת.ד. 10749/04 בין היתר למאסר בפועל של 6 חודשים אשר ירוצה בעבודות שירות.

            לטענת המבקשת, המשיב הורשע בעבירה של גרימת מוות ברשלנות ונידון לסידרה של  עונשים, וביניהם 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות, כאמור לעיל. המבקשת אשר הגישה ערעור על קולת העונש, טוענת כי יש סיכוי רב לקבלת הערעור ולגזירת עונש מאסר לריצוי בפועל לתקופה העולה על זו שנגזרה עליו.

            ביום שימוע גזר הדין עוכב ביצועו למשך 45 יום על פי בקשת המבקשת. לטענתה, מחמת תקלה לא הוגש הערעור בתוך הזמן האמור, ומשהוכן התברר למבקשת כי המשיב החל לרצות את עונש המאסר ביום 29.7.07. 

המבקשת טענה כי המועד להגשת הערעור לא חלף, מאחר שעל פי סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981 (להלן: חוק הפרשנות), בהתחשב בכך שהתקופה להגשת הערעור מסתיימת במקרה דנן בתוך פגרת הקיץ, אין להביא בחשבון את תקופת הפגרה לעניין מניין הימים הקבועים בחוק, ומפנה לעניין זה לבש"פ 544/88 חזקי נ' פנחסי   פ"ד מ"ב(3), 795, וכן לע"פ 4180/92 מ"י נ' נעים , תק-על 94 (1) 1056).

2.         המשיב מתנגד נחרצות לבקשה, בעיקר מהטעם שהחל לבצע את עבודות השירות כבר ביום 29.7.07, וביצוען הופסק, במעמד צד אחד, ללא סמכות.

            לטענתו, ביום 29.7.07 הסתיים מניין הימים להגשת הבקשה, אשר המועד האחרון להגשתה היה ביום שבת, 28.7.07,  וזאת, לאחר שנלקחה בחשבון הוראתו של סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות. המבקשת לא הגישה בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה וסיכויי הערעור נמוכים.

            עוד נטען כי המבקשת לא נתנה כל הסבר לכך שלא הגישה הבקשה לאור התקופה בה עוכב ביצוע פסק הדין.

            המשיב מבקש ליתן דגש על כך כי החל לרצות את עונשו, מתוך רצון לכפר על מעשיו, להשתקם ולהשאיר את מעידתו מאחוריו.

            המשיב מבקש מביהמ"ש לקחת בחשבון כי נסע במהירות 44 קמ"ש מקום בו היתה מותרת נסיעה במהירות 90 קמ"ש, וכי עברו אינו מכביד בשים לב לכך שהוא עובד לפרנסתו כנהג משאית. ממכלול נסיבותיו של המשיב ניתן להסיק כי סיכויי הערעור קלושים ואין הבקשה ועיכוב הביצוע מצדיקים הפסקתן של עבודות השירות בהן התחיל המשיב.

            במהלך הדיון בבקשה הגיעו הצדדים הגיעו להסכמה לפיה המשיב יגיש סיכומים בתוך מספר ימים ובינתיים יפסיק לרצות את עונשו. 

           דיון

3.         השיקולים לעיכוב ביצוע

בע"פ 4940/05 מ"י נ' שי עמרם, תק-על 2005(2), 3508, 3509, סקר בית המשפט את השיקולים העומדים בפניו בדונו בבקשה לעיכוב ביצועו של עונש מאסר בכלל ועבודות שירות בפרט. אביא דברים  בשם אומרם.

"6.השיקולים שעל בית המשפט לשקול, מקום בו המדינה מבקשת לעכב את ביצועו של עונש מאסר, בכלל זה, עונש מאסר בעבודות שירות, הם שיקולים מגוונים, ובהם: מהות העבירה ונסיבותיה, סיכויי הערעור, עינוי הדין אשר עשוי להיגרם לנאשם עקב דחיית ריצוי העונש ומאידך, האינטרס הציבורי במיצוי זכות הערעור של המדינה בלא לכבול את שיקול דעתו של בית המשפט אשר ידון בערעור עקב העובדה שביניים רוצה העונש (ראה: בש"פ 1691/92 מדינת ישראל נ' ריבו, פ"ד מו(3) 332, 335-336); ע"פ 1971/98 מדינת ישראל נ' מירו (לא פורסם); ע"פ 3195/05 מדינת ישראל נ' זיני (טרם פורסם)).

כאשר מדובר בבקשה לעכב עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות, איזון השיקולים מביא בדרך כלל למסקנה כי יש מקום להיענות לבקשה (ראה: ע"פ 2929/02 מדינת ישראל נ' סבירסקי (לא פורסם) והאסמכתאות שם)."

            לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים הצריכים לענין, הכף נוטה לעיכוב הביצוע, וזאת מחשש מפגיעה באפקטיביות הערעור אלמלא יעוכב ביצוע העונש והמשיב ירצה עד ההחלטה בערעור את עונשו או חלק ניכר ממנו, וכדי שלא לכבול את שיקול דעתו של בית המשפט הדן בערעור.

מבלי לחוות דעתי ביחס לסיכויי הערעור, לא ניתן שלא לקחת בחשבון את מגמת ההחמרה בענישה בגין גרימתן של תאונות דרכים קטלניות, לפיה דינם של המורשעים בעבירות אלה למאסר בפעול. (רע"פ 548/05 לוין נ' מ"י, תק-על 2005(4), 3911).

לא נעלם האיחור בהגשת הבקשה של המדינה, והסתמכותו של המשיב על גזר דינו של בית משפט קמא. המשיב אכן החל לרצות את עבודות השירות, ונוצרה אצלו ציפיה לגיטימית לסיימן מבלי להשלח אל מאחורי סורג ובריח, אך מעבר לכך לא הביא המשיב בפני בית המשפט כל ראייה על כך כי שינה מאורחות חייו לצורך זה, כי קיבל חופשה ממקום עבודה בו הוא מועסק וכל כיוצא בזה. (השווה ע"פ 10314/05  מ"י נ' גבארין עלא ואח', תק-על 2005(4), 1972, 1973).

הצדדים הגיעו להסכמה לפיה הפסיק המשיב לרצות את עבודות השירות לאחר הגשת הבקשה, וממילא חלה הפסקה בריצוי העבודות.