החלטה בתיק בש 3218/05

בקשה למעצר עד תום ההליכים על רקע כתב אישום שהוגש בענינו של המשיב, לפיו מואשם הוא בסחר בסם (עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נ"ח) תשל"ג - 1973 והחזקת סם לשימוש עצמי (עבירה לפי סעיף 7 (א) (ג) סיפא לפקודה הנ"ל). 

עפ"י כתב האישום, מכר המשיב סם מסוכן מסוג הרואין במשקל נטו של 0.0893 ג' תמורת סך 40 ש"ח. כמו כן החזיק המשיב באותו מועד ברשותו 0.1651  ג' סם כנ"ל, לשימוש האישי, הכל ללא היתר כדין.

ב"כ המשיב, לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, ומיקד טענותיו לענין חלופת המעצר לבחינת אפשרות גמילתו של הנאשם משימוש בסם. בהסכמת הצדדים, נשלח המשיב לקבלת חוות דעת שירות המבחן בעניינו, זאת על רקע העובדה, כי החל בבדיקת הליך שילובו בגמילה מסם עוד טרם מעצרו. לעניין זה הוצגו אף בפני אישורי הפניה לבדיקות רפואיות שונות שנתבקשו כ-10 ימים קודם מעצרו, תוצאות חלק מהן שבוצעו כ-5 ימים קודם מעצרו, סיכום מידע רפואי ועוד.

תסקיר שרות המבחן הוגש טרם הדיון שהתקיים בעניין ומאשר, כי הנאשם מכור לסם מגיל צעיר מאד. על מנת שלא לפגוע בצנעת הפרט לא אפרט את האמור בו ואך אציין, כי בהמשך לסקירת עברו של המשיב והקשר שלו כפי שבא לידי ביטוי בשירות המבחן, סבור שירות המבחן, כי קיימת רמת סיכון גבוהה להמשך השימוש שלו בסם תוך העמקת התדרדרות במצבו בכלל, במידה וישוחרר, ללא התערבות טיפולית. השירות מסופק, אם ביכולתו של הנאשם להתמיד בטיפול במסגרת מובנית, סמכותית ואינטנסיבית. לאור האמור ממליץ השירות לבחון את התאמתו לטיפול גמילה פיזי בתהליך טיפולי סגור, לאחר שישלים את כל בדיקותיו וההסדרים הנדרשים לעניין זה. כל הסידורים יעשו בעודו שוהה במעצר ולאחר השלמתם, יגיש השירות תסקיר משלים. 

ב"כ המבקשת מתנגדת להמלצת שרות המבחן, הן בשל חומרת העבירה, הן בשל העובדה כי לגרסתה לא החל הליך הגמילה בפועל אלא נעשו רק פעולות מקדימות לו והן בשל הספקות העולים מתסקיר שירות המבחן. עוד הזכירה כי למשיב עבר פלילי מכביד ואף מאסר מותנה בר הפעלה בן חודשיים, תלוי ועומד כנגדו.

ככלל, לא משוחרר נאשם למסגרת חלופת מעצר של טיפול לגמילה מסם, אלא אם המדובר במעצר הקוטע את התהליך הטיפולי. כמובן, אין המדובר בכלל בל יעבור ויש לבחון כל מקרה לגופו, וכבר קבעתי בלא מעט החלטות, כי במידה ואכן מסתבר כי שנאשם עלה על דרך המלך והצליח בהליך גמילה, נשכר בכך לא רק הוא, אלא אינטרס הציבור כולו. על כן ומשנמצאת דרך אפשרית לשלב נאשם בהליך גמילה, בכפוף לאי פגיעה בבטחון הציבור ובשלומו, יש להשקפת עולמי לאפשר הזדמנות לנאשם, המבקש אכן לעבור תהליך טיפולי ולהגמל מהסם.

גישה זו, תואמת לעניות דעתי גם את הקונספציה הרלוונטית להליך המעצר עד תום ההליכים, שלא נועד לשמש מקדמה על חשבון העונש והמהווה כידוע הליך מניעתי להגנה מפני מסוכנות נאשם, אם לא יהיה עצור ממש עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו. חומרת העבירות כשלעצמן וקיום עילת מעצר, אינה מצדיקה עפ"י החוק, שלא לשקול חלופת מעצר ובית המשפט מחויב לבדוק, אם חלופת מעצר לא תוכל להשיג את תכליתו, בדרך שפגיעתה פחותה בנאשם העומדת לו חזקת החפות, כל עוד לא הורשע בדין. לכן, ומשנמצאת דרך לשלבו בהליך גמילה תוך מניעת מסוכנותו, הרי שיש להעדיף דרך זו ולאפשרה.

בענייננו, כל המבוקש בשלב זה הוא לאפשר בדיקות לבחינת אפשרות הליך הגמילה. בסיומן ובכפוף לתשובתן החיובית, תגובש עמדה סופית, שודאי תאופיין במסגרת סגורה ובפיקוח הדוק. איני מוצא טעם שלא לאפשר זאת, תוך שאדגיש כבר עתה, כי אין בכך כדי לקבוע כל עמדה באשר להחלטתי הסופית, אשר תתקבל רק בסיום כל ההליכים הנדרשים מחד ובכפוף לתכנית טיפולית ברורה, אשר תניח את דעתי בבטחון מניעת מסוכנותו של הנאשם, מאידך.

לאור האמור, הנני דוחה הדיון ליום 30.5.05 בשעה 13:30.

המשיב יובא באמצעות שב"ס/ליווי נגב.

עד אותו מועד יגיש שירות המבחן תסקיר משלים.

המזכירות תעביר עותק הפרוטוקול לשירות המבחן.

ניתנה היום י"ב בניסן, תשס"ה (21 באפריל 2005) במעמד הצדדים.

ב"כ המשיב:

נמצאות כאן אישתו ואחותו של המשיב, אשר יכולות ללוות אותו לבדיקות השונות.

ב"כ המבקשת:

אנו לא נסכים לליווי על ידי הנ"ל ונעמוד על ליווי על ידי שב"ס/ליווי נגב.

החלטה