החלטה בתיק בש 3211/06

בפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין בכל הנוגע לעונש הפסילה בפועל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה, אשר הוטל על המבקש בת.ד. 20456/06 ע"י בית המשפט לתעבורה בנצרת, וזאת עד להכרעה בערעור.

המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירות של התנהגות הגורמת נזק, נהיגה ברשלנות, אי ציות לתמרור ב - 36 וכניסה לצומת בניגוד לתקנה 5165 (כך לפי כתב האישום) לתקנות התעבורה.

בית המשפט קמא (כב' השופט ח. סבאג), דן את המבקש, בין היתר, לפסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 9 חודשים.

העבירות בוצעו ביום 4.5.06. רשיונו של המבקש לא נפסל מנהלית, ובית המשפט נעתר לבקשה לעכב את תחילת הפסילה, וקבע כי זו תחל ביום 3/12/06.

המבקש מערער על גזר הדין, כנגד רכיב הפסילה בפועל, וטוען כי ישנן נסיבות מיוחדות המצדיקות אי הטלת פסילה בפועל כלל, ואלה מצויות בעברו התעבורתי הקל ביותר של המבקש, אשר לו רישיון נהיגה מזה 9 שנים, הודאתו המיידית, והעובדה כי יפוטר לנוכח הפסילה הממושכת.

המשיבה מתנגדת לקבלת הבקשה ובא כוחה מבקש לקבוע כי העונש שהוטל על המבקש הינו סביר, וממילא העבירות בהן הורשע מחייבות פסילה מינימלית ועל כן, לא יגרם לו נזק אם לא יעוכב ביצוע גזר הדין.

סיכויי הערעור, על פניו, קלושים.

הנסיבות עליהן מצביע המבקש אינן חריגות במידה כזו שסיכויי בקשתו, להמנע מפסילה בפועל כליל, נוכח נסיבות ביצוע העבירות, תעתר בחיוב.

זאת בפרט, כאשר בית המשפט קמא כלל לא נתבקש לשקול הפעלת סמכותו בהיבט זה, ומדובר בטיעון חדש שהועלה בערעור.

למרות האמור, שוכנעתי כי באיזון בין הנזק הצפוי למבקש אם לא תעתר בקשתו, לבין הסיכון לאינטרס הציבורי, יש מקום לקבלת הבקשה.

"אמות המידה בכל הנוגע לעיכוב ביצוע פסק דין פלילי נקבעו בפרשת שוורץ (ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241). ככלל, ביצועו של עונש פלילי יבוצע עם מתן גזר הדין. אולם, לבית המשפט סמכות להורות על דחיית מועד ביצוע העונש. כידוע, בעצם הגשת ערעור על פסק דינה של הערכאה הדיונית, אין כדי להביא לעיכוב ביצוע גזר הדין. עם זאת, בית המשפט צפוי להיעתר לבקשה כגון דא מקום בו גובר אינטרס המבקש את עיכוב הביצוע, על האינטרס הציבורי שעניינו בריצוי מיידי של העונש שנגזר (ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241, 276). נקודת האיזון בעניין זה משתנה ממקרה ומקרה ותלויה בנסיבות שונות. אין חולק כי נקודת האיזון הרצויה אף מושפעת, בין היתר, נוכח אופיו של העונש הפלילי שנגזר על הנאשם. כך, אין חולק כי שלילת חירותו של אדם שהורשע בדין, על ידי כליאתו מאחורי סורג ובריח, מהווה פגיעה חריפה יותר בפרט מאשר פסילת רישיון הנהיגה שלו. על כן, יכול שמקום בו העונש שנגזר הנו פסילת רישיון הנהיגה של הנאשם, תיטה הכף, בנסיבות מסוימות, לכיוון ביצועו המיידי של עונש הפסילה (ע"פ 6341/04 הר אש נ' מדינת ישראל-משטרת ישראל (לא פורסם, 25.7.04)). עם זאת, אף במקרים בהם עסקינן בפסילת רישיונו של אדם, יש לתת את הדעת לנזק הצפוי להיגרם לנאשם במידה ויזכה בערעורו התלוי ועומד. אומנם, אין מדובר בשלילת חירותו של אדם כבמקרים בהם נגזר על הנאשם לרצות עונש מאסר בפועל, אולם גם במקרה זה נפגעים אינטרסים חשובים של הנאשם. האינטרס הציבורי המרכזי בנוגע לעבירות תחבורה נובע ממסוכנותו של הנאשם. לפיכך, מקום בו קיימת הסתברות גבוהה שבמהלך תקופת השהיית ביצוע עונש הפסילה ימשיך הנאשם לנהוג על הכביש ולסכן את הציבור, הרי שיש לבצע באופן מיידי את עיכוב ביצוע העונש.

לנוכח האמור, על בית המשפט לשקול את חומרת העבירה בה הורשע, התוצאה לה גרם, נסיבות ביצועה, עברו הפלילי הנוגע לעבירות תעבורה, אורכה של תקופת הפסילה אשר נגזרה על המערער וכל שיקול האחר העשוי להצביע על מסוכנותו של המורשע לכלל הציבור. כמו כן, על בית המשפט לבחון את סיכויי הערעור ואת הנזק העשוי להיגרם למורשע כתוצאה מדחיית הבקשה לעיכוב הביצוע". (ע"פ 2597/05 - איריס רימר וולקוביץ נ' מדינת ישראל . תק-על 2005(1), 4913 ,עמ' 4914).

במקרה זה, יש ליתן למבקש למצות את האפשרות לטעון בפני בית המשפט לערעור, באשר לאפשרות שלא להטיל עליו עונש פסילה בכלל, עונש אשר לטענתו, עלול להביא לתוצאה בלתי הפיכה של איבוד מקור פרנסתו.

מנגד, הסיכון התעבורתי הצפוי מן המבקש אינו גדול, נוכח עברו והעובדה כי הוא נוהג מאז האירוע ועד היום, ומאפשר עיכוב ביצוע, ללא פגיעה חמורה באינטרס הציבורי.

התוצאה היא, שאני מורה על עיכוב ביצוע גזר הדין, ככל הנוגע לרכיב הפסילה בפועל, עד להכרעה בערעור.

ניתנה היום, י"ב בכסלו, תשס"ז (3 בדצמבר 2006), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא עותק מהחלטה זו לצדדים בדחיפות .