החלטה בתיק בש 3176/06

בקשה למעצר עד תום ההליכים על רקע כתב אישום שהוגש בענינו של המשיב, לפיו מואשם הוא בשתי עבירות גניבה, שתי עבירות של נסיון פריצה לרכב בכוונה לגנוב, חבלה במזיד לרכב והסגת גבול פלילית.

עפ"י כתב האישום, הסיג המשיב את גבולו של המתלונן, וגנב מחצר הבית ביחד עם אחר מכסחת דשא. כחודש לאחר מכן, ניסה להתפרץ לרכב מתלונן אחר, באמצעות פתיחת דלתות הרכב במברג, בכוונה לבצע בו גניבה או פשע. הנסיון לא צלח והמשיב המשיך וניסה להתפרץ לרכב מתלונן שלישי, על ידי החדרת מוט ברזל בין חלונות הרכב. גם נסיון זה לא צלח ואולם המשיב גרם בכך נזק לרכב. בסמוך לאחר מכן, פנה המשיב לרכב מתלונן רביעי וגנב ממנו כיסוי בד. הן המכסחת והן כיסוי הבד נתפסו והוחזרו למתלוננים.

ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ואף הודה בהגינותו, כי קיימת בעיה בחלופת מעצר. לפיכך בחר למקד טיעונו על העדרה של עילת המעצר הנטענת. לעניין זה טען להעדר נזק כלכלי ותמה על השאלה המתעוררת, מדוע לא נעצר המשיב כבר בביצוע העבירה הראשונה אלא רק לאחר ביצוע השלישית, בעוד שהינו מוכר למשטרה והיה במעקבה. בנסיבות אלה טען כי לא מתקיימת הלכת "רוסלן" באשר אין במעשי המשיב שיטתיות, תחכום או ביצוע מעשים בהיקף ניכר.

המשיב עצמו ביקש להוסיף ולטעון כי הוא משתמש בתחליף הסם אדולן, מזה 9 שנים. בשבועיים האחרונים שקל להכנס לגמילה ואף נאסף על ידי המשפחה סכום כסף להכניסו לגמילה באשפוזית בתל אביב. זו בקשתו עתה.

לאחר שמיעת דברי המשיב, בדבר היותו מכור, חזר בו הסניגור מטענותיו בעניין עילת המעצר והצטרף לבקשתו לשלחו להליך גמילה, תוך שציין כי בתי המשפט השונים קבעו לא אחת, שניתן לאפשר הליך זה, אף אם לא החל הוא קודם המעצר, ולעניין זה אף הציג בפני פסיקה התומכת בטענתו.

למרות הסכמת הסניגור  בסופו של דבר בדבר קיומה של עילת מעצר, מצאתי לנכון להעיר לעניין זה בכל זאת, כי אכן העבירות המתוארות בכתב האישום לכשעצמן, אינן מקימות לדעתי לכאורה עילה למעצר. אלא שלהן נוספו נתונים נוספים בעלי משמעות, המבססים עילת מעצר זו. לעניין זה אני מתייחס, הן לעובדת היותו של המשיב מבצע עבירות רכוש על רקע התמכרותו, והן לעובדה לפיה מדובר במשיב שלחובתו גליון הרשעות מכביד ביותר, הנושא לא פחות מ- 16 רישומים קודמים, בעבירות מגוונות של רכוש, סמים, הונאה, סחיטה באיומים, שבל"ר ועוד, אשר במסגרתם ריצה המשיב תקופות מאסר לא מבוטלות, כשאת העבירות נשוא כתב אישום זה, ביצע מיד עם שחרורו ממאסרו האחרון בן 24 חדשים. כמו כן אין מחלוקת, כי המשיב מכור ואף עבירותיו מבוצעות על רקע זה. המשיב עצמו אישר זאת בפני.

בנסיבות אלה, אין ספק כי על אף שאכן המדובר בתיק זה בעבירות רכוש שלא היו מקימות לכשעצמן עילת מעצר, עולה מסוכנות מהמשיב, כזו שיש בה להקים עילת מעצר.

האם יש מקום לשלוח את המשיב להליך גמילה,  כאשר אין מחלוקת שלא החל בהליך כאמור קודם מעצרו, וזולת אמירתו הערטילאית לפיה נאסף כסף על ידי המשפחה, לא טען הוא אף שהחל ההליך ולא הציג כל מסמך בענין זה?

ככלל, לא משוחרר נאשם למסגרת חלופת מעצר של טיפול לגמילה מסם, אלא אם המדובר במעצר הקוטע את התהליך הטיפולי. כמובן, אין המדובר בכלל בל יעבור ויש לבחון כל מקרה לגופו, זוהי אף העמדה המקובלת בפסיקת בית המשפט העליון.  לעניין זה עיינתי גם בהחלטות אותן המציא לי ב"כ המשיב ולצערי לא מצאתי כי תורמות הן תרומה של ממש לעניינו: בבש"פ 10562/05 גבאי נ' מדינת ישראל (כב' השופטת ארבל) , היתה עבירתו האחרונה של הנאשם בסמים משנת 1992 (כשעבירה נוספת משנת 2000 היתה בעניין משפחתי אישי) וכי הוא עצמו פנה להליך גמילה טרם מעצרו, תוך ששירות המבחן המליץ לשלחו לגמילה. בבש"פ 3597/04 מדינת ישראל נ' ביטון (כב' השופטת נאור), אישר ביתהמשפט את ההצעה, נוכח גילו הצעיר של המשיב, נסיבות חייו הקשות שפורטו בתסקיר, סיכויי שיקומו, שהייתו הממושכת במעצר וחלופה טובה, והכל, כפי שצינה אף כב' השופטת נאור, "לא בלי היסוס". בבש"פ 10875/03 יעקב משה נ' מדינת ישראל (כב' השופט א. לוי), היה נעוץ יסוד ההחלטה במשפחה נורמטיבית, שרוב בניה בעלי השכלה אקדמית ואורח חיים מהוגן, אשר נזעקה באותו שלב לסייע לו במצוקתו.  במקרה האחרון בב"ש 7476/02 (שלום ירושלים) גוטמן מאיר נ' מדינת ישראל, של עמיתי כב' השופט יעקובי, היה המדובר בנאשם בן 19 שנה, יחיד מחבורה שכל חבריה שוחררו זה מכבר ותכנית גמילה ספציפית וקונקרטית הוכנה בעניינו, תוך שנקבע שהוא בשל לקראתה.  כל הנתונים בהחלטות שפורטו, אינם מתאימים לצערי לענייננו, שכן אין המדובר בבחור צעיר כלל ועיקר, אין המדובר בנאשם שפנה להליך גמילה קודם, ולעומת זאת המדובר בנאשם בעל עבר פלילי מכביד ביותר שהעבירות המיוחסות לו בכתב אישום זה, בוצעו כאמור זמן קצר ביותר לאחר ששוחרר ממאסר ארוך יחסית. 

בהערת אגב אציין, כי החלטתו הארוכה והמפורטת של עמיתי כב' השופט יעקובי, תואמת גם את השקפת עולמי, כשכבר ציינתי בלא מעט החלטות, כי במידה ואכן מסתבר שנאשם עלה על דרך המלך והצליח בהליך גמילה, נשכר בכך לא רק הוא, אלא האינטרס הציבורי כולו. על כן ומשנמצאת דרך אפשרית לשלב נאשם בהליך גמילה, תוך אי פגיעה בבטחון הציבור ובשלומו, יש להשקפת עולמי לאפשר הזדמנות לנאשם, המבקש אכן לעבור תהליך טיפולי ולהגמל מהסם.

גישה זו, תואמת לעניות דעתי גם את הקונספציה הרלוונטית להליך המעצר עד תום ההליכים, המהווה כידוע הליך מניעתי להגנה מפני מסוכנות נאשם, תוך שיש להשתדל ולצמצם למינימום נדרש את הפגיעה בו.

בנסיבות אלה, אף אם אצא מנקודת הנחה כי היסוד לאמירתו של המשיב בדבר רצונו להשתלב בהליך גמילה, מקורו בחשש מפני מעצרו ומפני תוצאת כתב האישום נשוא הנדון, שלגביו תלוי ועומד כנגדו אף מאסר מותנה בן 10 חדשים (ת.פ. 1320/04), אינני סבור לכשעצמי כי יש מקום לתת חשיבות יתר ל"טריגר" המשמש ליציאה לגמילה, וכי החשוב הוא מה באמת סיכויי הצלחתה.

אם בודקים את כל האמור על רקע עובדות כתב האישום, שמבלי שתתפרש חלילה הקלת ראש כלשהיא בחומרתן, אינן מהמדרג הגבוה דוקא,  נראה לי כי השאלה המרכזית היא איפוא, האם יש מקום לאפשר הליך זה בעניינו של המשיב, או שמא יש לקבוע, שהליך הגמילה אותו מבקש המשיב "לפתע" לעבור, יעשה במסגרת הטיפול בתיק העיקרי. על מנת לקבל החלטה מושכלת בעניין זה, אני מוצא טעם בקבלת חוות דעת שירות המבחן בעניין זה.

למען הסר ספק על ידי המשיב יובהר,  כי אין בבקשת קבלת עמדת שירות המבחן כדי לקבוע עמדה כלשהיא באשר לתוצאתו הסופית של ההליך ואין בה כדי לקבוע דבר, ביחס להחלטה בנוגע לשליחה להליך גמילה.

קובע איפוא לדיון נוסף ליום 8/5/06 שעה 11:00. שירות המבחן יגיש תסקירו עד יום 1.5.06.

המשיב ישאר במעצר עד החלטה אחרת ויובא באמצעות שב"ס/ליווי נגב. 

המזכירות תעביר עותק החלטתי לשירות המבחן.

ניתנה היום כ"ו באדר, תשס"ו (26 במרץ 2006) במעמד הצדדים.