החלטה בתיק בש 3166/05

1.         המדובר בערר על החלטות בית משפט השלום בנצרת (כב' הנשיא כתילי) בב"ש 5471/05 מיום 09/11/05, וכן בב"ש 5675/05 מיום 21/11/05.

2.         להלן העובדות המצריכות הכרעה בערר:

            א.          העורר עם נאשם אחר (להלן: "השותף"), הועמדו לדין בבית משפט השלום בנצרת בתיק פלילי 3580/05. כתב האישום מגולל פרשיות חמורות של עבירות הונאה, מרמה, זיוף, קבלת דבר במרמה, וכן עבירות שונות אחרות כלפי הרכוש וזאת בסכומים עצומים, כאר נגד השותף יוחסו לו שבע עשרה אישומים, ואילו נגד העורר יוחסו לו עשרה אישומים.

            ב.         בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לעצור את העורר ושותפו עד תום ההליכים. הבקשה הובאה בפני כב' הנשיא כתילי, לאחר ששמע את טיעוני הצדדים, בחן לעומק את חומר הראיות, הגיע למסקנה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית שקושרת את העורר והשותף לעבירות המיוחסות. עוד קבע, כי בשל השיטתיות, התחכום והתכנון שאפיינו מעשיהם החמורים של העורר ושותפו, בנוסף לנסיוניהם לאחר מעצרם לשבש מהלכי חקירה ולהתחמק מהליכי שפיטה, קבע כי קיימת עילת מעצר. לעניין חלופת המעצר קבע כי בנסיבות העניין אין בכוחה של כל חלופת מעצר בית כדי להבטיח כי העורר ושותפו לא יחזרו על מעשיהם בהיותם משוחררים (ראה החלטה בב"ש 4500/05 מיום 27/09/05).

            ג.           על החלטה הנ"ל הגיש העורר ערר לבית משפט זה בב"ש 2890/05, הערר נידון בפני חברתי כב' השופטת גבריאלה (דה-ליאו) לוי. בהחלטתה מיום 23/10/05 אישרה כב' השופטת לוי את החלטת כב' הנשיא כתילי לעניין קיומן של ראיות לכאורה במרבית האישומים המיוחסים, תוך ציון כי אין מדובר בכל הראיות בראיות בעלות עוצמה, אולם הצטברותן של מכלול האישומים, מקים ראיות לכאורה המספיקות לשלב של מעצר עד תום ההליכים. לעניין העילה, אישרה את קביעתו של כב' הנשיא כתילי כי קיימת עילת מעצר מאחר: "מדובר בשרשרת מעשים שנעשו בשיטות מתוחכמות ובעזות מצח, בעבירות של זיוף הונאה תוך פגיעה קשה ברכושם של אחרים, עובדות המקימות מסוכנות לציבור" (עמ' 13 להחלטה).

            באשר לחלופת מעצר קבעה: "אכן מאחר ובעבירות רכוש מדובר ולעורר אין עבר פלילי, כעקרון מן הראוי לבחון אם ניתן לשחררו לחלופת מעצר ולהשיג מטרת המעצר בדרך זו, ואכן שירות המבחן הגיע למסקנה כי ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, אולם צדק השופט קמא בקביעתו כי חלופת המעצר המוצעת אינה ראויה".

בסיפא של ההחלטה קבעה כב' השופטת לוי: "אם ימציא העורר חלופת מעצר ראויה יותר, יוכל לשוב ולפנות בבקשה לעיון חוזר לבית המשפט".

ד.          בעקבות החלטת כב' השופטת לוי, הגיש העורר לבית משפט קמא בקשה לעיון חוזר אשר הובאה בפני כב' הנשיא כתילי, לאחר שבחן את החלטת כב' השופטת לוי, וכן את החלופה המוצעת, דחה את הבקשה (ראה החלטה בב"ש 5471/05 מיום 09/11/05).

ה.          ביום 15/11/05 הגיש העורר לבית משפט קמא בקשה נוספת לעיון חוזר, בה הוצעה חלופה חדשה, כב' הנשיא כתילי בהחלטתו מיום 21/11/05 דחה את הבקשה על הסף מבלי להידרש לדון בה לגופה. הערר בפניי הינו על שתי ההחלטות האחרונות של כב' הנשיא כתילי מיום 09/01/05, ומיום 21/11/05.

3.         א.          הן בנימוקי הערר והן בטיעוניו בעל פה, הפנה ב"כ העורר את עיקר יהביו להחלטות כב' הנשיא כתילי מיום 09/11/05 ומיום 21/11/05, וטענותיו בתמצית כי כב' הנשיא כתילי התעלם מהחלטת כב' השופטת לוי אשר קבעה כי ניתן באופן עקרוני לשחרר את העורר בחלופת מעצר, חזר וקבע כי החלטת כב' השופטת לוי מאשרת את קביעתו מיום 09/11/05 על פיה לא ניתן לשחרר את העורר בחלופה כלשהי.

            ב.          ב"כ המשיבה טען באריכות, תחילה טען כי החלטת כב' השופטת לוי לא ברורה, לכן ביקש להעביר את הדיון בערר לכב' השופטת לוי, אולם דחיתי בקשתו זו תוך קביעה כי אין כל בסיס לבקשה. לגופו של עניין, סמך את ידיו על החלטות כב' הנשיא כתילי, לשיטתו כב' השופטת לוי לא קבעה באופן פוזיטיבי כי ניתן לשחרר את העורר בחלופת מעצר.

4.         לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בהחלטות בית משפט קמא, וכן בהחלטת כב' השופטת לוי, נחה דעתי כי דין הערר להתקבל ואלה נימוקיי:

            א.          מעיון בהחלטת כב' השופטת לוי עולה, כי לעניין הראיות לכאורה וקיומה של עילת מעצר, אישרה כב' השופטת לוי את החלטת כב' הנשיא כתילי, אולם לעניין חלופת מעצר קבעה באופן חד משמעי וברור ולא ניתן לפרשנויות כי נוכח העובדה שהעבירות המיוחסות לעורר הן בתחום הרכוש ומכיוון שאין לעורר עבר פלילי, ניתן עקרונית להורות על חלופת מעצר. בעניין זה כב' השופטת לוי לא הייתה שותפה לקביעתו של כב' הנשיא כתילי, אולם לעניין החלופה הספציפית שהוצעה אז על ידי העורר ונבחנה על ידי בית משפט קמא ואף נדחתה על ידו בשל היותה לא ראויה, לקביעה זו הסכימה כב' השופטת לוי תוך קביעה חד משמעית שאם ימציא העורר: "חלופת מעצר ראויה יותר", יוכל לפנות לבית משפט קמא בבקשה לעיון חוזר. פסקה זו ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים, משמעותה פשוטה כי בית המשפט דחה את החלופה הספציפית בשל היותה אינה מתאימה, אולם היה ותוצע חלופת מעצר ראויה בעתיד, ניתן לבוחנה.

            כידוע, בית המשפט נדרש בד"כ לבחון חלופה חדשה רק לאחר שמוגשת לו בקשה לעיון חוזר.

            ב.          העורר פעל על פי החלטת כב' השופטת לוי, והגיש בקשה לעיון חוזר במסגרתה הציע חלופת מעצר חדשה. גם בקשה זו הובאה בפני כב' הנשיא כתילי. בהחלטתו מיום 09/11/05 בסעיף 4 להחלטה, אכן נתן כב' הנשיא כתילי פרשנות נכונה להחלטת כב' השופטת לוי כפי שהבהרתי קודם, ואין צורך לחזור על הדברים, אולם בהמשך בסעיף 6 להחלטתו נתן פרשנות אחרת להחלטת כב' השופטת לוי שכביכול לא ביטלה את החלטתו לעניין חלופת המעצר על פיה: "לאור מהות המעשים שבחלקם בוצעו באמצעות טלפון ופקס, לא יהא בכוחה של חלופת מעצר בית כדי להבטיח את מטרת המעצר". עם כל הכבוד שאני רוחש לכב' הנשיא כתילי, אינני שותף לפרשנות זו. הבהרתי קודם כי החלטת כב' השופטת לוי ברורה וחד משמעית, על פיה ניתן עקרונית בנסיבות המקרה לשחרר את העורר לחלופת מעצר, אולם באשר לחלופה שתוצע בעתיד על ידי העורר לא הביעה כב' השופטת לוי כל עמדה באשר לסיכויי הבקשה לעיון חוזר, והסתפקה באמרה כללית כאשר תהא חלופה ראויה יותר, תוגש בקשה לעיון חוזר לבית משפט קמא. משמעות הדברים, שההכרעה בבקשה לעיון חוזר לכשתוגש, נתונה לשיקול דעתו הבלעדי של אותו שופט שידון בבקשה גופה.

            ג.           מעיון בהחלטת כב' הנשיא כתילי מיום 21/11/05 עולה, כי הוא לא בחן כלל וכלל את החלופה. נראה לי כי נפלה שגגה מתחת ידיו של כב' הנשיא אשר מחוייב על פי החלטת כב' השופטת לוי לבחון את החלופה החדשה שהוצעה. להבהיר כי אינני מביע כל עמדה באם החלופה המוצעת בבקשה זו ראויה אם לאו. חלופה זו תיבחן ע"י בית משפט קמא.

5.         אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, הנני מקבל את הערר ומורה להחזיר את התיק לבית משפט קמא על מנת לבחון את החלופה המוצעת במסגרת הבקשה לעיון חוזר שהגיש העורר בב"ש 5675/05.

ניתנה היום כ"ח בחשון, תשס"ו (30 בנובמבר 2005) במעמד הנוכחים.

מותר לפרסום מיום 30/11/2005.