החלטה בתיק בש 3149/07

1.         בפניי בקשה חדשה לעיון חוזר בהחלטותיי מיום 13/06/07 ו- 20/06/07 בב"ש 1970/07.

2.         נגד המבקשים הוגש לבית משפט זה כתב אישום אשר מייחס להם עבירה של חבלה בכוונה מחמירה- עבירה לפי סעיף 329(א)(1)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

3.         בד בבד, עם הגשת כתב האישום, הוגשה לביהמ"ש בקשה למעצרם של המבקשים עד תום ההליכים נגדם.

4.         בתאריך 13/06/07 הורתי לשחרר את המבקש 1 בערובה מתאימה ובתנאים מגבילים של מעצר בית מלא בבית הורי אשתו בכפר חג'אג'רה, כאשר ההורים יהיו ביחד ולחוד ערבים למבקש 1 ואחראים לפקח עליו במהלך 24 שעות, בצירוף תנאים מגבילים נוספים עם פיקוח מעצר של שירות המבחן למשך 6 חודשים.

5.         בתאריך 20/06/07 הורתי לשחרר את המבקש 2 בערובה מתאימה ובתנאים מגבילים של מעצר בית מלא בבית הורי אשתו בכפר כנא, כאשר ההורים יהיו ביחד ולחוד ערבים למבקש 2  ואחראים לפקח עליו במהלך 24 שעות, בצירוף תנאים מגבילים נוספים.

6.         בתאריך 16/08/07 הגישו המבקשים בקשה לעיון חוזר בהחלטותיי הנ"ל במסגרת ב"ש 2601/07, בקשה נדונה בפניי, ובתאריך 20/09/07 החלטתי לדחותה.

7.         בבקשה הנוכחית, עותרים המבקשים לאפשר להם לחזור לביתם וכן לעבודתם. המבקשים פירטו שוב בבקשה זו את נסיבותיהם האישיות והכלכליות הקשות, והעובדה כי הם המפרנסים היחידים למשפחתם. טענו כי מאז ההחלטות הנ"ל, עבר זמן של יותר מחמשה חודשים. המבקשים עמדו בכל התנאים ולא הפרו אותם, ואף היחסים בין שתי המשפחות טובים ולא שוררת כל מתיחות ביניהן. הוסיפו עוד, כי בתאריך 17/10/07 הגיעו עם המשיבה לידי הסדר טיעון, על פיו תוקן כתב האישום, והטיעונים לעונש נדחו לתאריך 29/11/07 לאחר קבלת תסקיר של שירות המבחן.

            בטיעוניו בפניי, הדגיש ב"כ המבקשים כי חלוף תקופה של כחמשה חודשים מהווה פרק זמן מספיק כדי לשנות את תנאי המעצר, וכי השגת הסדר טיעון מהווה נסיבה חדשה להקלה בתנאים, מאחר ועל פי הסדר זה המבקשים קיבלו אחריות, דבר שיש בו כדי לאיין את מסוכנותם, או להפחיתה במידה מסויימת, וכן יש בהודאתם כדי לאיין את החשש של השפעה על עדים או לשיבוש הליכים.

            ב"כ המבקשים הוסיף והדגיש את עניין הסולחה אשר הושגה בין הניצים, ואף ציין שוב את מצוקתם הכלכלית הקשה של המבקשים בעקבות התנאים המגבילים שהוטלו עליהם.

            מנגד, ביקש ב"כ המשיבה לדחות את הבקשה. הדגיש את העובדה כי הסכם הסולחה והתנאים הכלכליים הקשים של המבקשים כבר נלקחו בחשבון בהחלטות ביהמ"ש הקודמות, ואין כל הצדקה לעיין שוב בהחלטה. לשיטתו, הסדר הטיעון לא מהווה נסיבה חדשה. הוסיף, כי העובדה שמשפטם של המבקשים עומד להסתיים בתקופה הקרובה, לא מצריך שינוי בתנאי השחרור בחלופה. לעניין של שיבוש הליכים, ציין ב"כ המשיבה, כי בישיבת הטיעונים לעונש שאמורה להתקיים בתיק העיקרי, יעידו המתלונן ואשתו כעדי אופי מטעם המשיבה, כך שלדידו קיימת אפשרות של הפעלת לחץ עליהם. 

8.         לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בכל המסמכים שצורפו, וכן בפסיקה שהונחה בפניי, נחה דעתי כי בנסיבות העניין דין הבקשה להתקבל בחלקה ואלה נימוקיי:

            א.          עיון בכתב האישום המתוקן אשר תוקן בעקבות הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים עולה, כי עובדות כתב האישום למעשה לא תוקנו בכלל, אלא תוקנו סעיפי האישום, כך שבמקום העבירה של חבלה בכוונה מחמירה שיוחסה לשני המבקשים בכתב האישום המקורי, כעת בכתב האישום המתוקן יוחסה למבקש 1 עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, ולמבקש 2 עבירה של סיוע לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, כך שמבחינת חומרת המעשים המיוחסים עדיין מדובר במעשים חמורים על אף השינוי בעבירות המיוחסות.

            ב.          מטיעוני הצדדים ומפרוט' הדיון בתיק העיקרי עולה, כי הטיעונים לעונש נקבעו לתאריך 29/11/07 וזאת לאחר קבלת תסקיר של שירות המבחן, וניתן לצפות כי גזר הדין לא יינתן באותו יום אלא יידחה לתקופה מסויימת.

            ג.           יצויין, כי הסכם הסולחה אכן נלקח בחשבון עת שהוריתי על שחרור המבקשים בחלופת מעצר, אולם חרף קיומו של הסכם הסולחה אין בפניי ראיה חד משמעית ואובייקטיבית אשר מלמדת כי היחסים בין המבקשים לבין המתלונן ומשפחתו חזרו למסלולם התקין, לכן קיים חשש שאם יחזרו המבקשים כיום לביתם יש בכך כדי להגביר את המתיחות בין הניצים.

            ד.          חרף כל האמור לעיל, נראה לי כי חלוף תקופה של יותר מחמשה חודשים מאז החלטת השחרור, וכאשר לא הובאה בפניי כל שמץ של ראיה המלמדת על כך כי המבקשים הפרו בצורה כלשהי תנאי השחרור, ובנוסף העובדה שהמבקשים הודו בכתב האישום המתוקן, יש בכך כדי להקהות במידה מסויימת ממסוכנותם של המבקשים עקב הודאתם בכתב האישום המתוקן. עוד דבר ראוי לציינו, כי גזר הדין אמור להינתן בחלוף תקופה מסויימת ולא בתאריך 29/11/07. נראה לי כי מכלול הנסיבות הנ"ל, ובשל מצוקתם הכלכלית הקשה של המבקשים, והעובדה כי הם המפרנסים היחידים של משפחתם, מוצדק בשלב זה להקל קמעה בתנאי שחרורם של המבקשים וזאת על ידי החזרתם לעבודתם הקודמת.      

            נראה לי כי החזרתם של המבקשים לעבודה בחלוף תקופה של כחמשה חודשים מאז שחרורם, מאזנת בין מסוכנותם של המבקשים כלפי המתלונן ומשפחתו, לבין הצורך למזער ככל האפשר את הפגיעה בפרנסתם של המבקשים. החזרת המבקשים לעבודה בנסיבות העניין, אין בה כדי לפגוע באינטרס הציבורי או בהליכי המשפט, ומאידך גיסא יש בה כדי לאפשר למבקשים לעבוד ולהתפרנס, וכן יש בה כדי לעזור למבקשים לחזור למסלול חיים נורמטיביים.

            באשר לבקשת המבקשים ליציאתם לחתונה של אחותם. המבקשים יגישו בקשה נפרדת בעניין זה, ולאחר שתתקבל תגובת המשיבה, תידון בקשה זו בנפרד.

9.         אי לכך ולאור האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה בחלקה, ומתיר למבקשים לחזור לעבודתם בחברת שירותי אוטובוסים בנצרת. על מנת לקבוע את תנאי שחרורם לצורכי עבודה וכן שעות העבודה, ראוי לקיים דיון נפרד לאחר שהמפקח מר מאג'ד דוירי יתייצב לדיון בפניי כדי להיחקר אודות התצהיר שהגיש.

10.        אני קובע את המשך הדיון בבקשה במעמד שני הצדדים ליום 19/11/07 שעה 11:00. בישיבה זו ייחקר המפקח מר מאג'ד דוירי אודות התצהיר שהגיש.