החלטה בתיק בש 3127/05

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום, ת.פ. 4179/05, בו מואשמים המשיבים בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(1) + 29 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333+335(א)(2)+29 לחוק העונשין ובעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 334 + 335(א)(2) + 29 לחוק העונשין. ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים. בקשה זו היא הבקשה שבפני.

על פי עובדות כתב האישום, המשיבים, על רקע סכסוך קודם בין שתי משפחות, תקפו כמה מבני משפחת סעיד מחאמיד והיכו אותם באמצעות מקלות, אבנים וחפצים נוספים וגרמו להם לפצעים וחבלות חמורות. המתלוננים פונו לבית החולים וחלקם אושפזו למשך מספר ימים ונותחו.

ב"כ המבקשת טוענת כי ישנן ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים בעבירות המיוחסות להם. הראיות כוללות את הודעות המתלוננים, המפרטות מי תקף אותם וכיצד. כן טוענת ב"כ המבקשת כי ישנם שקרים וסתירות מרובים בהודעות המשיבים וכן ישנן סתירות בין הודעות המשיבים להודעות בני משפחתם. ב"כ המבקשת מציינת כי חומר הראיות כולל גם עימותים בין הנאשמים למתלוננים ותעודות רפואיות המעידות על החבלות שספגו המתלוננים. לטענת המבקשת, גרסאות המתלוננים הינן אחידות ותואמות זו לזו ואין סתירות מהותיות ביניהן. עוד טוענת המבקשת כי המתלוננים לא תיאמו ביניהם את האירוע, אלא הגיעו למקום באופן ספונטאני אחד אחד, לאחר ששמעו יריות. לטענת המבקשת, המתלוננים באו בידיים ריקות למקום האירוע ויצאו משם עם פגיעות מהותיות וקשות ודברים אלה מעידים על כך כי לא מדובר בקטטה שלה שותפים שני הצדדים באופן שווה, אלא בתקיפה חד צדדית שתוכננה על ידי המשיבים.

עוד טוענת ב"כ המבקשת כי קיים יסוד סביר לחשש ששחרורם של המשיבים יסכן את בטחון הציבור וזאת בשל אופי העבירות המיוחסות להם והמסוכנות הנשקפת ממעשיהם. כן טוענת ב"כ המבקשת כי נשקפת סכנה מהמשיבים מאחר והמתלוננים והמשיבים הם בני אותו הכפר והקרע בין המשפחות הוא ארוך שנים.

לטענת ב"כ המבקשת קיים יסוד סביר לחשש כי שחרורם של המשיבים יביא לשיבוש הליכי משפט ולהשפעה על עדים, מאחר והמשיבים מתגוררים באותו הכפר בו מתגוררים המתלוננים ועדי תביעה נוספים. לטענת ב"כ המבקשת ישנו עד תביעה אשר הביע חשש למסור עדות לאור איומים מצד בני משפחת המשיבים.

עוד טוענת ב"כ המבקשת כי למשיבים 1, 2 ו- 5 עבר פלילי בעבירות אלימות. באשר למשיב 6 טוענת ב"כ המבקשת כי מצבו הרפואי לא מנע ממנו מלהשתתף בקטטה ולתקוף את אחד המתלוננים ולפיכך מסוכנותו אינה מאויינת בשל מצבו הרפואי.

בנסיבות אלו, מבקשת ב"כ המבקשת שלא לשחרר את המשיבים ממעצר ולהורות על מעצרם עד לתום ההליכים.

ב"כ המשיבים טוען כי האירוע היה קטטה והיו נפגעים משני הצדדים במסגרת קטטה זו. עוד נטען כי המשיבים טוענים כי הם אלה שהותקפו על ידי המתלוננים ולא ברור מדוע המשטרה והמבקשת מעדיפים את גרסתם של המתלוננים על פני גרסתם של המשיבים. לטענת ב"כ המשיבים, ניתנה למתלוננים ההזדמנות לתאם גרסאות ועדויות מאחר והמתלוננים לא נעצרו ולא הופרדו זה מזה לצורך קבלת גרסתם. עוד טוען ב"כ המשיבים כי ישנן סתירות בהודעותיהם הראשונות של המתלוננים ובגרסאותיהם המאוחרות יותר ניתן להבחין בתיאום עדויות. כן נטען כי על פי עדותו של עד נייטרלי שאינו מבין המתלוננים ניתן להסיק כי לא המשיבים הם שהתחילו בקטטה וכי הם היו בתחילה בידיים ריקות ורק לאחר מכן נטלו מקלות על מנת להתגונן.

לטענת ב"כ המשיבים, לא נשקפת סכנה מהמשיבים. כן נטען כי המתלוננים לא נעצרו, למרות שהיו מעורבים בקטטה באותה מידה. עוד נטען כי המשיב 6 משוחרר ולא הפר את תנאי המעצר וכי אין להפלות בין המשיבים ויש לשחרר את כולם. בנוסף, נטען כי חלק מהמשיבים הינם אנשים חולים, כגון המשיב 1 והמשיב 6 וכי חלק מהמשיבים אינם בעלי עבר פלילי כלל. ב"כ המשיבים מציע להרחיק את המשיבים ממקום מגוריהם ובכך לאיין את מסוכנותם.

בכל הנוגע לראיות, סבור אני כי בשלב זה קיימות ראיות לכאורה שיש בהן די כדי לבסס סיכוי סביר להרשעתם של המשיבים ברוב העבירות המיוחסות להם בכתב האישום. אבהיר לענין זה כי סבור אני שיש ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר לקביעה שיפוטית כי המשיבים היו מעורבים במעשי אלימות שבמהלכם נפגעו המתלוננים. ואולם ספק בעיני אם תוכח, בסופו של יום, עבירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין, ככל שהדבר נוגע ליסוד הנפשי של הכוונה המיוחדת לגרימת החבלה. סבור אני כי בעיקרי הדברים מדובר באלימות דו צדדית שבמהלכה נפגעו המתלוננים, ולא רק הם, ואולם יקשה על המאשימה לבסס הרשעה בעבירה הדורשת כוונה מיוחדת לגרימת החבלה. 

באשר לרוב המשיבים אין למעשה מחלוקת אמיתית בכל הנוגע לקיומן של ראיות הקושרות אותם לאירוע המיוחס להם. למעשה, חלק מהמשיבים עצמם מודים כי היו מעורבים בקטטה, אלא שלטענתם לא הם שתקפו את המתלוננים אלא ההיפך. חלק מהמשיבים טוענים כי הגיעו למקום האירוע לאחר שהחלה הקטטה וניסו להפריד בין הניצים.

בטרם אתייחס לראיות כנגד המשיבים אציין, כי טענותיהם של המשיבים הן מסוג הטענות העולות בכל תיק של תגרה המונית. בכל המקרים הנ"ל טוענים כל המשתתפים כי לא הם התחילו את הקטטה וכי הגיעו לזירה רק כדי להפריד בין ניצים, וזו טיבה של קטטה המונית שמתחילה לעיתים ללא כל סיבה נראית לעין ובהמשך מצטרפים אליה כל הסובבים. מוכן אני להניח לטובתם של המשיבים כי אכן לא הם התחילו בקטטה וחלקם הצטרף במטרה ראשונית לנסות ולהפריד בין הניצים, ואולם קיימות ראיות לכאורה לפיהן המשיבים היכו את המתלוננים וגרמו להם לחבלות קשות.

ב"כ המבקשת פירטה את טיב הראיות וצודקת היא כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את המשיבים להשתתפות בקטטה ולגרימת החבלות למתלוננים, ולו לכאורה. מובן, מעצם טיבה של תיגרה, כי קיימות עדויות שונות, חלקן סותרות בכל הנוגע לאירוע. ואולם בשלב זה אין בית המשפט דן באמינות הראיות ודי בכך שיש בראיות, ולו לכאורה, כדי לבסס סיכוי סביר להרשעתם של המשיבים בעבירות המיוחסות להם, כאמור בכפוף להסתייגותי לעניין היסוד הנפשי של הכוונה המיוחדת.

ראשית יצוין, כי גם לפי גרסתם נפגעו המשיבים מהמתלוננים. עובדה זו תומכת בעצם המניעה שיש להם לתקוף את המתלוננים. יתרה מזו, בתיק החקירה קיימות עדויות, הן של המתלוננים והן של אחרים, המכירים את המשיבים והמזהים אותם כמי שהשתתפו בקטטה ופגעו במתלוננים. עדויות אלה פורטו בהרחבה בטיעוני ב"כ המבקשת.

מהודעות המתלוננים והעדים הנוספים עולה כי הם הגיעו למקום האירוע מאחר ושמעו שנורו יריות ובכדי לברר מה קרה. על פי עדויות המתלוננים, המשיבים תקפו אותם בהגיעם למקום וזאת מבלי כל התגרות מוקדמת מצדם של המתלוננים. סבור אני כי גרסאותיהם של המתלוננים מעוררות תמיהה, מאחר ואינן מספקות הסבר מדוע יתקפו אותם המשיבים ללא כל התגרות מוקדמת מצדם של המתלוננים, כאשר המתלוננים אף לא ניסו להתגונן כנגד תקיפתם על ידי המשיבים. המתלונן מוחמד בן סעיד מחאמיד טען כי היה ויכוח שהתגלע בין משפחתו ואחיו למשפחת בעלה של אחותו בערב האירוע, אך לאחר מכן המתלונן ומשפחתו הלכו לביתם ואף אמרו למבוגרי הכפר כי אין צורך לערוך סולחה מאחר ואין מריבה. גם לפי גרסתו של מתלונן זה לא הייתה כל התגרות מוקדמת מצד המתלוננים והמתלוננים אף לא השיבו מכות. למרות שלגרסת המתלוננים נערכה סולחה, טוענים הם כי המשיבים תקפו אותם באופן מאורגן וזאת ללא כל התגרות מצדם. תמיהה נוספת שעולה מהודעות המתלוננים הינה כי לפי גרסתם כל המתלוננים הגיעו באופן מקרי למקום ולא באופן מתוכנן, כל זאת בשעות לילה מאוחרות וכאשר אין, לכאורה, כל סיבה להמצאות בזירת המריבה בשעות הנ"ל. לגרסתם, המתלוננים לא ידעו כלל על הקטטה ולא באו בכוונה לריב. תמיהות אלה, העולות מגרסאותיהם של המתלוננים, ישקלו בבוא העת על ידי ביהמ"ש שידון בתיק העיקרי. עם זאת, בבואו של בית משפט לשקול את טיבן של ראיות לביסוס אשמה לא ניתן להתעלם מאותן תמיהות, שאינן מתישבות עם הגיון ונסיון החיים.   

כן יש לתת את הדעת לכך כי המתלוננים ורוב העדים הנוספים הינם בני אותה משפחה ולכך יש השפעה על משקל עדויותיהם, ובמיוחד שחלק ניכר מהעדויות נאסף זמן לאחר האירוע ולאחר שהיה הסיפק למתלוננים לתאם גרסאות ואף לקבל הדרכה מבן משפחה בעל השכלה משפטית לענין טיבה של חקירה משטרתית ועדות בה. עם זאת, בשלב זה של בקשת מעצר עד לתום ההליכים, לא נשקלת מהימנותם של העדים ולכן יש די בראיות אלה לשם ביסוס תשתית ראייתית לכאורה להרשעת המשיבים. ראה:

בש"פ 5052/05 אברהים אלמרבוע נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(3), 73, עמ' 75.

גרסאותיהם של עדי התביעה נתמכות בעימותים שנערכו בין המתלוננים למשיבים, מהם עולה כי המתלוננים הטיחו במשיבים האשמות כי תקפו אותם והמשיבים הכחישו. חלק מן המשיבים אף טענו כי כלל לא היו במקום האירוע. חלק מהמשיבים השיבו למתלוננים כי הם כלל לא היכו והם אף הוכו על ידי המתלוננים. המשיבים טענו טענות דומות בהודעותיהם במשטרה. על פי המסמכים הרפואיים ניתן לראות כי המתלוננים נחבלו בצורה קשה עקב האירוע וחלקם אושפז למספר ימים בבית החולים ועבר ניתוחים. לעומתם, המשיבים הגיעו לבית החולים עם חתכים קלים ושפשופים לא מדממים ושוחררו כעבור שעות ספורות מבית החולים. ראיות אלה מחזקות את גרסתם של המתלוננים ופוגעות במשקל טענותיהם של המשיבים כי לא פגעו במתלוננים כלל וכי המתלוננים היו אלה שתקפו והיכו אותם. במיוחד סותרות ראיות אלה את טענותיהם של המשיבים הטוענים כי כלל לא היו במקום. בנוסף, הודעותיהם של המשיבים נסתרות במידת מה על ידי הודעותיהם של קרובי משפחתם של המשיבים.

בנסיבות אלו, ומבלי להתעלם מסתירות ותמיהות שקיימות בעדויות של חלק מהמשתתפים בתגרה, סבור אני כי בשלב זה קיימת תשתית ראייתית שיש בה כדי לבסס ולו לכאורה סיכוי סביר להרשעתם של המשיבים בעבירות המיוחסות להם, בכפוף לסייג שצוין לעיל. בהתאם, מתקיים התנאי המקדמי של ראיות לכאורה, כנדרש לצורך ביסוס עילת מעצר בהתאם להוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996.