החלטה בתיק בש 3115/06

1.         זהו ערר על החלטת בית משפט לתעבורה בנצרת (כב' השופט סבאג חנא) מיום 15.11.06 ב-ב"ש 573/06, אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק פל 205/06.

2.         כנגד העורר הוגש בבית משפט קמא כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א - 1961, נהיגה ללא רישיון נהיגה, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה הנ"ל ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל - 1970.

            עפ"י הנטען בעובדות כתב האישום, ביום 20.1.06 ניתן בעניינו של העורר גזר דין בתיק 4881/05 בבית משפט לתעבורה בבאר שבע, לפיו, נפסל המשיב מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 12 חודשים. ביום 13.3.02 ניתן בעניינו של העורר גזר דין בתיק 4436/01 בבית משפט לתעבורה בבאר שבע, לפיו, נפסל העורר מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים. העורר ידע על הפסילה. ביום 13.11.06 סמוך לשעה 13:20 נתפס העורר כשהוא נוהג ברכב פרטי מ.ר. 48259004 מכיוון יפיע לכיוון רמת גבריאל. עוד נטען בעובדות כתב האישום, כי העורר נהג ברכב על אף שידע על הפסילה כנגדו. בנוסף, העורר נהג ללא רישיון נהיגה תקף משנת 86 וללא פוליסת ביטוח בת תוקף.

3.         בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה ע"י המשיבה לבית משפט קמא בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים.

4.         בהחלטתו עמד בית משפט קמא על טענות הצדדים, סקר את חומר הראיות על אף ההסכמה בדבר קיומן של ראיות לכאורה והגיע למסקנה, כי הן מדוחות הפעולה של השוטרים, והן מהודעתו במשטרה, עולה כי העורר נהג ברכב; צירופן של הרשעותיו הקודמות והודעותיו של העורר מלמדות, כך לגישת בית משפט קמא, כי העורר ידע על מספר רב של פסילות שבגינן לא הפקיד מעולם רישיון נהיגה. בנוסף, קבע בית משפט קמא, כי במקרה זה מתקיימת עילת מעצר בשל החשש שהמשיב יסכן את בטחונו של הציבור ע"י נהיגה בזמן פסילה וללא רישיון נהיגה תקף.

לאור חומרת העבירה המיוחסת לעורר ולאור הרשעותיו הקודמות בעבירות דומות וריצוי מאסר בעבודות שירות, ובשים לב לכך, שהעורר עת נעצר הזדהה בשם אחר, עובדה המלמדת, כי לא ניתן לסמוך עליו, קבע בית משפט קמא, כי אין כל חלופת מעצר שיש בה כדי לאיין את המסוכנות הטמונה בעורר.

5.         העורר אינו משלים עם החלטתו של בית משפט קמא וטוען, כי בית משפט קמא שגה משלא שקל שחרורו לחלופת המעצר הראויה שהוצעה על ידו, שבה, לשיטתו, ניתן לאיין את מסוכנותו. ב"כ העורר הפנה לפסקי דין רלוונטיים. עוד נטען בהודעת הערר, כי המדובר בעורר שהינו אב למשפחה מרובת ילדים ויחד עם אשתו מנסים לשקם את חיי הנישואים שלהם, כך שהשמתו מאחורי סורג ובריח יש בה כדי לפגוע קשות בעורר ובבני משפחתו.

בטיעוניו בפני הוסיף ב"כ העורר וטען, כי בית משפט קמא לא שקל ולא בחן את החלופה המוצעת, שעה שהוא מצווה לעשות כן לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996. עוד טען ב"כ העורר, כי אף שהסכים בבית משפט קמא לקיומן של ראיות לכאורה, לשיטתו, אין ראיות לכאורה לעניין פסילת רישיונו של העורר משנת 2006, שכן הפסילה מיום 30.1.06 היתה בהעדרו של העורר והוא לא קיבל הודעה עליה ובחקירתו במשטרה הוא מסר, כי הפסילה הסתיימה, כך שלא היתה לו כוונה לנהוג בזמן פסילה. ב"כ העורר חזר והציע לשחרר את העורר למעצר בית בביתו במגדל העמק בפיקוחה של אשתו, שמוכנה להשגיח עליו 24 שעות.

6.         ב"כ המשיבה מבקש לדחות את טענות העורר ותומך בשתי ידיים בהחלטתו של בית משפט קמא. ב"כ המשיבה הגיש את תיק החקירה ובנוסף, הגיש תדפיסים ומסמכים נוספים.

7.         לאחר שעיינתי בנימוקי הערר על צירופיו, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו לעיוני, ושקלתי את כלל נסיבות העניין, באתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להתקבל.

8.         ב-בש"פ 8708/06 מ"י נ. אהוד בן שמואל כדורי - החלטת כב' השופט רובינשטיין מיום 26.10.06, נקבע, כי:

"בעבירות תעבורה - ואף החמורות - מעטים המקרים של מעצר עד תום ההליכים, והדבר נובע כמובן מכך שעל פי רוב - לא תמיד - אין מתקיימות עילות מעצר "רגילות"; אמנם, הדבר עשוי להיות שונה בתיקים המוגשים בעבירת הריגה. גם במקרים כאלה עשויה להינתן חלופה (בש"פ 7042/95 זרגריאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט אילן)" (ההדגשה לא במקור -ש.א.)

 עוד נקבע מפי כב' השופטת בייניש בבש"פ 10118/04 נזמי ג'באלי נ. מ"י (לא פורסם), כי:

"פעם אחר פעם הפר העורר את החוק ופנה לנהוג ברכב מבלי שהיה בידו רישיון או בניגוד להגבלות שונות שהוטלו עליו. כנגד העורר תלויים עונשי מאסר על תנאי בגין עבירות תעבורה שביצע אך גם עונשים אלו לא הרתיעו אותו מלשוב ולעבור עבירות תעבורה נוספות. בהתנהגותו זו הפגין העורר זלזול בחוק וברשויות השונות. לפיכך, אף אני סבורה כי התנהגותו העבריינית של העורר על רקע עברו הפלילי מקימה עילת מעצר. אף על פי כן, בנסיבות העניין, ראוי היה לבחון אם ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך של חלופה ויתכן שהדבר אפשרי. בית המשפט מצווה לבחון חלופה גם כאשר מתקיימת עילת מעצר וודאי שכך ראוי בעניינו של מי שלכאורה עבר עבירות תעבורה. אכן, בימים אלו, כשנגע תאונות הדרכים משתולל וגובה קורבנות רבים, חובה על בתי המשפט לסייע במאבק למניעת המסוכנות הנשקפת מנהגים עבריינים, בין השאר באמצעות הרחקתם מהכביש. יחד עם זאת, משקיימת בשלב זה של ההליכים, דרך שבה ניתן להרחיק את הנהג מהכביש מבלי שישהה בכלא, יש לעשות מאמץ להעדפת דרך זו".

בענייננו, ער אני לחומרת העבירה המיוחסת לעורר ולצורך בהרחקתו מהכביש, שכן אין הוא נרתע מלשוב ולנהוג ברכב בזמן פסילה ומבלי שיש בידו רישיון נהיגה בתוקף על אף הרשעותיו הקודמות בעבירות דומות והמאסר שריצה בעבודות שירות; מאידך, לא נעלמו מעיני: הכרסום בעוצמת הראיות לכאורה כנגד העורר, הזמן הרב שחלף למן הרשעתו האחרונה של העורר בעבירות תעבורה והצורך בבחינת דרך, שבה ניתן להרחיק את העורר מהכביש מבלי שיהיה מאחורי סורג ובריח בשלב זה של ההליכים.

9.                  באשר לראיות לכאורה: מהודעותיו במשטרה עולה, כי העורר אינו יודע אודות פסילת רישיונו בתאריך 30.1.06; העורר יודע שנפסל בעבר (בשנת 2001) אך לא הפקיד את רישיונו, שכן לא היה ברשותו רישיון. העורר מסר, כי לא ידוע לו על פסילה מאוחרת יותר וכי מעולם לא קיבל גזר הדין מיום 30.1.06. בנוסף, המשיבה לא הראתה, כי הפסילה מיום 30.1.06 היתה במעמדו של העורר או הודע לו עליה.

10.       באשר להרשעותיו הקודמות בעבירות תעבורה: מעיון בגיליון הרשעות תעבורה קודמות עולה, כי לחובת העורר 11 הרשעות קודמות בגין עבירות תעבורה שונות כשהאחרונה הינה משנת 2002. אחת ההרשעות הינה בגין עבירה דומה של נהיגה בזמן פסילה וזאת משנת 2001.

11.        באשר לעילת המעצר ולחלופת המעצר: אין חולק, כי העבירות המיוחסות למשיב מקימות עילת מעצר בשל החשש, שהוא יסכן את בטחונם של המשתמשים בדרך ושל הציבור על ידי נהיגה תחת פסילה של בית המשפט וללא רישיון נהיגה תקף. יחד עם זאת, סבורני, כי חלופת המעצר המוצעת ע"י העורר הינה ראויה והולמת בנסיבות העניין, שכן יש בה כדי לאיין את המסוכנות הטמונה בו ולהשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופה, שפגיעתה בחירותו, פחותה.

12.        אשר על כן, אני מקבל את הערר ומורה על שחרור העורר בתנאים המגבילים שלהלן: