החלטה בתיק בש 3114/08

1.         זהו ערר על החלטתו מיום 24.6.08 של בית משפט השלום בעכו (השופט ו.חאמד) להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. 

2.         העורר עומד לדין בגין עבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ונהיגה פוחזת של רכב.

            כתב האישום מתאר אירוע שהתרחש בכרמיאל ביום 20.6.08. העורר שנהג ברכבו עוכב על ידי שוטר ונתבקש להציג בפניו רשיונות. הוא סירב לעשות כן, הדף את השוטר שניסה למנוע ממנו להמשיך בנסיעה וברח מהמקום תוך נהיגה בדרך נמהרת שיש בה כדי לסכן חיי אדם.  לפי כתב האישום, שתי ניידות דלקו אחריו עד שהצליחו לחסום את דרכו. העורר, משהבחין בכך, נסע לאחור, פגע בחלק הקדמי של אחת הניידות ועלה על המדרכה בנסיון להימלט. הוא גם פגע בניידת השניה ורק לאחר מכן נאלץ לעצור. 

3.         המדינה ביקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים וטענה שקיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו.  כן נטען, שלעורר הרשעות קודמות בעבירות דומות ושני מאסרים על תנאי ברי הפעלה.

            העורר, העוסק ברוכלות, טען שהוא ברח מהשוטר מתוך שפחד שיקחו לו את האבטיחים וציין, שבעבר היו מקרים שפקחים החרימו את סחורתו. בא כוחו דאז טען, שפרט לכך עובדות כתב האישום מוכחשות. כעולה מפרוטוקול הדיון, עיקר הדברים יוחדו לנסיבותיו האישיות של העורר ולאופיין של העבירות שנראו בעיני בא כוחו מצדיקות להסתפק בחלופת מעצר.

4.         בית משפט השלום בחן את חומר הראיות ומצא שקיים סיכוי סביר כי בסופו של יום, העורר יורשע בעבירות שיוחסו לו. את עילת המעצר ראה בית המשפט לבסס לאור מסוכנותו של העורר הן כלפי שוטרים והן כלפי הציבור בכללותו.

            תוך פירוט מעלליו של העורר, באופן שהדברים קיבלו ביטוי בתיק החקירה, ציין השופט שמצטיירת תמונה של נהג פרוע וחסר אחריות שסיכן חיים ורק בדרך נס נמנעה תוצאה קשה.

            האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר נשללה לנוכח העובדה, שהעבירות בהן הוא מואשם בוצעו בשעה שהיו תלויים "כחרב על צווארו" שני מאסרים על תנאי.

5.         העורר מלין על ההחלטה לעוצרו. לטענת בא כוחו, אין בחומר הראיות עוצמה מספקת לגיבוש בקשה למעצר עד תום ההליכים. העורר אמנם לא חולק על כך שנהיגתו היתה פוחזת, אלא שהוא טוען להגנתו שכלל לא ידע כי עסקינן בשוטרים. סברתו היתה, שמדובר במאבטחים, כפי שניתן גם להבין מהעובדה שהניידות משוייכות למנגנון         חוץ-משטרתי ורשום עליהן הכיתוב: "כוח עוצמה - שמירה ואבטחה בע"מ". 

            סיפור בריחתו של העורר הוצג על ידי בא כוחו כנובע מהופעתו בזירה של אחד המאבטחים שעימו כבר היה לו בעבר דין ודברים על רקע עבודתו כרוכל.

            מזוית מבטו של העורר, האירוע אינו בדרגת חומרה המצדיקה להורות על מעצרו. בא כוחו סבור, שניתן לאיין את מסוכנותו בכך שיורחק מכרמיאל או שיאסר עליו לנהוג בטנדר. לחילופין, הביע העורר נכונות שהוא ישוחרר ויהיה נתון במעצר בית מלא.

            בא כוח המשיבה סומך ידיו על החלטתו של בית משפט השלום.

6.         עיינתי בתיק החקירה. את מה שראה בית משפט השלום ראיתי גם אני ולא אחזור על הדברים. אתייחס רק בקצרה, לנסיונו של העורר לפקפק בעובדה שידע, כי האיש שביקש ממנו להציג רשיונות היה שוטר.

            אף שלצורך קיומן של ראיות לכאורה בענין זה, די בכך שהשוטר נתן יקיר רשם בדו"ח הפעולה שהוא היה "לבוש במדי משטרה", הדעת נותנת שהעורר ידע שעיכוב נהג למטרת בדיקת רשיונות נעשה על ידי איש מרות, בדרך כלל שוטר ואמנם העורר בעצמו סיפר בראשית החקירה, ששוטר ניגש אליו ודרש ממנו רשיונות.  לחובת העורר 26 הרשעות קודמות בעבירות תעבורה. לאור ריבוי מגעיו עם שוטרים, דומני שיהיה זה קשה לקבל את ההסבר המאוחר שהוא חשב בטעות כי מדובר בפקחים, מה גם שטענה זו, כנראה לא תועיל לו. 

            הפרעה לפקח שהוסמך למלא תפקיד של עובד ציבור, מהווה עבירה לפי סעיף 288א לחוק העונשין. סעיף 381(א)(ב) לחוק, עניינו במקרים של תקיפת בעלי מעמד מיוחד, לרבות נותני שירות מטעמו של גוף המספק שירותים לציבור.  עבירות אלה אינן פחותות בחומרתן מעבירות מסוג זה המתבצעות כלפי שוטרים. 

7.         כפי שקבע בית משפט השלום בהחלטתו, מתקיימת בעניינו של העורר עילת מעצר בגין המסוכנות הנשקפת ממעשיו והתנהגותו.

            כמצוות המחוקק יש תמיד חובה לשקול אם אמצעי חילופי עשוי להשיג את מטרת המעצר. ההלכה בענין זה מדברת על בדיקה אינדיווידואלית בהתייחס לכל נאשם לאור נסיבותיו ולא בהסקת מסקנה כללית הנובעת מסוג העבירה ואפילו שהיא חמורה מאוד.

            האפשרות להסתפק בחלופת מעצר, נשללה על ידי בית משפט השלום בעיקר לאור הרשעותיו הקודמות של העורר בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ובעבירה של נהיגה פוחזת ברכב וכן לנוכח העובדה שעונשי מאסר מותנים לא הרתיעו אותו לחזור לסורו. 

            בדברים אלה ביקש בית משפט השלום להגיד, שאין לו אמון בעורר שישכיל לקיים תנאי שחרור מגבילים שיוטלו עליו.