החלטה בתיק בש 3109/05

כנגד המשיבים הוגשו שני כתבי אישום מתוקנים נפרדים, פ"ח 2068/05 (כנגד המשיבים 1 ו-2 - סעד ורפיק) ו- פ"ח 2069/05 (כנגד המשיב 3 - האני), ובהם מואשמים המשיבים בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (רצח), עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), בעבירה של רצח בכוונה תחילה, עבירה לפי סעיף  300(א)(2) ו- 301 לחוק העונשין ובעבירה של חטיפה לשם רצח, עבירה לפי סעיף 369 + 372 לחוק העונשין. ביחד עם כתבי האישום הוגשו בקשות להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים. בקשות אלו הן הבקשות שבפני.

על פי עובדות כתבי האישום, המשיבים קשרו ביניהם קשר לרצוח את המנוחה, שהייתה בתו של המשיב סעד ואחייניתם של המשיבים האני ורפיק. בכתב האישום נטען כי הרצח בוצע ממניעים של כבוד המשפחה, מאחר והמנוחה, שהינה ממוצא דרוזי, נפגשה עם בחור ממוצא מוסלמי ועזבה את ביתה על רקע זה. על כן, החליטו המשיבים להמיתה. הם סיכמו ביניהם כי האני יביא את המנוחה לבית הקברות הסמוך לצומת אעבלין בשעות הערב ביום 22.10.05 ושם יפגוש את המשיבים האחרים. האני פגש במנוחה בצומת הכניסה לאעבלין והביאה במרמה במכוניתו אל בית הקברות. בבית הקברות תקפו האני, סעד ורפיק את המנוחה, היכו אותה והסיעוה אל מטע זיתים סמוך, שם כרכו חבל סביב צווארה ותלו אותה על ענף עץ זית וגרמו למותה.

ב"כ הצדדים טענו בפני ארוכות בע"פ ובכתב וטיעוניהם כבדי משקל. בטרם אפרט בתמצית את הראיות הקושרות את המשיבים לביצוע העבירות אציין כי נראה שעל מקרה זה שבפני ניתן להחיל את רוח הדברים שנאמרו בבש"פ 9097/05, פרעוני נ' מ"י , החלטה מיום 30/10/05 פורסמה באתר בתי המשפט, כי:

"די לקרוא את הודעת הערר המפורטת שהגיש בא כוח העורר, עו"ד פלדמן ועל אחת כמה וכמה את חומר הראיות אותו העמיד עו"ד פלדמן באדיבותו, לרשותי מראש, כדי להגיע למסקנה שיש ראיות לכאורה. עו"ד פלדמן טען שהראיות מתכרסמות על ידי ראיות אחרות כגון עדי אליבי, או מתוך הגיונם של דברים, או מתוך תנאי השטח אשר אינם מאפשרים לעד זה או אחר לראות את שטוען הוא שראה. טענות אלה מקומן יכירן בסיכומים, לאחר שמיעת ראיות, ולא בשלב זה."

בשים לב לאמור לעיל, אפרט את טענות הצדדים ואת טיבן של הראיות, כפי שביהמ"ש רואה אותן ובהמשך את עילת המעצר ונימוקי ההחלטה.

ב"כ המבקשת טוענת כי המשיב האני הציע לחוקרים לשמש כעד מדינה, הודה בחקירתו בהודאה מפורטת בביצוע הרצח, תוך שהוא מפליל את סעד ורפיק ואף ביצע שחזור של הרצח, בו הצביע על המקום בו אירע האירוע ובסמוך לו נמצאה גופת המנוחה. האני סיפר כי אסף דברים מבית המרקחת שהושארו שם עבור המנוחה וקבע עימה פגישה על מנת למסור לה את הדברים, אך אביה של המנוחה, סעד, לקח ממנו את הדברים.

בהודעות נוספות שנגבו מהאני לאחר מכן, חזר בו האני מגרסה זו ומסר גרסאות שונות לגבי האירוע. על פי רוב הגרסאות שמסר, הגיע האני עם המנוחה לבית הקברות וסעד, אביה של המנוחה, תלה אותה על עץ במטע זיתים סמוך.  בחלק מהגרסאות טען כי רפיק הגיע למטע הזיתים גם הוא, אך לא נגע במנוחה.

טענתם של המשיבים הינה כי הודאותיו של האני אינן קבילות מאחר והוא לא אמר את הדברים הכתובים בהודאותיו במשטרה וכן מאחר והובטח לו כי יהיה עד מדינה, אך הוא לא ידע מה משמעות המונח "עד מדינה". כן טוענים ב"כ המשיבים 1 ו-2 כי אמרה של נאשם אחד המטילה אשמה על אדם אחר, שנאמרה מחוץ לביהמ"ש, אין בה כדי לחייב את הנאשם האחר. עוד טוענים ב"כ המשיבים כי העד רבאח, חברה של המנוחה, הוא בעל המניעים הגדולים והאישיים לרציחתה של המנוחה, מאחר ולטענתו בהודעתו במשטרה היא בגדה בו עם אחרים והקשר ביניהם נותק עקב כך.

מעבר להודאתו המפורשת של האני בעבירות, קיימות בתיק החקירה ראיות נוספות, התומכות בהודאה זו, אשר בחלקן הינן ראיות טכניות אובייקטיביות, כגון איכון הטלפונים הניידים ודו"ח פירוט שיחות של הטלפונים הניידים של המשיבים המצביע על שיחות טלפון מרובות בין המנוחה לבין האני, שיחות רבות בין המשיבים בזמן האירוע, קודם לו ולאחריו ושיחות ארוכות בין המנוחה לחברה, רבאח, דבר המאשר את גרסתו של רבאח כי היה עם המנוחה בקשר טלפוני בזמן שהמשיבים תקפו אותה. עוד קיימות בתיק עדויות כגון הודעתו של החבר של המנוחה, רבאח, אשר טען כי הסיע אותה לפגישה עם האני, שמע אותה משוחחת עם האני בטלפון הנייד ואף היה עמה בקשר טלפוני בזמן שהותקפה על ידי המשיבים; הודעתו של חברו של רבאח, מוסטפא, אשר נסע עם רבאח ועם המנוחה לאעבלין ושמע את שיחותיה של המנוחה עם האני ועם בית המרקחת; הודעותיהם של עובדי בית המרקחת באעבלין מהן עולה כי סעדה חסון, דודתה של המנוחה השאירה למנוחה חפצים וכסף בבית המרקחת והאני אסף את הדברים בשביל המנוחה; הודעתה של דודתה של המנוחה כי נתנה לרוקח מעטפה עם כסף ודברים נוספים עבור המנוחה; והודעתה של אמה של המנוחה לפיה מערכת היחסים בין המנוחה לבין בני המשפחה הייתה עכורה ובני המשפחה תקפו את המנוחה במספר מקרים ואף איימו להרגה. כן נמצאו החפצים מבית המרקחת והמעטפה עם הכסף שהוכנו לשם מסירה למנוחה במחסן ביתו של סעד. בנוסף, קיימות ראיות נוספות המצביעות על איומים של המשיבים כלפי המנוחה על רקע של כבוד המשפחה. מכאן שקיימת תשתית ראייתית לכאורית כנגד שלושת המשיבים.

המשיבים סעד ורפיק מכחישים את ביצוע הרצח. בהודעותיהם במשטרה לא הכחישו משיבים אלו את היחסים העכורים בין המשפחה לבין המנוחה על רקע פגיעתה בכבוד המשפחה. המשיבים הכחישו את שיחות הטלפון שהתקיימו ביניהם, על פי דו"ח האיכון, ביום האירוע ולאחריו. הכחשה זו מחזקת את ראיות המבקשת.

לטענת ב"כ המשיבים, העד רבאח הסתיר מהמשטרה כי בעת נסיעתו ברכב עם המנוחה ועם חברו היה ברכב אדם נוסף - יאסין חגאזי, אשר כאשר נחקר לבסוף לא אמר ששמע את המנוחה אומרת שרוצחים אותה, כפי שטענו העד רבאח וחברו מוסטפא. כן מדגישים ב"כ המשיבים סתירות נוספות בין הודעותיהם של שלושת עדי התביעה, רבאח, מוסטפא ויאסין. בנוסף, מעלים ב"כ המשיבים תמיהות נוספות כגון כיצד יתכן שרבאח ומוסטפא שמעו את המנוחה אומרת בטלפון כי רוצחים אותה ובכל זאת לא טרחו להודיע מיד למשטרה, אלא חזרו לביתם כאילו דבר לא קרה. עוד מציינים ב"כ המשיבים כי תמוה בעיניהם שרבאח בחר להקליט דווקא שיחה סתמית בין המנוחה ובין האני אך לא הקליט את השיחה שבה השאירה המנוחה את הטלפון שלה על מצב שקט בכדי שרבאח יוכל לשמוע את השיחה המתנהלת בינה ובין האני כאשר נפגשה עם האני, שיחה בה, לטענתו ולטענת מוסטפא, שמעו את המנוחה אומרת כי דודה מתכנן לרצוח אותה. תמיהה נוספת שמעלים ב"כ המשיבים הינה כי יום לאחר שמסר האני את הודאתו במשטרה ובה הפליל עצמו ואת שני המשיבים האחרים ברצח, ייחסה המשטרה את רצח המנוחה לרבאח ולחברו מוסטפא וחקרה אותם תחת אזהרה. דבר זה מצביע, לטענת ב"כ המשיבים על כך כי המשטרה עצמה לא ייחסה חשיבות רצינית להודאתו של האני. כן טוענים המשיבים כי לרבאח היה אינטרס מובהק לרצוח את המנוחה מפני שכנראה הייתה בהריון ממנו וגרמה לפגיעה בכבודו וכי בדיקת הפוליגרף שנערכה לרבאח על ידי המשטרה תומכת בגרסתם כי רבאח הוא זה שרצח את המנוחה.

עוד מבקשים ב"כ המשיבים לא ליתן אמון בהודעותיהם של אמה של המנוחה ושל הרוקח והעוזרת שלו וכן טוענים הם כי בעדויות אלה ובעדויות הנוספות אין כל התייחסות למשיבים 1 ו-2 ולכן הן אינן מהוות ראיה לכאורה כנגדם בכל מקרה. בנוסף, טוענים ב"כ המשיבים כי אין בפלטי השיחות של הטלפונים הניידים בין המשיבים כדי לקשור את המשיבים לזירת האירוע, היכן שנמצאה גופתה של המנוחה או לרצח המנוחה.

המאשימה מתנגדת לשחרורם של המשיבים בשים לב לחומרת העבירות המיוחסות להם. ב"כ המאשימה מציינת כי העבירה המיוחסת למשיבים מקימה עילת מעצר, כי קיים יסוד סביר לחשש כי שחרורם של המשיבים יביא להשפעה על עדים וכי קיים יסוד סביר לחשש כי אם ישוחררו, יסכנו המשיבים בטחונו של אדם ואת בטחון הציבור ובמיוחד קיים חשש לחייהם של עדי התביעה, רבאח ואמה של המנוחה.

ב"כ המשיבים 1 ו-2 טוענים כי אין ראיות לכאורה כנגדם. ב"כ המשיב 1 טוען כי יש לשחרר את המשיב 1 ממעצר ולהורות על חלופת מעצר. ב"כ המשיב 1 מציין כי המשיב 1 הינו יליד 1954, נשוי ואב לילדים, אינו עובד וזאת עקב מחלה ממארת ומוכר כנכה בשיעור 100% מטעם המל"ל. כן מציין ב"כ המשיב 1 כי המשיב 1 הינו אדם שומר חוק ואין לו עבר פלילי. לטענתו, המשיב 1 אינו מהווה סכנה לאיש. כן טוען ב"כ המשיב 1 כי אין יסוד סביר לחשש ששחרורו של המשיב 1 יביא להשפעה על עדים.

המשיב 2 טוען כי המניע של רצח על רקע כבוד המשפחה אינו חל עליו מאחר וכבוד המשפחה חל על אביה של אישה, אחיה הזכרים ודודיה מצד האב ולא על דודיה מצד האם, זאת על פי המסורת והמנהגים. עוד טוען המשיב 2 כי הפגישה עם המנוחה לא תוכננה על ידי המשיבים, אלא דווקא המנוחה הייתה זו שאירגנה את הפגישה, יזמה אותה ואף התחננה להאני כי יפגש עמה. כן טוען המשיב 2 כי על פי דו"ח האיכון של מכשירי הטלפון הניידים, מכשיר הטלפון שלו כלל לא אוכן באיזור זירת הרצח ומפלט השיחות רואים כי במשך כל היום שוחח עם חברתו, אפילו בזמן שבו לכאורה בוצע הרצח, ואף על פי שבוצעה שיחת טלפון ממכשירו של המשיב 2 למכשירו של המשיב 1 בשעה הסמוכה לשעת הרצח המשוערת ולאחר שעת הרצח המשוערת בוצעו שיחות בין המשיב 2 לבין האני, אין בכך כל חיזוק לראיות כנגד המשיב 2 מאחר והמשיבים הינם קרובי משפחה וסביר כי יבוצעו שיחות ביניהם.

עוד טוען ב"כ המשיב 2 כי יש להורות על שחרורו של המשיב 2 ולחילופין להורות על שחרורו לחלופת מעצר וזאת לאור העובדה כי המניע של כבוד המשפחה אינו קיים עוד ולכן אין מסוכנות וכן לאור גילו ומצבו הבריאותי של המשיב 2, אשר הינו חולה לב וזקוק לטיפולים רפואיים באופן קבוע.

המשיב 3, האני, טוען כי אין ראיות לכאורה כנגדו וכי הוא לא הודה בביצוע העבירה המיוחסת לו. האני טוען כי הודאותיו הוצאו ממנו בכוח, באלימות ותחת לחץ נפשי כבד ולכן אין ליתן להן כל משקל. כן טוען האני כי הוא לא זה שהוביל את השוטרים לזירת הרצח במהלך השחזור, אלא חוקרי הצח"מ קיבלו הדרכה ברשת הקשר המשטרתית כיצד להגיע לזירת הרצח במהלך הנסיעה. האני טוען כי שעת רצח המנוחה אינה ידועה ממקרא כתב האישום ומסמכי הראיות שבידי המאשימה. כן טוען הוא כי בערב האירוע נוהלו רק שלוש שיחות קצרות מאוד בינו ובין סעד ושיחות אלה אינן מעידות על תכנון הרצח על ידם. בנוסף, טוען האני כי אין ליתן אמון בהודעותיהם של רבאח ושל אמה של המנוחה.

בא כוחו של המשיב 3 טוען כי המשיב 3 הינו אדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי מהותי, נשוי ואב לשני ילדים קטנים. על כן, מבקש בא כוחו לשחררו לחלופת מעצר.

ב"כ המבקשת טוענת כי אין בסיס לטענות ב"כ המשיבים כי הודעתו של יאסין חיג'אזי פוגעת במשקל הראיות של התביעה, מאחר ומהודעתו עולה כי יאסין הצטרף לנסיעה ברכב לאחר שהמנוחה עזבה את הרכב. באשר לטענת ב"כ של האני כי בערב האירוע נוהלו רק שלוש שיחות קצרות בינו ובין סעד, מפנה ב"כ המבקשת לדו"ח פירוט שיחות הטלפונים הניידים של המשיבים, שם ניתן לראות כי ביום אירוע הרצח, מהבוקר ועד הלילה, בוצעו שיחות רבות, אמנם קצרות, בין המשיבים. כן טוענת ב"כ המבקשת כי ניתן להסיק את שעת ביצוע הרצח מן העדויות והראיות שנמצאות בידי התביעה.