החלטה בתיק בש 3097/05

זוהי בקשה לעיון חוזר שבמסגרתה עותר ב"כ המבקש לשנות את תנאי השחרור בערובה שהושתו על המבקש בב"ש 2682/05 מיום 22.6.05 (להלן: "ההחלטה") באופן שיבוטל מעצר הבית שהושת עליו וכן יבוטל האיסור לעסוק בחקירות פרטיות, בכלל זה איסור הגישה למחשבים ואינטרנט.

נגד המבקש הוגש כתב אישום בת"פ 3892/05 שבו יוחסו לו במסגרת שני אישומים נפרדים עבירות של קבלת נכסים שהושגו בפשע, פגיעה בפרטיות והפרת הוראה חוקית.

לציין, כנטען  על ידי ב"כ המבקשת, כתב אישום זה תוקן על ידי הוספת אישום נוסף של האזנת סתר אלא שעותק מכתב האישום המתוקן לא הונח בפני.

המבקש שימש בתקופה הרלוונטית חוקר פרטי ומנהלו של משרד חקירות מורשה. על פי הנטען, במהלך תקופה של כשנה החל מחודש יוני 2004, במסגרת העסקתו כחוקר פרטי, קיבל המבקש במזיד מידע  שהונפק ממחשבים השייכים לחברות או לבתי עסק בידיעה שהחומר הושג בדרך של פשע ותוך פגיעה בפרטיות, וזאת כדי לעשות בו שימוש במסגרת הליכי פירוק שיתוף שהתנהלו בין לקוחתו של המבקש לבין בעלה, מתוך הערכה שהלה מצוי בקשר עסקי עם אותם חברות ובתי עסק.

על פי הנטען, המבקש קיבל לידיו אלפי קבצים ותצלומים שבהם מידע עסקי רגיש,  שהוצאו  מתוך מחשביהם של עו"ד ג'ודית המבורגר וגדי אילן שמשרדיהם בשוויץ וביפן. חומר זה הועבר ידי המבקש לדורון מסד (הנאשם 2 בכתב האישום) על מנת שהוא יעובד על ידו  וימוצה החומר הרלוונטי עבור לקוחתו של המבקש.

על פי הנטען באישום השני, הפר המבקש צו בית משפט שאסר עליו ליצור קשר עם מי מהמעורבים בפרשה בכך שלאחר צאתו מחקירה במפלג ההונאה, הוא נפגש עם הנאשם 2 ומסר לו פרטים מתוך חקירתו, לרבות פרטים מתשובותיו לחוקרים.

אין חולק, כי כתב האישום הנוכחי הינו  נדבך של פרשה גדולה ומקיפה הידועה בכינוי "פרשת הסוס הטרויאני". במסגרת פרשה זו ניתן למקם את המבקש במעגל השלישי של המעורבים, דהייינו, מעגל מזמיני הריגול העסקי, מי שהיו לקוחות של משרדי החקירות הפרטיות שהפעילו את תוכנת הסוס הטרויאני (המעגל השני), תוכנה שמתכנניה עצורים כעת בלונדון (המעגל הראשון).

בד בבד עם כתב האישום שהוגש נגדו, הוגשה נגד המבקש גם בקשה למעצר עד תום ההליכים ובסופו של דבר, בהסכמה שגובשה בין הצדדים (בעת שהמבקש היה מיוצג על ידי עו"ד שני) הוא שוחרר בערובה ובתנאים מגבילים, לרבות מעצר בית מלא, כמפורט בהחלטת כב' השופטת הניג מיום 22.6.05.

ב"כ המשיבה הביע התנגדותו לבקשה הנוכחית. ראשית, לטענתו, לא מתקיימת במקרה שלנו אף אחת מן העילות המצדיקות על פי החוק עיון מחדש בהחלטת בית המשפט, דהיינו, לא התגלו עובדות חדשות, לא השתנו הנסיבות ולא עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה.

שנית, לטענתו, תנאי השחרור בערובה שהושתו על המבקש הינם סבירים ראויים והולמים ויש בהם כדי לקיים את מטרות המעצר.

בראשית ראוי להבהיר, כי בהיות הבקשה הנוכחי בקשה לעיון חוזר על המבקש לעמוד בתנאיי הסף שרק בהתקיימם יוכל בית המשפט להידרש לבקשה, דהיינו,  עליו להראות שהשתנו הנסיבות מאז ניתנה ההחלטה הקודמת, באופן שמצדיק את שינויה.

לא אוכל לפרש את ההחלטה בב"ש 2682/05 כמתירה למבקש להביא את עניינו פעם נוספת לבחינה בפני בית המשפט בלא שיצטרך לעמוד בכללים המשפטיים הנוהגים בהליך של עיון חוזר.  פרשנות זו אינה עולה בקנה אחד עם לשון ההחלטה וגם לא עם ההסכמה שגובשה בין הצדדים כנאמר: " מוסכם על הצדדים כי זכויות המשיב על פי כל דין בהמשך הדרך שמורות לו" (ההדגשה שלי).

בית משפט זה גם לא יוכל להידרש לטענותיו המפורטות והמלומדות של ב"כ המבקש, שפורטו בכתב בבקשה, בנוגע למצב הראיות לכאורה ולקיומן (או העדרן) של עילות מעצר. החלטת כב' השופטת הניג שבה קיבלה את ההסדר שבין הצדדים התבססה על הנחת המוצא שקיימות ראיות לכאורה ואף עילת מעצר, שאם לא כן, לא היה בסיס משפטי להורות על שחרורו של המשיב בחלופת מעצר.

בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על אותה החלטה  ולא יוכל לשנות בכגון דא.

ב"כ המבקש הצביע בטיעוניו על שינוי נסיבות כדלקמן:

א.         בתאריך 7.7.05 הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי כנגד 9 נאשמים מאנשי המעגל השני של פרשת הסוס הטרויאני ונקל לראות מנוסח כתב האישום שאין מקום להשוואה בינם לבין המבקש.  שוני זה מצדיק לדבריו אבחנה משמעותית בם לעניין המעצר וגם לעניין ההגבלות שיש להטיל על המבקש.

ב.         ביום 21.7.05 הוגש לבית המשפט השלום בת"א כתב אישום נגד שלושה נאשמים, אחד מהם חוקר פרטי, בגין עבירות דומות, בהקשר לשימוש בפלטי טלפון שהוצאו לא כדין. בפרשה זו שוחרר החוקר הפרטי על ידי בית המשפט בערובות כספיות  ללא הגבלה של מעצר בית. התביעה הסכימה שלא להגיש ערר על אותה החלטה אם יוסף תנאי של הגבלה על  עיסוקו.

במצב דברים זה, לדברי ב"כ המבקש, אין מקום לאבחנה ולהפליית המבקש לרעה  בהשוואה לאותו מקרה  (ראה כתב אישום נגד איל זיסקינד ואח' וכן החלטה בב"ש 2962/05).

ג.          המבקש הסכים להסרת חיסיון עורך דין-לקוח על מנת לאפשר לתביעה לעיין בחומר שנמצא אצל ב"כ דאז ,עו"ד ויינרוט, מכאן שהעילה של חשש לשיבוש הליכי החקירה כבר אינה מתקיימת.