החלטה בתיק בש 3090/07

1.         זוהי בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים בתיק פלילי 6101/07.

2.         כתב האישום מייחס למשיבים עבירה של חבלה בכוונה מחמירה שבוצעה בצוותא.  למשיב מס' 1 מיוחסת בנוסף עבירה של החזקת סכין שלא כדין. למשיב מס' 2 גם מיוחסות בנפרד עבירות של החזקת נשק, יריות באזור מגורים וחבלה במזיד לרכב.

כתב האישום מתאר אירוע שהתרחש ביום 25.6.07 בשעות הערב בביתו של המתלונן באום אל פחם.  המשיבים הגיעו למקום יחד עם בני משפחתם ומכובדים כדי ליישב סכסוך בין המתלונן לבין אישתו. לפי המתואר בכתב האישום, במהלך שיחה בין הצדדים התפתח דין ודברים שגלש לקטטה,  שתחילתה בתוך ביתו של המתלונן ואחריתה בחצר הבית. המשיב מס' 2, כך נטען, זרק אבנים על רכבו של המתלונן וניפץ את שמשות המכונית. לאחר מכן הוא ירה  מספר יריות באקדח שהחזיק ללא רשיון ובהמשך ניגש אל המתלונן, תפס אותו בצווארו ואז, לפי הנטען,  המשיב מס' 1 "הגיח מאחורי המתלונן ודקר אותו בסכין מטבח גדולה בגבו".

המתלונן אובחן כסובל מפצע דקירה בחזה אחורי ימני וכן מקרעים בריאה. הוא עבר ניתוח ואושפז ביחידה לטיפול נמרץ בבית החולים "העמק" בעפולה.

3.         המאשימה טוענת לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים והפנתה בענין זה, בעיקר, להודעות מפורטות שנגבו מהמתלונן ומשני ילדיו. בבקשת המעצר נטען, שהמאשימה גם מסתמכת, בין היתר על ראיות נסיבתיות.

            באשר לעילת המעצר נטען,  כי עבירת החבלה המיוחסת למשיבים בוצעה תוך שימוש בנשק קר ומקימה חזקת מסוכנות שלא נסתרה. כן נטען,  שקיים יסוד סביר לחשש מפני שיבוש הליכי משפט והתחמקות מהליכי משפט, במיוחד לגבי המשיב מס' 1 שלאחר המעשה היה קושי לאתרו. לטענת המאשימה מנסיבות הענין עולה שחלופת מעצר וקביעת תנאי שחרור בערובה אינם יכולים להשיג את מטרת המעצר. הוצגו בפניי אסמכתאות שלדעת המאשימה תומכות בעמדתה, שאין להסתפק בחלופת מעצר.

4.         המשיבים אינם חולקים על כך שהמתלונן נדקר. לטענתם, הם לא היו מעורבים באירוע האלים. המשיב מס' 2 טוען,  שכלל לא היה במקום ובא כוחו סבור, שטענת האליבי לא הופרכה.

            באי כח המשיבים הגישו בפתח הדיון טיעונים בכתב הכוללים, בין היתר, התייחסות מפורטת לחומר הראיות ובתוך כך, לרבות בטיעון משלים בעל פה, הצביעו לפי ראות עיניהם על סתירות בין גירסאותיהם של המתלונן וילדיו, חוסר דיוק, העדר עקביות ועוד כהנה וכהנה פירכות, באופן המלמד כבר בשלב הזה שלא ניתן יהיה לשכלל ראיות אלה לכדי ראיות מרשיעות. כך למשל, הופנתה תשומת הלב לשיחתו של עלי (בנו של המתלונן) עם השוטר תלחמי זמן קצר לאחר האירוע. לפי המזכר שנרשם על ידי השוטר, עלי כלל לא נקב בשמו של הדוקר ואף לא ציין שהיה עד ראיה לאירוע, בעוד שלמחרת נמסרה על ידו גירסה המפלילה את המשיב מס' 1 בעלילת שווא שתואמה עם בני משפחתו.

            בצד שפע טענות לגבי הראיות שעל בסיסן נערך כתב האישום וטענות על ניהול חקירה מגמתית, הועלו טענות לגבי מחדלי חקירה שפגעו בהגנת המשיבים. כך למשל,  שוטרים שהגיעו לזירה איפשרו לאחד הנוכחים שהחזיק בידו סכין עם ידית שחורה  לעזוב את המקום מבלי לעצרו. סכין עם ידית צהובה נתפסה על ידי שוטר, באופן שנמנעה אפשרות לבדוק טביעת אצבעות.

            למשיבים הרואים עצמם חפים מכל רבב, יש תיאוריה לגבי האופן שבו נדקר המתלונן. לטענתם, מתוך שהם באו לבית המתלונן ביחד עם מכובדים כדי להשכין שלום בית בין המתלונן לבין אישתו, הדעת נותנת שלא הצטיידו בסכינים. לשיטתם, מי שנשאו סכינים היו ילדיו של המתלונן ובשלב כלשהו בהיסח הדעת או בטעות, אחד מהם, כנראה עלי, דקר את אביו.

            מתוך שהמשיבים טוענים לחפות, אין הם סבורים שקיימת נגדם עילת מעצר. לכל היותר כך נטען, יתכן ובסופו של יום יתברר שניתן לייחס להם עבירה קלה של תיגרה או תקיפה סתם.  עוד טוענים הם שלנוכח חולשת הראיות אין הצדקה להורות על מעצרם מאחורי סורג ובריח, במיוחד כשמדובר באנשים נורמטיביים.

5.         עיינתי בתיק החקירה. באופן כללי יצויין, שבעקבות סכסוך בין המתלונן לבין אישתו (רואידה) היא חזרה לבית הוריה בכפר מועאויה וביום האירוע היתה פנייה מצד מכובד בשם פארוק מחאמיד אל המתלונן בהצעה שאישתו תחזור לבית המגורים ושבחסות בני משפחתה ומכובדים ייושבו ההדורים בין בני הזוג. המתלונן הסכים לכך וביום 25.6.07 הגיעו לביתו 3 מכובדים (פארוק מחאמיד, מוחמד חראז ועלי מחאמיד), ביחד עם רואידה,  אביה ושלושת אחיה (ג'מאל, מוחמד ודאהר). גם המשיב מס' 1, בנו של ג'מאל היה במקום, אלא שמועד הגעתו שנוי במחלוקת. באשר לנוכחות המשיב מס' 2, קיימות גירסאות סותרות. כך גם לגבי נוכחות בני משפחה נוספים של האישה.

            המפגש שנועד לצורך פיוס, התחיל "ברגל שמאל". עימות מילולי בין יוסף מופדי (אביה של רואידה) לבין נכדו אחמד (בנו של המתלונן), על רקע סירוב ללחיצת יד, גלש לצעקות ולחילופי מהלומות. בני משפחת האישה נתבקשו לעזוב את הבית ולאחר מכן פרצה קטטה במהלכה המתלונן נדקר.

6.         המתלונן מסר 3 הודעות וכן נערך עימות בינו לבין המשיב מס' 1. בהתייחס לאירוע הדקירה נאמר על ידו, שהוא ראה מבעד לחלון שהמשיבים מכים את בנו אחמד ושגם הסב נטל חלק בכך, תוך שהוא מחזיק בידו מוט ברזל. לדברי המתלונן הוא רץ לעבר המשיב 2 ואף שראה אותו יורה באמצעות אקדח הוא התנפל עליו והם החלו להתקוטט. תחילה הוא אחז את המשיב 2 בידיו ואחר כך, כשהתקרבו למקום המשיב מס' 1 (כשבידו סכין) וביחד עימו ג'מאל, דאהר וסעיד, הצליח המשיב מס' 2 להשתחרר מאחיזת המתלונן, תפסו בצוואר והורידו לקרקע. לטענתו, בשלב זה הוא ראה מהצד שהמשיב מס' 1 מגיע מאחוריו ודוקר אותו. בהודעתו של המתלונן מיום 3.7.07 נאמר: "וראיתי מהצד שיוסף מגיע אלי מאחורה ועם הסכין ביד ימין שלו נותן לי מכה בגב עם הסכין וזה ראיתי טוב טוב ובחיים לא אשכח את זה". בהתייחס לתיאור הסכין ציין המתלונן שהיא היתה ללא ידית מעץ.

            באשר לתחילתו של האירוע, בשלב שהם היו עדיין בתוך הבית מציין המתלונן בהודעתו מיום 3.7.07 שדאהר (אחיה של אישתו) תפס שולחן מעץ והשליכו לעבר המנורה. לעומת זאת, במהלך העימות עם המשיב מס' 1 הטיח המתלונן באזניו שהוא זה שהרים שרפרף והניפו לכיוון הנברשת בחדר  שבו התכנסו כל הנוכחים.

            בכל הנוגע לשימוש שנעשה ע"י המשיב 2 באקדח מציין המתלונן בהודעה מיום 28.6.07, שנגבתה בעודו מאושפז בבית החולים, שמדובר באקדח בצבע שחור ושהמשיב 2 ירה באויר שתי מחסניות מלאות. גם בהודעתו מיום 3.7.07 חזר המתלונן  על ענין האקדח באומרו, שהמשיב  מס' 2 "כיוון האקדח למעלה לשמים וירה יריות, אחד אחרי השני. לא יודע כמה יריות ירה". יצויין, שאין מחלוקת שבזירת האירוע נתפס רק תרמיל אחד.

7.         עלי, בנו של המתלונן מספר בהודעתו מיום 26.6.07 כי עובר לאירוע הדקירה הוא שכב על הרצפה, לאחר שספג בעיטות מבני משפחת אמו ובשלב מסוים בהרימו את הראש, ראה את המשיב 1 דוקר את אביו בגב כשהמשיב עומד מאחוריו. לדבריו, המשיב 1 החזיק בידו סכין עם להב ארוך וידית צהובה. עלי נשאל כיצד הוא מסביר שאחיו פאיד טוען שראה סכין בצבע שחור והשיב "יכול להיות שאחי פאיד התבלבל. אני בטוח באלף אחוז". עוד טוען עלי, בין היתר, שלפני שאביו נדקר הוא שמע יריות.

8.         פיאד מסר הודעה ביום 26.6.07. לפי דבריו, פרט לדודיו גם הגיעו שני המשיבים "והיו עוד אך אני לא זוכר כעת". עוד הוא מספר בהודעתו, שאביו שלח אותו לחנות המכולת לקנות קולה וכי בשובו ראה את אביו "מדמם מהגב שלו... וראיתי את בן דוד שלי בשם יוסף ג'מאל (המשיב מס' 1) מחזיק סכין עם להב ארוך וכשהוא צמוד לאבא שלי במרחק של מטר לערך מאחורי הגב שלו וראיתי שיש דם על הסכין שהחזיק יוסף". לפי גירסת פיאד "מדובר בסכין של קצבים עם להב ארוך וידית בצבע שחור".

9.         אחמד, בנו של המתלונן, מסר שתי הודעות וכן נערך עימות בינו לבין המשיב מס' 1. לדבריו, המשלחת שהגיעה לביתם לצורך הסדרת הסולחה בין הוריו כללה בין היתר, גם את ילדי דודו ג'מאל: המשיבים, סעיד ותייסיר וכן את ילדי הדוד מוחמד: זיאד, איאד, סברי ואחמד ובנוסף הגיעו למקום גם ילדיו של הדוד דאהר. עוד הוא מספר על התקרית בעניין לחיצת היד לסבו ועל המשיב מס' 1 ששבר את המנורה בחדר הסלון.