החלטה בתיק בש 3087/06

1.            זוהי בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם בת.פ. 1139/06 בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: " חוק המעצרים"). יצוין, כי המשיבים נמצאים כעת במעצר למעט משיב מס' 3.

2.            נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס למשיבים 1 ו- 2 עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) + (2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק") ואיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק (האישום הראשון); כמו כן, כתב האישום מייחס למשיבים 1 ו- 3 עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329א(2) לחוק וסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332 לחוק (האישום השני).

3.            עפ"י הנטען בעובדות כתב האישום, כמיל גועיה (להלן: " המתלונן") מתגורר בכפר מג'אר. בין משפחת המתלונן ומשפחת המשיבים, שמתגוררות בשכנות, קיים סכסוך ישן ומתיחות מתמשכת. המשיבים 1 ו- 2 הינם אחים ומשיב 3 הינו גיסם.

האישום הראשון : עפ"י הנטען בעובדות אישום זה המיוחס למשיבים 1 ו- 2, בתאריך 3.11.06 סמוך לשעה 21:00 הגיע המתלונן לביקור בבית הוריו. אותה עת, נסע המשיב 1 ברכבו בחניה סמוך לבית הורי המתלונן ומשהבחין במתלונן, החל לנסוע באופן פראי. המתלונן העיר למשיב 1 על אופן נהיגתו ואז פרץ ביניהם ויכוח במהלכו איים המשיב 1 על המתלונן בפגיעה שלא כדין. בו בזמן הגיע משיב 2 למקום וחבר יחד עם משיב 1. בהמשך, במועד ובמקום הנ"ל, תקפו המשיבים 1 ו- 2 את המתלונן וגרמו לו חבלה חמורה. המשיב 1 חבט באגרופו בעינו השמאלית של המתלונן, בו בזמן אחז משיב 2 באבן בכף ידו ותוך שהוא אוחז באבן, הנחית מכת אגרוף אל עבר עינו הימנית של המתלונן. זאת עשו המשיבים בכוונה לחבול במתלונן וגרמו לו לפציעה וחבלה חמורה. המשיבים 1 ו- 2 הפסיקו את מעשיהם אודות הגעתה של אמו של המתלונן אשר הוזעקה למקום וסוככה על בנה בגופה. גם לאחר מכן, המשיך המשיב 1 בהתנהגותו האלימה ואף הוציא מרכבו צינור ברזל ואיים בהתנהגותו על האחרים שהתקהלו במקום.

האישום השני: עפ"י הנטען בעובדות אישום זה המיוחס למשיבים 1 ו- 3, כשלוש שעות לאחר שהובהל המתלונן לבי"ח פוריה ואושפז, החליטו כמאל ונביל גועיה (להלן: " המתלוננים") שהינם אחיו, לבקרו. לצורך כך, נסעו המתלוננים ברכב בו נהג כמאל, נביל ישב במושב שלצידו ואדהם, קטין שטרם מלאו לו 18 שנים, שהנו בנו של נביל, ישב במושב האחורי. בהגיע המתלוננים לשכונת מנסורה בכפר מגאר, הבחין בהם משיב 3. או אז, בכוונה לסכן את חייהם ולאיים בהתנהגותו עליהם, הצמיד את רכבו לרכבם של המתלוננים וניסה לשפשף את רכבם באמצעות רכבו. חרף האמור, עזבו המתלוננים את המקום תוך התעלמות מהתגרותו של משיב 3 בהם והמשיכו במסלול נסיעתם. מיד לאחר מכן, ארבו המשיבים 1 ו- 3 למתלוננים סמוך לאיזור הכיכר ברחוב הראשי בכפר מג'אר, ובהגיע המתלוננים למקום, רדפו המשיבים 1 ו- 3 אחריהם כשהם נוסעים בשני רכבים באופן פראי תוך שהם ממשיכים לסכן את חייהם של המתלוננים. במטרה לגרום למשיבים להפסיק את מעשיהם, ניסו המתלוננים להימלט ובהגיעם לצומת הכלנית בשכונת ראס אלח'אביה שב המשיב 1 ועקף את רכבם בפראות, הסיט את רכבו אל עבר נתיב נסיעתם, תוך סיכון חייהם ואילץ את המתלוננים לסטות מנתיב נסיעתם אל עבר שולי הכביש. תוך כדי כך, הצליח המתלונן, כמאל, להחזיר את הרכב למסלול נסיעתו בכביש וגם אז שב משיב 1 לנהוג לפני רכבם של המתלוננים בעוד משיב 3 נוהג מאחוריהם ונצמד לרכבם וביחד ניסו המשיבים 1 ו- 3 לעצור את רכב המתלוננים וכל זאת תוך שהם מסכנים את חייהם. המתלוננים, בנסיונם להימלט פנו אל תוך שכונת ראס אל ח'אביה ומשכך עשו דלקו אחריהם המשיבים ברכביהם והחלו רודפים אותם בתוככי הכפר מג'אר. המשיבים הפסיקו את מעשיהם עקב הצלחתם של המתלוננים להימלט.

4.            המבקשת עותרת למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים; לשיטתה, המעשים המיוחסים למשיבים חמורים מעצם טיבם ונסיבותיהם, משיבים 1 ו- 2 נהגו באלימות כלפי המתלונן תוך שימוש בנשק קר; כמו כן, משיבים 1 ו- 3 נהגו בפראות בלב שטח מאוכלס תוך סיכון חיי אדם בדרך וזלזול בחייהם של אחרים. לטענת המבקשת, בידיה ראיות לכאורה טובות להוכחת המיוחס למשיבים, לרבות הודעותיהם של המתלוננים ועדי ראיה לאירוע, הקלטות מוקד 100 ומסמכים רפואיים. עוד טוענת המבקשת, כי העבירות המיוחסות למשיבים נעשו באלימות וחלקן אף תוך שימוש בנשק קר, לפיכך, עבירות אלו מקימות חזקה בדבר מסוכנותם של המשיבים לציבור בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. בנוסף, טוענת המבקשת, כי שחרורם של המשיבים ישלח מסר שלילי לתושבי הכפר אודות אלימות כדרך לפתרון סכסוכים משפחתיים אף שלמשיבים אין עבר פלילי.

5.            בטיעוניו בפני, חזר ב"כ המבקשת על נימוקי הבקשה בהדגישו, כי באשר לאירוע נשוא האישום הראשון, קיימות בתיק החקירה הודעתו של המתלונן והודעותיהם של אמו ואביו וכן תיעוד רפואי, בדבר שחרור המתלונן מאשפוז לאחר שנזקק ל- 6 תפרים מתחת לעינו. בנוסף, בחומר החקירה מצויה הקלטה של מוקד 100 לשתי שיחות של המתלונן עת הזעיק את המשטרה. באשר לאירוע נשוא האישום השני, מפנה ב"כ המבקשת להודעות המתלוננים ולהודעותיו של אדהם בנו של נביל שהיה ברכב. כמו כן, מפנה ב"כ המבקשת לסתירות בגרסאותיהם של משיבים 1 ו- 3, שטענו כי לא השתתפו במרדף. בנוסף, מפנה ב"כ המבקשת להקלטה של מוקד 100 בשעת האירוע, עת דיווח  כמאל, המתלונן, אודות המרדף. ב"כ המבקשת הדגיש, כי משיבים 1 ו- 3 זוהו בצורה חדה במהלך המרדף, דבר שהתבטא בהקלטה של מוקד 100.

6.            בפתח טיעוניו, טען הסניגור, כי משיב 1 הינו המתלונן והעד המרכזי בפרשה הראשונה שבגינה הוגש כתב אישום ביום 27.2.06 והתיק נמצא בשלבים אחרונים ומכריעים, כך שלטענתו, זה היווה מניע לאירועים נשוא תיק דנן.

7.            באשר לאישום הראשון, טוען הנסניגור, כי קיימות סתירות מהותיות ותהיות רבות בגרסאותיהם של המתלונן, של אמו ושל אביו, אותם עדים עליהם מבססת המבקשת את קיומה של התשתית הראייתית הלכאורית בנוגע לאישום זה. לטענתו, המתלונן מסר בהודעתו כי קיבל שיחה שבה נודע לו כי משיבים 1 ו- 2 מאיימים עליו ובתגובה הוא הלך לדבר עם הוריהם; הסניגור טוען, כי התנהגותו של המתלונן אינה סבירה בנסיבות העניין, שכן מדוע לא דיווח המתלונן למשטרה אודות האיומים ומדוע לא יצר קשר טלפוני עם ההורים בטרם הגיעו למקום הימצאותם של משיבים 1 ו- 2. הסניגור מוסיף וטוען, כי למשיבים 1 ו- 2 ישנה גרסה שונה, שכן משיב 1 הוא הראשון שהתלונן ומסר בפני הקצין הממונה, כי "תופרים לי תיק" לאור הסכסוך הישן, וכי המתלונן נתן לו סטירה בהיותו ברכבו ובתגובה הגן על עצמו ומשיב 2 רק הפריד ביניהם. לטענת הסניגור, המתלונן הינו היחיד שמסר כי הוכה באמצעות אבן, אפילו אמו ואביו לא מסרו דבר לגבי האבן, הגם שלא נתפסה אבן ע"י המשטרה. עוד הפנה הסניגור להודעתו של המתלונן, בה הוא מודה, כי התגרה במשיב 1.

                עוד טוען הסניגור, כי אין ראיות לכאורה לעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, שכן במקרה דנן לא מתקיים היסוד הנפשי הדרוש בעבירה זו של כוונה תחילה. הסניגור הפנה להחלטתו של כב' סגן הנשיא השופט ממן בב"ש 2935/02. עוד טוען הסניגור, כי גרסתו של אדהם תואמת את גרסתו המרחיבה של המתלונן וכי חוקר המשטרה לא מצא בטלפון הנייד של המתלונן, כי נתקבלה שיחה חסויה מאדהם באותו יום; כך שלשיטת הסניגור, כל הגרסה המתואמת בין אדהם והמתלונן אינה ניתנת להוכחה.

                הסניגור ממשיך וטוען, כי המתלונן מסר בהודעתו, כי בעקבות התקפתו ע"י המשיבים, התקהלו אנשים רבים במקום ומשיב 1 הניף מוט ברזל ואיים כי יפגע בו; לטענת הסניגור,  מבין אותו המון לא העיד אף אחד על עניין מוט הברזל ולא נערך חיפוש לאיתור המוט הנטען.

8.            באשר לאישום השני , טוען הסניגור, כי לגבי הקלטת השיחה בה מדווח המתלונן, כאמל, על הארוע, אין איזכור למרדף או לנסיון להפיכת רכבו, או להצמדות אליו וכל ההאשמות האלה נולדו בהודעתו במשטרה בלבד, הגם שמשיב 3 מוסר בעצמו, כי עבר ליד רכבו של המתלונן, כמאל, באיטיות אך לא רדף אחריו או סיכן אותו בכביש.

9.            באשר לעילת המעצר, טוען הסניגור, כי העבירה של חבלה חמורה אינה מתקיימת בשל העדר יסוד נפשי ואין ראיות לכאורה לעבירה של סיכון אדם בנתיב תחבורה.

10.          לסיכום, טוען הסניגור, כי יתכן ובית המשפט יקבע כי קיימות ראיות לכאורה, אולם, עוצמתן כה נמוכה ובנוסף המדובר במשיבים נעדרי עבר פלילי ומשכך מן הראוי להורות על חלופת מעצר. הסניגור אף הציע חלופות מעצר של מעצר בית בתוך כפר מג'אר.

ראיות לכאורה

11.          חומר החקירה שהונח בפני כולל, בין היתר, הודעותיהם של המתלוננים, הודעותיהם של המשיבים, של עדי התביעה, שחלקם עדי ראיה לאירוע נשוא האישום הראשון, דוחות עיכוב ומעצר, דוחות פעולה ומזכרים. בנוסף, עיינתי בתיעוד הרפואי אודות פגיעתו של המתלונן, כמיל, וכן שמעתי את הקלטת השיחות למוקד המשטרה 100.

12.          בהודעתו מיום 4.11.06 שעה 02:45 לפנות בוקר, מסר המתלונן, כמיל, כי באותו ערב קיבל שיחה מאחיינו, אדהם, שמסר לו, כי משיבים 1 ו- 2 מאיימים עליו. מיד נסע המתלונן לבית הוריו, שמתגוררים בצמוד להוריהם של המשיבים, אך אלה לא היו בבית. המתלונן הוסיף ומסר, כי הבחין במשיב 1 ברכב בחניה ואז אמר לו " אל תעשה לי פירפורים בבית, אני לא כמאל"; ואז נוצר ויכוח ביניהם ומשיב 2 הגיע " כדי להפריד בינינו" ואז משיב 1 נתן למתלונן אגרוף בעינו השמאלית ומשיב 2 הרים אבן והניף אותה לעבר עינו הימנית של המתלונן. המתלונן ממשיך ומוסר, כי הוריו ראו את האירוע ואמו אף הגנה עליו בגופה, ובהמשך, משיב 1 הוציא מתוך רכבו צינור ברזל והחל לאיים על כל מי שנמצא שם, כדברי המתלונן.

                בהודעתו מיום 8.11.06 חוזר המתלונן על גרסתו, אם כי, מרחיב אותה באשר לאירועים קודמים ולרקע לסכסוך שבין שתי המשפחות (בני דודים); באשר לצינור הברזל, מסר המתלונן, כי לאחר שנכנס לבית הוריו ושטף את העין, אז ראה שמשיב 1 מוציא מרכבו "מקל צינור" אך לא ידע מה  עשה משיב 1 עם המקל. בנוסף, לא עלה בידי המתלונן להראות לחוקר את השיחה של אדהם, בה קיבל דיווח על איומיהם של המשיבים.

13.          בהודעתו מיום 5.11.06 מסר מר נסיב גועיה, אביו של המתלונן, כי המתלונן, שהגיע לבקרם, דיבר עם משיב 1 שהיה בחניה והם דיברו בצעקות; בהמשך, הגיע משיב 2 והרים משהו מהרצפה והכה את המתלונן בעינו ואז הוא (נסיב גועיה) ואשתו, אמו של המתלונן, שהגנה על המתלונן ואח"כ משיב 1 נכנס לרכבו ועזב את המקום וגם משיב 2 ברח מהמקום ונכנס לבית.

14.          בהודעתה מיום 6.11.06, מסרה גב' נהיא גועיה, אמו של המתלונן, כי באותו ערב הגיע המתלונן אליהם הביתה ואז פרץ ויכוח בינו ובין משיב 1 והגיע למקום גם משיב 2. אמו של המתלונן הוסיפה ומסרה, כי ראתה שמשיב 2 הרים משהו מהרצפה והכה את של המתלונן בעינו ומשיב 1 נתן אגרוף בעינו של המתלונן ואז היא רצה והגנה בגופה על המתלונן. עוד מסרה, כי בהמשך ברחו המשיבים ורק אז הגיעו אנשים, שלא ראו את האירוע.