החלטה בתיק בש 3082/08

בפני בקשה להחזקת המשיב במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, על פי הקבוע בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה - מעצרים] תשנ"א - 1996 [להלן: "החוק"].

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה  של תקיפה בנסיבות מחמירות הגורמת חבלה של ממש וכן איומים. המתלוננת הינה בת זוגו של המשיב.

המיוחס למשיב הינו תקיפה ביום 27.2.08 בשעה 21:00 בכך שהכה את המתלוננת באמצעות אגרופים בראשה ובמיוחד בפניה, אחז בחוזקה באצבעותיה ומשך בחוזקה את שערה. נטען כי כתוצאה מהמתואר נגרמה למתלוננת חבלה בדמות אדמומיות וכאבים באצבעותיה. כן נטען כי באותו מעמד איים המשיב על המתלוננת בפגיעה שלא כדין בגופה.

במהלך הדיון בבקשה, שהתקיימה במעמד הצדדים ובאי כוחם, הובא לידיעתי תיק החקירה ועל פיו טען ב"כ המבקשת, כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת למשיב בכתב האישום.

ב"כ המבקשת טען, כי לנוכח העבירה המיוחסת למשיב בכתב האישום קמה כנגד המשיב עילת מעצר בשל מסוכנותו. בין היתר מסוכנותו נובעת מכך שאת המיוחס לו ביצע בנוכחות שכניהם של בני הזוג. נטען כי נוכח הראיות לכאורה הרי מתקיימת עילת המסוכנות. בין היתר נטען כי קמה חזקת המסוכנות נוכח העילה בסעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק שעניינה עבירת אלימות בבן משפחה. לפיכך ומשאין בנסיבות מקרה זה חלופת מעצר הולמת לשיטת המבקשת, חזרה המבקשת על בקשתה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

מנגד טענה ב"כ המשיב הן לעניין קיומן של ראיות לכאורה והן לעניין חלופות מעצר וביקשה לחילופין לשחרר את המשיב בתנאים מגבילים. טיעונים אלו יפורטו להלן.

ראיות  לכאורה

טוענת ב"כ המשיב כי המתלוננת הינה בת זוגו של המשיב ב 4 השנים האחרונות. נטען כי המשיב נעצר יומיים לאחר האירוע. נטען כי לאחר ארוחת ליל שבת התייצבה המתלוננת וביקשה לבטל את תלונתה בטענה ולפיה שיקרה לחוקרי המשטרה. נטען כי משום מה אחות המתלוננת לא צורפה כעדת תביעה. לגבי השכן דוד, נטען כי עדויותיו במשטרה סותרות זו את זו. בעדות השנייה נטען בכלל שהוא טען שהיה שקוע בצפייה במשחק כדורגל ולא ראה את האירוע. נטען כי אין ראיות לטענת האיומים.

ב"כ המבקשת טען כי עדותה של המתלוננת נתמכת בשתי עדויות של שכנים. אמנם יש שוני מסויים בן גרסאות השכנים אולם אין חולק על משיכת השיער של המתלוננת. כן נטען כי המתלוננת חזרה בה מתלונתה ומדובר בסינדרום "האישה המוכה". יתכן אף שעלה חשש כי מעצרו של המשיב יפגע בפרנסת בני הזוג. כך או כך, עדויות השכנים קיימות ומהוות ראיות לכאורה נגד המשיב.

עיינתי בחומר הראיות. ראשית אציין כי הטענה ולפיה עצרה המשטרה את המשיב באיחור לאו טענה היא שכן מהתיק עולה שנערכו מאמצים לאתר את המשיב.

נגבו עדויות ראשוניות סמוך לאירוע מהשכנים. האירוע כאמור היה בסביבות השעה 21:00. בשעה 22:40 העידה גב' ליוביב אליק כי המשיב הגיע לביתם, התחיל למשוך בשערות המתלוננת, לקלל אותה ולאיים עליה שהוא יהרוג אותה. מיד לאחר מכן הזמינה המתלוננת את המשטרה.

השכן דוד אליק בשעה 22:50 העיד כי המשיב הגיע לביתם בזמן שבו שהתה שם המתלוננת, משך לה בשערות ונתן לה סטירות ואגרופים וירק עליה. טען עד זה כי לדעתו המשיב היה שתוי ואף הריח ריח של אלכוהול שעולה ממנו.

עדותה של המתלוננת נגבתה בשעה 22:05. המתלוננת העידה כי היתה אצל השכנים ולאור דברי המשיב היא הגיעה לביתם. לאור התחלה של אירוע בו זרק המשיב קופסאות נס קפה דרך החלון ומפחד, חזרה היא לשכנה שהינה חברה שלה. המשיב דרש שתצא מהבית אך היא פחדה. או אז המשיב משך בשערות ראשה של המתלוננת, הרביץ לה בפנים ובראש. נטען כי האחות של המתלוננת ניסתה להפריד בין בני הזוג.

המתלוננת הגיעה למשטרה ביום 28.2.08 וביקשה לבטל את התלונה. לדברי המתלוננת ולשאלה מדוע הזמינה היא את המשטרה ביום האירוע השיבה המתלוננת: " זה היה רגע של חולשה עכשיו סלחתי לבן זוגי".

המשיב בחקירתו הכחיש את המיוחס לו. המשיב, אישר כי היה וויכוח ואף דרש מהמתלוננת לשוב מבית השכנים לדירתם. בין היתר התייחס המשיב לכך שכיוון שהיא אשתו, כלשונו, היא צריכה להיות בבית.

השכנה גב' ליובוב אליק חזרה ביום 2.3.08 על טענתה ולפיה המשיב משך למתלוננת בשערות ועל כך שאיים להרוג אותה.

השכן דוד אליק ביום 2.3.08 מזער את שייחס למשיב מלכתחילה ואמר כי המשיב רק משך לה בשערות.

אחותה של המתלוננת גב' סימי אלפסי טוענת כי השכנה תעשה הכול לטובת המתלוננת ובכלל זה לשקר עבורה. עדותה של האחות נגבתה ביום 2.3.08 היינו לאחר שהמתלוננת כבר חזרה בה מעדותה ולאחר שכשעה קודם לכן כבר נחקרה על מסירת הודעת השקר כנטען על ידי המתלוננת.

לאחר שעיינתי בכל העדויות האמורות אני מגיע למסקנה ולפיה ישנן ראיות לכאורה למיוחס למשיב. אמנם, המתלוננת חזרה בה מעדותה אולם נראה כי מדובר בסינדרום "האישה המוכה". המתלוננת לא ציינה במשטרה כל סיבה לחזרתה. הדגשתי לעיל את דבריה ולפיהן היא סלחה למשיב ולכן חזרה בה. עולה גם החשש ולפיו גם אחות המתלוננת אשר לכאורה טוענת כי האירוע הנטען לא היה, מגוננת על המתלוננת. אמנם, עדות האחות מחלישה מעט את טיעוני התביעה אולם יש לראות את דבריה בהקשר המלא של נסיבות האירוע.

עדותם של השכנים ובפרט השכנה לובה אשר עומדת על שראתה עולה בכדי ראיות לכאורה. אם כטענת אחות המתלוננת השכנה תעשה הכול בשביל המתלוננת, הרי גם לגבי האירוע יכולה היתה השכנה לחזור בה במפורש או בדרך אחרת אולם היא כאמור עמדה על עדותה.