החלטה בתיק בש 3077/08

בפני בקשה להחזקת המשיבים במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם, על פי הקבוע בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה - מעצרים] תשנ"א - 1996 [להלן: "החוק"].

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לפשע, התפרצות לבית מגורים בכוונה לבצע גניבה, גניבה, תקיפה ופציעה בנסיבות מחמירות, סחיטה באיומים. למשיב 2 בנוסף יוחסה עבירה של הדחה בחקירה.

במהלך הדיון בבקשה, שהתקיימה במעמד הצדדים ובאי כוחם, הובא לעיוני תיק החקירה ועל פיו טען ב"כ המבקשת, כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסת למשיבים בכתב האישום.

ב"כ המבקשת טען, כי לנוכח העבירות בכתב האישום קמה כנגד המשיבים עילת מעצר בשל מסוכנותם ולפיכך ומשאין בנסיבות מקרה זה חלופת מעצר הולמת ביקש להעתר לבקשתו ולהורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים.

ברקע הדברים הלוואה שלווה המתלונן מהמשיב 1 בסך  4,000 ש"ח (להלן: "החוב"). נטען כי ביום 16.2.08 קשרו המשיבים ביחד עם אחרים קשר לביצוע פשע בכך שסיכמו בינהם שהמשיב 1 יתן לאחרים 600 ש"ח ותמורת סכום זה ידאגו הם שהוא יחזיר את החוב. ואכן המשיב 1 מסר לאחרים את הסכום שסוכם. 

נטען כי ביום 18.2.08 בסמוך לשעה 17:30, נסעו המשיבים 1,2 ברכבו של הנאשם 2 ולאחר שאספו אדם נוסף בשם קובי וכן אחר בשם אילן, לבית המתלונן. במועד זה תקפו כל החבורה את המתלונן בכך שהיכו אותו בידיו ורגליו בעזרת מקלות מטאטא ובעטו בו בכל חלקי גופו וגרמו לו חבלות. במעמד זה איימו המשיבים עם האחרים על המתלונן בפגיעה בגופו. באותו מעמד גנבו מבית המתלונן את מפתח הבית ותעודת הזהות שלו.

נטען כנגד המשיב 2 גם כי ביום 26.2.08 במפגש יזום בתחנת משטרת דימונה ניסה הוא להניע את המתלונן לחזור בו מתלונתו ובכך להדיחו בחקירה.

 ב"כ המשיב 1 טען כי לא היה כל קשר וכל ביצוע בצוותא. נטען כי מחקירת המתלונן מיום 25.2.08 עלה כי המשיב 1 רק דפק בדלת המתלונן והוא פתח לו. נטען כי המתלונן העיד על כי כאשר הכו אותו האחרים המשיב 1 רק הסתכל. נטען כי עדותו של המתלונן היתה כבושה שכן האירוע היה שבוע לפני תלונתו והוא כבש את תלונתו במשך שבוע.

נטען כי רק בהודעה מהיום שלמחרת ההודעה הראשונה,  נזכר המתלונן כי המשיב 1 לכאורה איים עליו. ב"כ המשיב 1 סבור כי תירוצו של המתלונן לכבישת עדותו בשל כך שחברה שלו נפטרה והוא היה צריך להתאושש מהמכה שספג, אינו סביר. 

עוד טעם ב"כ המשיב 1 כי גם בעימות בין הצדדים המתלונן חזר על כך שהמשיב 1 עמד בצד.

טען ב"כ המשיב 1 כי בתעודה הרפואית שהוצגה של בבית החולים לרופא המטפל לא טען המתלונן כי הותקף ובכך יש סתירה לעומת עדויותיו.

נטען כי המשיב 1 הוא אדם חלש מבחינה נפשית ולכן היה למשיב 2 ואחרים נוח ליזום את מהלך הדברים.

נטען כי המשיב 1 שיתף פעולה בכל החקירות. נטען כי אי אפשר לקשור את המשיב 1 למסכת האלימות שבתיק. נטען כי מדובר באירוע בודד והמשיב אינו מסוכן לאיש גם לא למתלונן.

ב"כ המשיב 2 טענה כי גם אם יש ראיות לכאורה הרי עילת המעצר פחותה וחלשה. נטען כי אין מדובר בעבירות חמורות. נטען כי העבירות הינן במדרג הנמוך ביותר של עבירות האלימות.

נטען על ידי ב"כ המשיב 2 כי הוא שודל על ידי המשיב 1. מדובר באירוע נקודתי שאינו מעיד על דפוס עברייני. 

ב"כ המשיב 2 טענה כי עוצמת הראיות בתיק חלשה. נטען כי המשיב 2 לא זוהה על ידי המתלונן.

נטען על ידי ב"כ המשיב 2 כי פלטי השיחות שבתיק יעידו כי במשך רוב הזמן המשיב 1 הוא שיזם שיחות למשיב 2 ולא ההיפך ולכן חלקו בפרשה הינו מינורי לעומת המשיב 1.

נטען כי מזכ"ד בתיק עולה כי המשיב 1 היה מעוניין לתקוף את המשיב 2 ובכך משתקפת מסוכנותו של המשיב 1 אשר הוא שהגה את כל הרעיון של גביית החוב.

עיינתי בחומר הראיות שבתיק. הגם שלמעשה נראה כי אין חולק על קיום ראיות לכאורה, גם אם הדבר לא נאמר במפורש הרי השתכנעתי ולפחות ברמה הלכאורית של הדברים כי המשיב 1 שילם 600 ש"ח למשיב 2 ואחרים תמורת עזרה בגביית החוב מהמתלונן. אין חולק כי המתלונן הותקף על ידי המשיבים וכן שני אחרים.