החלטה בתיק בש 3073/05

כנגד המבקש הוגש כתב אישום בת"פ 4175/05 של בית המשפט המחוזי בחיפה.

ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו בתיק העיקרי, זו הבקשה שבפני.

כתב האישום מיחס למשיב עבירות של קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499 לחוק העונשין, שוד מזוין בחבורה, עבירה לפי סעיף 402(ב) + סעיף 29 לחוק העונשין, שימוש ברכב ללא רשות, עבירה לפי סעיף 413(ג) + סעיף 29 לחוק העונשין וכליאת שווא, עבירה לפי סעיף 377 + סעיף 29 לחוק העונשין וכן עבירה של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287 לחוק העונשין. על פי המיוחס לו בכתב האישום,  קשר עם אחרים קשר לשדוד ציוד מכאני כבד מאתר המאובטח ע"י חברת השמירה. המשיב ואותם אחרים ביצעו את השוד כאשר הגיעו בלילה לאתר, כפתו את השומר ושדדו שופל מסוג קאטרפילר 950. יצוין כי השופל אותר מאוחר יותר. בעת שבוצעו כל המעשים הנ"ל היה אמור המשיב לשהות במסגרת של חלופה למעצר במקום שנקבע לכך ע"י שופט בתל אביב. מעבר לעבירות הנ"ל הפר המשיב את החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב כאשר יצא את המקום בו היה אמור לשהות, ללא היתר, וחבר לאחרים לביצוע העבירות הנ"ל.

להשלמת התמונה יצוין כי בפרשה זו הוגשו כתבי אישום נגד עוד שלושה נאשמים. אחד מהם שוחרר ושניים אחרים עצורים כעת.

ראשון העצורים בפרשה היה אחד בשם סאמי כראמה. בעדותו מסר את שמו של המשיב שבפני ותיאר אותו כמי שהיה בזירה, כפת את השומר באתר והיה מעורב בביצוע השוד. העד כראמה לא ידע פרטים רבים על המשיב ואולם ידע לתאר קעקוע על ידו וכן שהוא דרוזי ויהודי מתל אביב.  המשיב אכן ממוצע מעורב יהודי ודרוזי  

מתגורר בתל אביב ויש לו קעקוע דומה לזה שתיאר כראמה. אמנם יש לו קעקועים נוספים שאותם כראמה לא הזכיר בעדותו, על אף היותם בולטים לעין, ואולם ענין זה יהיה צורך לברר בעת שמיעת התיק העיקרי, כחלק מבחינת אמינות הזיהוי. לעת הזו התיאור שמסר כראמה קושר את המשיב לביצוע העבירות.  אותם הדברים נכונים גם למסדר הזיהוי שנערך מאוחר יותר, בו זיהה כראמה את המשיב כמי שביצע את השוד.  ב"כ המשיב מצביע על פגמים בעריכת מסדר הזיהוי, לרבות האפשרות שקודם למסדר הזיהוי בעת הנסיעה למקום בו נערך, הייתה לכראמה ההזדמנות לראות את המשיב ולשמוע את שמו. גם סוגיות אלו יבוררו במסגרת שמיעת התיק העיקרי ויתכן שיהיה בהם כדי לגרוע מאמינות מסדר הזיהוי ואולם לשלב דיוני זה של בקשת מעצר סבור אני כי הזיהוי, לכאורה, של המשיב כמי שהשתתף באירוע השוד מספיק. ויודגש לעניין הזיהוי כי מעבר לתיאור הקעקוע והזיהוי במסדר הזיהוי ידע כראמה לספר פרטים על המשיב, בעיקר לעניין מוצאו ומקום מגוריו, שלא ניתנים לניחוש ע"י מי שלא פגש מעולם את המשיב. עובדת היותו ממוצע דרוזי ויהודי והיותו תושב תל אביב אינה נתון אופייני לרבים אחרים וידיעת כראמה את הנתונים הנ"ל מחזקת את אמינות הזיהוי.

על זאת יש להוסיף כי המשיב מסר גרסה בה הכחיש נוכחות בזירה והכחיש הכרות עם מי מהמעורבים. כאמור - כראמה ידע אודותיו פרטים אישיים יחודיים. גם מאג'ד, עצור אחר בפרשה, מסר שהכיר אותו ומספר הטלפון הנייד של המשיב נמצא בין מספרי הטלפון שהיו בחזקתו של מאג'ד הנ"ל. יצוין כי טלפון זה אוכן בזירת ביצוע השוד, למרות שהמשיב טען כי לא היה כלל בזירה. אמנם, בעת שאומת עם נתונים אלו מסר גרסה חדשה ולפיה אותו טלפון נייד נגנב ממנו מספר חודשים קודם לכן וכן כי הטלפון נמסר בעבר למאג'ד כאשר זה ביצע עבורו עבודת גרירת רכב, ואולם גרסאות אלו שנמסרו מאוחר יותר הן לכאורה כבושות ובכל מקרה בירורן הוא במסגרת התיק העיקרי, כאשר ישקול המותב הדן בתיק את אמינות הגרסאות של כלל המעורבים.  אוסיף עוד כי טענתו בדבר גניבת הטלפון הנייד שאוכן בזירה חודשים קודם לכן אינה אמינה, על פניה, מאחר והוא לא דיווח לחברת הטלפון הסלולארי על גניבת המכשיר וכן מהטעם שבחקירת אירוע אחר מסר למשטרה את מספר הטלפון הנ"ל כטלפון שנמצא בחזקתו ומשמש אותו.

על זאת יש להוסיף כי המשיב מסר גרסת אליבי לפיה שהה עם חברתו במקום אחר. היא עצמה לא יכלה לאשר את האליבי הנ"ל, אם כי גם  לא שללה את הגרסה במפורש.

הסניגור הצביע בטיעוניו על פגמים בחקירה המחלישים את תשתית הראיות כנגדו. אינני סבור כי לצורך הליך המעצר יש בפגמים אלו כדי לפגום בעצמת הראיות, באופן שבו ניתן יהיה לאומר כי אין די בראיות כדי לבסס את הסיכוי הסביר להרשעתו בדין. מדובר בטענות שיש בהן, אולי, כדי לפגום מאמינות העדים, ועניין זה יבורר בבוא העת. בשלב דיוני זה, הראיות שבתיק, ביחד עם שקריו של המשיב, המהווים סיוע לראיות התביעה, יש בהם כדי לבסס סיכוי סביר להרשעתו בעבירות המיוחסות לו.

אין חולק כי בעבירות ובנסיבות המפורטות בכתב האישום, הנתמכות בראיות לכאורה, יש כדי להקים עילת מעצר. מדובר בשוד מתוכנן ומתוחכם. המעורבים תכננו את הביצוע בתכנון מדוקדק תוך איסוף מידע מוקדם על היעד. הביצוע כלל אלימות כלפי השומר בזירה. בנסיבות אלו עצם המעורבות מצביעה על מסוכנות.

מעבר לכך - המשיב היה אמור להיות במקום אחר בתנאי מעצר בית שנקבעו ע"י בית משפט השלום בתל אביב בתיק אחר.  תנאי שחרור אלו הופרו על ידו, כך לכאורה. מכאן שמדובר במשיב שמפר החלטות בית משפט ומבצע עבירות בעת שאמור להיות במעצר בית. עובדות אלו מצביעות כי אימת הדין לא מרתיעה אותו ומכאן שמסוכנותו כפולה. עוד ניתן ללמוד כי הוא נכון לשבש הליכי משפט בדרך של הפרת הוראות שניתנו לו ע"י בית המשפט.

בשים לב לכל האמור לעיל סבור אני כי קיימת עילת מעצר מוצקה כמשמעה בהוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996.

 כלל הוא כי גם אם קיימת עילת מעצר, חובה על בית המשפט לשקול חלופת מעצר, זאת בכל מקרה. כבר נפסק כי:

"האיזון הראוי בין זכות האדם לחירותו לבין הצורך להגן על שלום הציבור, המעוגן בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, מחייב שלא לעצור נאשם - על אף קיומה של עילת מעצר, לרבות חששות לשיבוש הליכי משפט ולסיכון שלום הציבור - אם ניתן להסיר חששות אלה בדרך של שחרור בתנאים מגבילים, שפגיעתם בחירותו של הנאשם חמורה פחות.

ודוקו: מדובר בבדיקה אינדווידואלית בעניינו של כל נאשם ונאשם ולא בהסקת מסקנה כללית על-פי סוג העבירות המיוחס לו. יחד עם זאת, חומר הראיות שביסוד כתב-האישום משמש גם כראיה עיקרית, שעל פיה על בית-המשפט להחליט אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר."

בש"פ 4414/97 מדינת ישראל נ' מוחמד סעדה ואח' , תק-על 97(2), 59.

וכן ראה:

בש"פ 3442/98 מדינת ישראל נ' אייל מלכא, תק-על 98(2), 1161 ,עמ' 1162, שם נאמר:

"כידוע, חומרת העבירה כשהיא לעצמה, אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים, וגם כאשר קיימת חזקת מסוכנות, העולה מנסיבות המקרה, עדיין חייב בית המשפט לשקול אם חלופת מעצר עשויה להשיג את מטרת המעצר. במקרים רבים אין בידי הנאשם דרך להוכיח בראיות חיצוניות כי הוא לא ינצל את חלופת המעצר באופן שיסכן את בטחון הציבור, או ישבש את הליכי המשפט, או יפגע בדרך אחרת במטרות המעצר. לפיכך, במקרים כאלה חייב השופט לסמוך במידה רבה על הרקע של הנאשם, ובעיקר על הרקע העברייני ככל שהוא משתקף במרשם הפלילי, ועל התרשמות אישית מן הנאשם ומנסיבות המקרה."