החלטה בתיק בש 3059/05

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בת.פ. 4174/05 ובו שני אישומים. הראשון מייחס לו עבירות של קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, עבירה של יבוא סם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין ועבירה של החזקת סם שלא לשימוש עצמי, עבירה לפי סעיף 7(א)(ג רישא) לפקודת הסמים ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין. כמו כן מיוחס לו באותו כתב אישום אישום נוסף שעניינו עבירה של שימוש במסמך מזויף, עבירה לפי סעיף 420 לחוק העונשין ועבירה של התחזות לאדם אחר, עבירה לפי סעיף 441 לחוק העונשין.

שני האישומים חוברו יחדיו תחת כתב אישום אחד מאחר ולכאורה יש גם קשר ביניהם. האישום הראשון מייחס למשיב מעורבות בפרשה של יבוא סמים מאירופה לישראל ביחד עם שניים אחרים, שלוה שימשילשוילי ואנזור בנייורישלויל. באותה פרשה בגינה הוגש לבית משפט זה כתב אישום נפרד בת.פ. 4150/05 נעצרו השניים הנ"ל בשדה התעופה בן גוריון כאשר ברשותם מזוודה המכילה למעלה מ- 48,000 כדורי M.D.M.A. כתב האישום מייחס למשיב קשר ליבוא אותם סמים במובן זה שהוא האדם אשר מסר לשניים הנ"ל את הסמים באירופה וזאת במטרה שיביאום לארץ.

כתב האישום השני מייחס לו כניסה ויציאה לישראל מס' פעמים כאשר הוא משתמש בדרכון מזוייף.

להשלמת הרקע יצויין כי שני הנאשמים בת.פ. 4150/05 נעצרו עד תום ההליכים, האחד בהסכמה והשני בהחלטה שניתנה על ידי בית משפט זה במסגרת בש 2742/05, החלטה מיום 11.10.05.

בפני טוען ב"כ המשיב כנגד קיומן של ראיות לכאורה וכן כנגד עילת המעצר. טיעוניו פורטו בהרחבה בכתב וסומנו "נ/1" וכן בטיעון בע"פ. כפי שיובהר, סבור אני כי לצורך שלב הדיון בבקשת מעצר קיימות בפני בית המשפט ראיות שיש בהן כדי לבסס סיכוי סביר להרשעתו. נראה כי על הטיעונים המפורטים שהושמעו בפני במקרה זה שבפני ניתן להחיל את רוח הדברים שנאמרו בבש"פ 9097/05,          פרעוני נ' מ"י , החלטה מיום 30/10/05 פורסמה באתר בתי המשפט, כי:

"די לקרוא את הודעת הערר המפורטת שהגיש בא כוח העורר, עו"ד פלדמן ועל אחת כמה וכמה את חומר הראיות אותו העמיד עו"ד פלדמן באדיבותו, לרשותי מראש, כדי להגיע למסקנה שיש ראיות לכאורה. עו"ד פלדמן טען שהראיות מתכרסמות על ידי ראיות אחרות כגון עדי אליבי, או מתוך הגיונם של דברים, או מתוך תנאי השטח אשר אינם מאפשרים לעד זה או אחר לראות את שטוען הוא שראה. טענות אלה מקומן יכירן בסיכומים, לאחר שמיעת ראיות, ולא בשלב זה."

 על אלו יש להוסיף כי ההלכה היא, לשלב דיוני זה שבפני, כי אין בית המשפט קובע " ממצאים מרשיעים או מזכים" ואין הוא עוסק בסיכום הראיות ובהכרעה באשמה. על בית המשפט להעריך את סיכויי ההרשעה וזאת בשים לב לערכן הראייתי הגולמי של הראיות שבפניו. מדובר בהערכת הסיכויים הגלומים בראיות, כאשר על בסיס כל אלה על בית המשפט להעריך את סבירות הסיכוי להרשעה. ראה:

בש"פ 8087/95, זאדה נ. מדינת ישראל , פ"ד נ(2), 133, 148-149 ;

בש"פ 1915/95, חליל אבו עיסא נ. מדינת ישראל , תק-על 95(2), 221 ;

בש"פ 7159/04, אבו ג'ילדן נ. מדינת ישראל ,תק-על 2004(3), 1767 ;

בש"פ 1119/04, סאלם זנון נ. מדינת ישראל , תק-על 2004(1), 1537.

אבחן, בשים לב לאמור לעיל את הראיות.

בכל הנוגע לעצם תפיסת הסמים ברשותם של אנזור ושלוה, הנאשמים               בת.פ. 4150/05, אין למעשה למשיב כל הערה של ממש. בענין זה אפנה להחלטה שניתנה בבש 2742/05 שם סקרתי בהרחבה את הראיות הקושרות את השניים הנ"ל לסמים שנתפסו במזוודה שהובאה לארץ ואין לי אלא לחזור על כל האמור שם אשר ניתן לראותו כחלק בלתי נפרד גם מהחלטה זו.

טענתו של המשיב היא כנגד זהויו כאותו אדם אשר מסר לנאשמים בת.פ. 4150/05 את הסמים באירופה. שני הנאשמים הנ"ל זיהו את המשיב כאן באמצאות תמונות. אומנם אחד מהם, אנזור ציין כי הזיהוי הוא ברמה של 75% ואולם יחד עם זאת ציין גם בהודעתו מיום 20.9.05 כי הוא חושש מהמשיב כאן. הנאשם השני שלוה טען כי הוא מזהה בוודאות בתמונות את המשיב כאן כאותו אדם אשר מסר להם את המזוודה בחו"ל. אינני מתעלם מהטענה כי לא נערך מסדר זיהוי חי. טענה זו מקומה יהיה בהליך העיקרי שם ישקול המוטב שידון בתיק את אמינות הזיהוי ואת המשקל של המחדל החקירתי של המנעות מביצוע מסדר זיהוי חי בשלב זה. בכל מקרה ולצורך הליך המעצר, סבור אני כי מדובר, לכאורה, בזיהוי הולם.

ואולם מעבר לאותו זיהוי, במזוודת הסמים שנתפסה אצל שני הנאשמים הנ"ל היו גם בגדים. בבדיקת די.אנ.אי. שנערכה נמצאו בבגדים הנ"ל ממצאי די.אנ.אי. התואמים את הדי.אנ.אי של המשיב. זו היא ראיה מוצקה הקושרת את המשיב למזוודה ולתוכנה. אין למשיב כל הסבר או טענה כיצד הגיעו בגדים הנושאים את הדי.אנ.אי שלו אל מזוודת הסמים. בנסיבות אלו הממצא הנ"ל, שהוא ממצא ברמת וודאות המספיקה לצורך הרשעה במשפט הפלילי, קושר את המשיב למזוודה ולתוכנה.

על אלו יש להוסיף את עצם העובדה שהמשיב שהה בחו"ל, באמסטרדם, במועדים הרלוונטיים בהם קיבלו אנזור ושלוה את הסמים. וכניסותיו ויציאותיו לארץ נעשו בדרכון מזוייף, דבר המצביע על מטרה פסולה בנסיעות אלו לחו"ל או מחו"ל לארץ.

אינני מתעלם לצורך החלטה זו מסתירות שהיו בעדויותיהם של שני הנאשמים האחרים אשר בתחילה טענו כי אינם מכירים את המשיב ולאחר מכן זיהו אותו. כאמור סוגיות אלו מקומם לבירור בעת שייחקרו אותם עדים ויהיה על המותב שידון בהם לשקול את אמינותם. ואולם גם אם ינתן לעדותם, לשלב הזה, משקל מוגבל של אמינות, הרי שכאשר מצטרף לעדות הנ"ל ממצא הדי.אנ.אי והעובדה שנעשה נסיון לעבור את ביקורת הגבולות באמצעות מסמכים מזוייפים, יש בכל אלו ובסמיכות הזמנים של עבירת הסמים עם עבירת ההתחזות בשימוש במסמך מזוייף, כדי לקשור את האנשים לביצוע העבירות.

אינני מתעלם גם מהעובדה שבשלב מסוים של החקירה עלה שמו של אדם נוסף שאולי מעורב בפרשה. אותו רוביק נעצר, נחקר ושוחרר. העובדה שלא נמצאו כנגד אותו רוביק ראיות מספיקות, אין בה כדי לפגום בראיות, ובמיוחד ראיית הדי.אנ.אי, ככל שהיא מתייחסת למשיב שבפני.

בהתאם, מכל הטעמים שפורטו בהחלטה זו לענין הקשר שבין המשיב למזוודת הסמים, ביחד עם כל הטעמים שפורטו בב"ש 2742/05 המבהירים את הקשר שבין אנזור ושלוה למזוודת הסמים, סבור אני כי יש ראיות מוצקות הקושרות את המשיב לביצוע עבירות הסמים בדרך של יבוא סמים לארץ. אוסיף עוד למען הסדר כי למעשה אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה לאישום השני שעניינו השימוש בדרכון מזוייף מאחר והמשיב נתפס בנתב"ג כאשר הוא עם דרכון מזוייף, הכל כמפורט בכתב האישום.