החלטה בתיק בש 3056/08

ערר על החלטת בית משפט השלום בקריות (כבוד השופט ארגמן), מיום 10.7.08, לפיה הורה בימ"ש קמא על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים אשר הוגשו נגדו בת.פ. 08-07-4320.

1.         תחילה, עוד טרם האישום דנן, הוגש כנגד העורר כתב אישום, בבית משפט השלום בחדרה, בעבירה של החזקה שלא כדין באקדח וב- 46 כדורים לאקדח (להלן: " האישום הראשון").

במסגרת האישום הראשון הוגשה כנגד העורר בקשה למעצר עד תום ההליכים וביהמ"ש החליט, ביום 18.11.07, לשחררו ל"מעצר בית" מלא.

כפי שעולה מפרוטוקול הדיון בבימ"ש קמא, הודה העורר באישומים המיוחסים לו באישום הראשון, הוזמן תסקיר שירות המבחן והעורר אף היה בפגישה עם קצין המבחן.

2.         העורר הפר את תנאי השחרור, בכך שהוא נמצא, ביום 8.7.08, בשעה 03:00 לערך, בפאב "הקיאנטי", אשר בקרית חיים (להלן: " הפאב").

3.         בגין אשר אירע בפאב, הוגש כתב האישום דנן, בו מואשם העורר בתקיפת שוטר (אירוע מיום 8.7.08), בכך שאחז בחולצתו למשך מספר שניות והעליב אותו באמרו לו: "אני אזיין אותך". ממשיך כתב האישום המתוקן ומתאר, שלאחר מכן תקף העורר שוטר אחר, בכך שבעט בו ברגלו והכה לעברו באגרופיו (ללא שהאגרופים פגעו בשוטר), השתולל והתפרע, עד שהשוטר נאלץ להתיז לעברו גז מדמיע.

4.         כל האמור לעיל אירע, על פי כתב האישום, בעת שהשוטרים הגיעו לפאב, בעקבות קריאת בעל הפאב עקב התנהגות לא נאותה של מספר אנשים, המצויים בגילופין. העורר עצמו היה, אותה עת, בגילופין.

כמו כן הואשם העורר בכבת האישום המתוקן, גם בהפרת הוראה חוקית - הם תנאי השחרור הנ"ל, שנקבעו במסגרת האישום הראשון.

5.         הצדדים לא חלקו בפני בימ"ש קמא, על קיומן של ראיות לכאורה ובבימ"ש קמא הציעו חלופת מעצר, שהינה "מעצר בית", כשהפעם מוצע שיפקחו עליו בני משפחה אחרים, מאלה אשר מונו כמפקחים בהחלטת השחרור אשר בתיק הראשון.

6.         בימ"ש קמא הדגיש את העובדה שהעורר ביצע את העבירות המיוחסות לו בתיק דנן, כשהוא מפר את תנאי השחרור שנקבעו בתיק הקודם וציין את סוג העבירות בהן הואשם.

ביהמ"ש קבע כי ממכלול התנהגותו של העורר עולה מסוכנותו וסבר כי, בנסיבות אלה, אין הוא יכול ליתן אמון בעורר וכי לאור כך שהעורר הפר את תנאי השחרור הקודמים, אין סיבה להאמין כי הפעם יהיו בני המשפחה המוצעים מסוגלים לפקח עליו ולאיין את מסוכנותו.

לפיכך, הורה בימ"ש קמע על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

7.         ב"כ העורר טוען, שעקב פגישת העורר עם קצין המבחן, הבין העורר שהענין הסתיים ושהוא משוחרר ללא מגבלות, דהיינו - שאין הוא חייב עוד להיות ב"מעצר בית".

8.         בשלב זה אין מקום לקבל טענה זו, אשר תידון, ככל שהעורר יעמוד עליה, במסגרת כתב האישום.

בשלב זה, לצורך קיומן של ראיות לכאורה להפרת תנאי השחרור, די בכך שהעורר נמצא בפאב, כאמור. עם זאת אציין, כי טענתו של ב"כ העורר בפניי, אינה עולה בקנה אחד עם הדברים אשר העורר עצמו מסר, בענין זה, בהודעתו במשטרה ( ע/3).

9.         בדרך כלל כשמפר נאשם משוחרר בערבות את תנאי שחרורו, יש בכך מעילה באמון שניתן בו ובמעשה כזה מראה הנאשם עצמו, שאין לבטוח בו שיקיים את תנאי שחרורו - בש"פ 666/97, מדינת ישראל נ' דוד ג'והרי ואח' (1997).

עם זאת יובהר, כי לא כל הפרה של תנאי שחרור מחייבת מעצרו של הנאשם ויש לשקול כל מקרה, לנסיבותיו.

10.        לא אחת הובהר, כי שחרור של נאשם לחלופת מעצר מבוסס על יכולתו של ביהמ"ש ליתן בו אמון. ראו, למשל: בש"פ 1352/07 פאחל נ' מדינת ישראל(22.2.2007); בש"פ 4574/07 מדינת ישראל נ' אבוקיעאן (28.5.2007); בש"פ  2829/08 סוסן נ' מדינת ישראל                (8.4.2008).

בענייננו, קיימות, כאמור, ראיות לכאורה לכך שבנוסף להפרת תנאי השחרור ביצע העורר עבירות נוספות, אשר מעידות כי לא ניתן ליתן בו אמון.