החלטה בתיק בש 3052/05

1.         המדובר בערר על החלטות בית המשפט השלום בנצרת (כבוד השופטים רים נדאף וכב' השופט שכיב סרחאן) מיום 21/10/05 ו- 24/10/05, בהחלטה האחרונה מיום 24/10/05 הורה בית המשפט על שחרור העורר בתנאי מעצר בית מלא, וזאת בבית אחותו הגב' לימור חפץ קרני בישוב שמשית.

2.         א.          ביום 17/10/05 הוגש נגד העורר ונאשם נוסף כתב אישום המייחס לעורר ולשותפו החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית - עבירה על פי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג - 1973.

ב.          בכתב האישום נטען, כי העורר עם אחר החזיק שלא לצריכה עצמית סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל נטו 1.8887 גרם, מחולק ל- 5 אריזות מפלסטיק סגורה כל אחת מהם.

3.         בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית משפט קמא (כב' השופטת בסול) קבע ביום 19/10/05 כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת האשמה, וקיימת עילת מעצר כדין, והורה על קבלת תסקיר מעצר על מנת לבחון חלופת מעצר. על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה אשר נדון בפני כב' השופט אברהם אברהם, בית משפט זה נעתר לערר וקבע כי יש לבחון תחילה אם באופן עקרוני ניתן לשחרר בחלופה ואם התשובה תהא חיובית, אז ורק אז ניתן לבחון את חלופת המעצר הספציפית ותנאיה.

4.         ביום 21/10/05 קבע בית משפט קמא (כב' השופטת רים נדאף) כי יש מקום באופן עקרוני לשחרר את העורר בחלופת מעצר, אולם דחה את החלופה המוצעת על פיה ישהה העורר בבית הוריו בנצרת עילית, בשל היותה בלתי ראויה. בהעדר חלופה אחרת הורה על מעצרו של העורר עד שתומצא חלופה אחרת.

5.         העורר לא הגיש כל ערר על ההחלטה הנ"ל, נהפוך הוא, העורר השלים עם ההחלטה והגיש לבית משפט קמא הצעה לחלופה אחרת בה ישהה העורר במעצר בית בבית אחותו הגרה בישוב שימשית.

6.         בערר דנן, מלין העורר על החלטות בית משפט קמא מיום 21/10/05, 24/10/05 ועותר להורות על שחרורו למעצר בית חלקי בבית הוריו בשעות הערב המאוחרות ותחת פיקוח האם.

בית משפט קמא לאחר ששמע את טיעוני הצדדים החליט ביום 24/10/05 לקבל את החלופה החדשה בהיותה סבירה וראויה, וקבע בין היתר כי העורר ישהה במעצר בית מלא בבית אחותו, וכי הוא יהא רשאי לצאת מבית האחות במקרים דחופים ולאחר תיאום מראש עם משטרת נצרת עילית.

7.         א.          בטיעוניו בעל פה בפניי וכן בערר בכתב שהוגש, טען העורר כי סוג העבירה, כמות הסם הזניחה, נסיבות ביצוע העבירה, גילו של העורר, מצבו הבריאותי והעדר הרשעות קודמות, מטים את הכף לשחרורו לבית הוריו ובמעצר בית חלקי. העורר הגיש חומר רפואי התומך בטיעוניו ואישור על זכאות לגמלת נכות כללית מטעם המוסד לביטוח לאומי.

            ב.          מנגד, ביקש ב"כ המשיבה לדחות את הערר וטען כי האינטרס הציבורי עליו אמון בית המשפט, גובר על נסיבותיו האישיות של העורר במיוחד לאור חומרת העבירה בה מואשם העורר.

8.         בדיון שהתקיים ביום 15/11/05 ולאור המלצתי, צמצם ב"כ העורר את עררו אך ורק לעניין שינוי תנאי המעצר בית מלא למעצר חלקי בשעות הערב הלילה וויתר על כל הטענות שהעלה בסעיפים 8, 9 לנימוקי הערר הנוגעים לשינוי נסיבות.

9.         אציין תחילה, כי בערר דנן מבקש העורר לערור הן על החלטת כב' השופטת רים נדאף מיום 21/10/05 - על פיה נדחתה הצעתו לחלופת מעצר בבית הוריו בנצרת עילית -, והן על החלטת כב' סגן הנשיא השופט שכיב סרחאן מיום 24/10/05 - על פיה נתקבלה הצעתו לחלופת מעצר בבית אחותו בישוב שימשית -.

באשר לעררו על ההחלטה מיום 21/10/05 דינו של הערר להידחות על הסף, מכיוון שהעורר השלים עם החלטה זו ולא הגיש כל ערר עליה לפני שהגיש לבית משפט קמא הצעה לחלופה חדשה. נראה לי כי יש לראות בהגשת הצעה חלופה חדשה כהשלמה עם ההחלטה מיום 21/10/05 והוא מנוע מלהעלות בשלב זה טענות נגד החלטה זו. מכל מקום, לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, בחנתי את שתי ההחלטות של בית משפט קמא, נחה דעתי כי החלטות בית משפט קמא בדין יסודן ואינני רואה כל מקום להתערב בהן.

10.       לא אחת קבע בית המשפט העליון, כי מי שיש נגדו ראיות לכאורה על החזקת סם שלא לצריכה עצמית או על סחר בסם, צפוי למעצר עד תום ההליכים, ורק נסיבות מיוחדות וחריגות, יכולות להצדיק שחרור מן המעצר (ראה בש"פ 2797/94 טלאל רבאיעה נ. מ"י, תקדין עליון 94 (2) 1629). כמו כן נקבע כי:

"הכלל הוא כי בהעדר נסיבות מיוחדות, מן הדין להורות על מעצר של הנאשמים בסחר בסמים או בהחזקת סמים מסוכנים בכמויות מסחריות, חלופת מעצר המשחררת את הנאשם לביתו, בדרך כלל, אין בה תועלת באותם מקרים בהם יבצע הנאשם את העבירות בביתו או מתוך ביתו" (ראה בש"פ 8915/00 מיקי בן אלישע נ. מ"י, תקדין עליון 2000 (4) 3).

11.       בענייננו, ובשל נסיבותיו המיוחדות של העורר שהוא חולה סכרת ונכה בשיעור של 100%, חסר עבר פלילי, וכן לאור נסיבות ביצוע העבירה שנטענו בכתב האישום, כמות הסם הקטנה יחסית. הצטברותן של נסיבות אלה הביאו את בית משפט קמא להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בית מלא בבית אחותו בישוב שמשית, נוכח מחלתו ונסיבותיו האישיות, איפשר בית משפט קמא לעורר במקרים דחופים לצאת ממעצר הבית, וזאת תוך מתן הודעה מראש למשטרה ומבלי לקבל את הסכמת בית המשפט. נראה לי כי המדובר בהחלטה סבירה, ראויה ומתחשבת בנסיבותיו הספציפיות של העורר ושל המקרה.

12.       בקשת העורר להורות על שינוי החלטת בית משפט קמא ממעצר בית מלא למעצר בית חלקי, מרחיקה לכת ויש בה למעשה כדי לרוקן את מעצר הבית מכל תכלית לה נועד, לכן אינני יכול להיענות לה.

13.       מעבר לנדרש, לציין, כי כל טענותיו של העורר המושתתות על נסיבות חדשות כגון הניתוח של אביו ומעבר האם לטפל בו וכן היות העורר בהליכי גירושין והעברת שני ילדיו לחזקתו, אלה נסיבות חדשות שהמקום לדון בהן הוא על ידי הגשת בקשה לעיון חוזר לבית משפט קמא.

14.       אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, הנני מורה על דחיית הערר.