החלטה בתיק בש 3041/05

בבקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו, בהתאם לסעיף 21(א)

לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), תשנ"ו 1996 .

1.         בכתב האישום שהוגש כנגד המשיב נטען כי בלילה שבין 24.10.05 ו-25.10.05 עבד מקסים נמיאטוב (להלן: " המתלונן") באבטחת מועדון הדנטה אשר בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד (להלן :"המועדון") ביחד עם מאבטחים נוספים.

באותו מועד בילה המשיב ביחד עם אחרים במועדון. בסביבות שעה 04:30 או בסמוך לכך פרצה קטטה בין מספר מבלים במועדון. המשיב, שהיה מעורב בקטטה תקף אחרים במכות אגרוף.

המתלונן, גיא צרחי (להלן: " גיא") ומאבטחים נוספים ניגשו למקום הקטטה וניסו להפריד בין המתקוטטים. במהלך המהומה שלף המשיב סכין מכיסו וניסה לדקור את גיא, אולם ניסיון זה לא צלח בשל התערבותו של אחר שזהותו אינה ידועה למבקשת.

המשיב דקר את המתלונן שתי דקירות, האחת בברכו הימנית והשניה בסמוך לברכו השמאלית. כתוצאה מהדקירות נגרם למתלונן פצע קריעה בגודל של כ-2 ס"מ על 2 ס"מ בברכו השמאלית וכן פצע דקירה בעומק של כ-5 ס"מ ליד השמאלית והוא פונה לבית החולים פוריה בטבריה לטיפול.

2.         בגין מעשים אלה מייחס כתב האישום למשיב את העבירות הבאות: חבלה חמורה בנסיבות מחמירות- עבירה לפי סעיף 335+333(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977(להלן: " חוק העונשין"), ניסיון לגרום חבלה של ממש בנסיבות מחמירות- עבירה לפי סעיפים 380+380 ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, ותגרה- עבירה לפי סעיף 191 לחוק העונשין.

3.         עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו. הבקשה מבוססת על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בעבירות המקימות לאור אופיין, חזקת מסוכנות סטטוטורית.

4.         המשיב כופר בקיומן של ראיות לכאורה, ולחילופין טוען כי בשל הקשיים, עליהם עמד בהרחבה בטיעוניו, נפגם חוזקן של הראיות באופן המצדיק שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

5.         ראיות לכאורה

על המבקשת הנטל להציג בפני ביהמ"ש תשתית עובדתית כדי ראיות לכאוריות הקושרות את המשיב למיוחס לו. 

"קיים הבדל מהותי בין "ראיה לכאורה" הדרושה למעצר עד תום ההליכים לבין "ראיה רגילה" (או "ראיה מוחלטת") הדרושה להרשעה או לזיכוי. "ראיה לכאורה" היא מטבעה ראיה גולמית. היא טרם עברה את כור ההיתוך של ההליך הפלילי. אין כל אפשרות להכריע על פיה את אשמתו או חפותו של נאשם. מידות ההוכחה הרגילות - בין זו (האזרחית) של עודף ראיות או נטיה של מאזן ההסתברות ובין זו (הפלילית) של שכנוע מעבר לכל ספק סביר - אינן תופסות בה. "ראיה לכאורה", היא, איפוא, ראיה אשר טמון בה פוטנציאל ראייתי, אשר יוצא מהכוח אל הפועל בעתיד, בסיום ההליך השיפוטי. בעוד שראיה "רגילה" נבחנת בסיום ההליך השיפוטי, מתוך הסתכלות מן ההווה אל העבר, הרי הראיה "לכאורה" נבחנת בתחילת ההליך השיפוטי או במהלכו, מתוך הסתכלות מן ההווה אל העתיד. הערכתה מבוססת על הסיכוי הטמון בחיק העתיד להפיכתה לראיה רגילה. מהותה של הראיה לכאורה היא, איפוא, בפוטנציאל ההוכחתי הטמון בה. פוטנציאל זה יוצא מהכוח אל הפועל במהלך ההליך השיפוטי, לאחר חקירה ראשית ונגדית, וקביעת אמינות ומשקל" (בש"פ 8087/95 - שלמה זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133 ,עמ' 146-147).

תחילה, לגבי העובדות עליהן אין מחלוקת.

בלילה שבין ה- 24.1.0.05 ו- 25.10.05 בזמן שהמשיב בילה במועדון יחד עם אחרים, פרצה קטטה המונית במועדון, במהלכה נדקר המתלונן.

לטענת המשיב נפלה טעות קשה בזיהויו כמי שדקר את המתלונן.

לפי כתב האישום תרם המשיב למהומה במועדון במספר מישורים - נטען כי הוא לקח חלק בקטטה, ניסה לדקור מאבטח באמצעות סכין ולבסוף דקר את המתלונן.

 ביחס למעורבותו של המשיב בקטטה, שבהלכה הוכו מאבטחים ואנשים נוספים, קיימות מספר עדויות.

אבו כרם גרגס, אחד המאבטחים, מנה בהודעתו מיום 3.11.05 שעה 17.11 מספר שמות של מבלים שצעקו, התפרעו  והיכו מאבטחים, בין היתר אוזכר שמו של אושרי אבוטבול, אשר נתן אגרוף לפרצופו של מאבטח בשם ריקו. גרגס מסר כי הבחין במשיב כשהוא משתתף בקטטה, הוא היה קרוב למאבטח בשם ג'ורג', וביחד עם אושרי אבוטבול שניהם השותללו, דחפו וצעקו.

בהודעה שנגבתה ממנו באותו יום בשעה מוקדמת יותר זיהה גרגס את אושרי אבוטבול כמי שהשתולל בין הבר לבננות ובעט במאבטח שהיה על הרצפה, ומסר כי הוא בטוח במאה אחוז שהמאבטח הכפוף על הרצפה היה המתלונן.