החלטה בתיק בש 3032/06

המשיב מואשם בכך שקשר קשר עם הרוש לסחור בסם מסוכן, וכי השתתף באורח פעיל בעסקת הסם שנרקמה ב-18.5.06 בין הרוש לבין הסוכן, למכירת 50 גרם של סם מסוג קוקאין במחיר 14,000 ש"ח (להלן: "הסם").

בהתאם לאמור בכתב האישום, התבצעה מכירת הסם ברח' המבקיעים בתל-אביב, ולאחר ששילם הסוכן להרוש 14,000 ש"ח, הניח המשיב את חבילת הסם במעבר סמוך לרח' מבקיעים, משם נטלו הסוכן.

התביעה עותרת לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו, וסומכת את הבקשה על עילת המסוכנות.

בא כוח המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה לביצוע עסקה הסם בין הסוכן לבין אחרים ברח' המבדיל; מוסכם עמו גם שמרשו נכח במקום האירוע.

עם זאת, חולק בא כוח המשיב על קיומן של ראיות לכאורה המצביעות על מרשו כמי שחבר למבצעי עסקת הסם. לטענתו, הגיעה ברגע המכריע לזירת העבירה דמות נוספת, אדם רביעי, והוא הוא שהביא את חבילת הסמים והניח אותה ולא המשיב.

אכן, טענה מעניינת, אולם תלושה לחלוטין מחומר הראיות בתיק החקירה. שכן, עיון מדוקדק בראיות מפריך את התיזה שהעלה בא כוח המשיב.

הודעה מפורטת שנגבתה מהסוכן לגבי השתלשלות העסקה והתנהלות המעורבים מבהירה, ללא כל ספק, כי ראה את איציק הרוש נפגש ברח' מבקיעים עם "בחור שלישי", אותו בחור שלבש חולצת פסים לרוחב, ואשר אין היום מחלוקת כי מדובר במשיב.

הסוכן מסר את פרטי זיהויו של הבחור השלישי: "מטר שמונים גובה, שיער שחור קצר, מבנה שמן - שמנמן, לבש חולצת פסים לרוחב, צבע עור שחום". באורח מפורט ומסודר מסר הסוכן בהודעתו כי ראה את הבחור השלישי נפגש עם "בן-אדם רביעי" במרחק מה, מקבל ממנו דבר מה, וחוזר "עם הדבר ביד לכיוון איציק הרוש", ואז, מספר הסוכן, "הוא זרק את החבילה מעבר לפינה של הרחוב". בהוראתו של הרוש נטל הסוכן את החבילה מהמדרכה, שהסתבר אחר כך ככי היא מכילה סם מסוג קוקאין.

המשיב זיהה בחקירתו את חולצתו, וגם זיהה עצמו בתמונות שצולמו בהחבא על-ידי תצפיתן משטרתי, ואשר תיעדו את המפגש בין השלושה. ואם בתמונות עסקינן, לא ניתן להתכחש לכך שהמשיב נראה בתמונות מחזיק מה שנראה כסכום כסף.

הפרטים כולם תואמים את דוח התצפיתן (מסמך מ-14), לרבות הרגע בו רכן המשיב מאחורי מכונית הדייהטסו, כאשר מיד לאחר מכן, סימן הרוש לסוכן בראשו לעבר המקום בו רכן המשיב.

ואם בכך לא די, הרי שבניסיונו לתרץ את קבלת הכסף מידי הרוש, הסתבך המשיב בגרסה שהוכחשה על-ידי הרוש מניה וביה.

בנסיבות אלה, מתגמדת מאוד העובדה שלא נתפס הכסף המסומן, ומתגמדת בודאי העובדה שלא דוגמו או נמצאו טביעות אצבע של המשיב על חבילת הסם.

לפיכך, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה, במידה מספקת להליך זה, לכך שהמשיב חבר למכירת הסם לסוכן, כמפורט באישום השני.

עבירה של סחר בסם מסוכן מקימה עילת מעצר על פי חוק.

על פי ההלכה המושרשת, רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצרות דופן, בין אם אלה נסיבות אישיות של המשיב, ובין כאלה הקשורות במעשי העבירה, יורה בית המשפט על חלופת מעצר [בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל , פ"ד מט(2) 164, בעמ' 169; בש"פ 6797/00 מ"י נ' ביטון , תקדין עליון 2000 (3), 1462; בש"פ 11170/00 אבישי ביטון נ' מ"י , תקדין עליון 2000 (1), 484].

לא הובאו לפניי נסיבות אישיות או אחרות המצדיקות חריגה מהמדיניות הנוהגת. המשיב הוכיח כי יש לו נגישות לסם וקשרים המאפשרים לו את הפצתם, ומכאן מסוכנותו לבטחון הציבור.

מה גם, שלמרות גילו הצעיר, נרשמו כבר לחובתו שני רישומים פליליים בבית המשפט לנוער בעבירות של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, איומים והחזקת סכין.

אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.