החלטה בתיק בש 3021/06

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של שוד בנסיבות מחמירות וחבלה חמורה. על פי עובדות כתב האישום, ביום 17.10.2006 בשעה 16:30 הגיע המשיב ברכב מסוג מרצדס מסחרית מ.ר. 3649815 (ולא כפי שנרשם בכתב האישום, ראה שאילתא לאיתור והקרנת פרטי רכב נספח ו' לתיק החקירה), לכניסה של שכונת ח'לת אל-דיר בעיר נצרת שם הבחין באשה, תושבת שטחים שקיבצה נדבות ברחוב (להלן תיקרא "הנפגעת"). המשיב פתח את דלתו הימנית של הרכב והציע לנפגעת שטר של 20 ש"ח. משהתקרבה הנפגעת לרכב חטף המשיב את ארנקה בכוח והדף אותה אל מחוץ לרכב. הנפגעת נאחזה בדלת הרכב והחלה זועקת לעזרה. המשיב החל לעזוב המקום ואגב כך דרס את הנפגעת אשר נפלה אל בין גלגלי הרכב. הנפגעת סובלת מחבלות קשות בחלקי גופה השונים ובהם שברים בחוליות הצוואר ובעמוד השדרה הצווארי.

עם הגשת כתב האישום מבקשת המאשימה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

לטענת ב"כ המאשימה קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב, הכוללות הודעתה של הנפגעת אליה מצטרפות הודעותיהם של שני עדי ראיה לארוע, נוסף לפרטים בהם הודה המשיב בעדותו. לטענתה גרסת ההגנה שהעלה המשיב, ולפיה היה זה אדם שלישי שהתקוטט עם הנפגעת בכביש ושדד אותה ולאחר מכן עלה לרכבו של המשיב וציווה עליו באיומי דוקרן לנסוע מהמקום וכך נדרסה הנפגעת שאחזה בשודד, הופרכה בעדותה של הנפגעת אשר מסרה כי לא היה אדם זולת המשיב ברכב בעת הארוע. כן טענה כי מדובר בגרסה שהתפתחה בשלבים לאורך החקירה. העבירות המיוחסות למשיב חמורות הן על פי אופיין ונסיבות ביצוען ומקימות נגדו חזקת מסוכנות. המשיב דרס את הנפגעת באכזריות תוך שהוא מבקש להימלט עם ארנקה ומיאן להגיע למשטרה לחקירה כשנקרא לכך.   

ב"כ המשיב ריכז טענותיו כנגד קיומה ודיותה של התשתית הראייתית. את עיקר יהבו תולה ב"כ המשיב במחדלי המשטרה (לשיטתו), אשר נמנעה מלערוך למשיב מסדר זיהוי תמונות או לעמתו עם המתלוננת ולא חקרה מעורבותו של אדם שלישי בארוע וזאת חרף העובדה כי גרסה זו נתמכה בעדותם של עדי הראיה אשר העידו כי ראו אדם נוסף מלבד המשיב נוסע ברכב. כן טען כי לא ניתן לדרוש את מעצרו של מרשו על סמך עדותה של הנפגעת שנגבתה לסירוגין אגב תרדמה והנעדרת פרטים מהותיים בתיאור הארוע. לטענתו לא ניתן ממקום מושבו של הנהג לפתוח הדלת הימנית של הרכב, לשדוד האשה ולהדוף אותה והכל תוך כדי נסיעה, ללא מעורבותו של אדם שלישי בארוע. עוד טען כי יש להתחשב בגילו הצעיר של המשיב, בעובדת היותו אדם נורמטיבי, נעדר עבר פלילי העובד לפרנסתו ונעדר כל מניע לביצוע העבירות המיוחסות לו. לפיכך ביקש להורות על שחרורו  של המשיב כליל ממעצר.

בראשית ממצאינו נבחן את התשתית הראייתית ודיותה, בעיניו של בית המשפט.

הלכה היא, כי בשלב המעצר אין בית המשפט בוחן כל ראיה כשלעצמה ועליו לבחון את המכלול ולהעריך עד כמה, ברמה הלכאורית, יש בראיות שנאספו כדי לבסס סיכוי סביר להרשעתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו (בש"פ 1466/04 זדה נ' מ"י, תק-על 2004(1), 1754 ,עמ' 1755). על רקע זה נסקור את התשתית הראייתית הקיימת בתיק החקירה כאשר אין חולק כי המשיב החזיק ברכב המעורב בארוע, היה במקום הארוע והוא אף נהג ברכב ודרס את הנפגעת. השאלה היא אם כן, האם קיימות ראיות מספיקות לכך שהוא ששדד את הנפגעת על פי המתואר בכתב האישום או שמא זה היה אדם שלישי ששדד הנפגעת וציווה על המשיב באיומי דוקרן לנסוע מהמקום, כטענתו. כפועל יוצא מהאמור לעיל יש לבדוק באלה נסיבות נדרסה הנפגעת.

בהודעתה מתארת הנפגעת כי כשחצתה את הכביש קרא לה נהג רכב, פתח את דלת רכבו והושיט את ידו האוחזת בשטר של עשרים שקל. היא התקרבה לרכב ואז הנהג משך את תיקה ונסע והיא נדרסה על ידי הרכב. היא לא יודעת לתאר הרכב וגם לא יודעת לעמוד על פרטים מזהים של הנהג, אך מסרה כי הנהג היה לבד ברכב וכי לא קדמה לארוע כל מריבה עם אחר בכביש. עד הראיה מזאווי שצפה במתרחש ממרפסת ביתו, מסר בהודעתו מיום 17.10.2006 כי ראה את הנפגעת אוחזת בידית הדלת הימנית של הרכב שהייתה פתוחה ושמע אותה צועקת. בשלב מסויים היא נפלה והנהג המשיך לנסוע. הוא לא ראה כיצד נפלה, הוא לא ראה מי נהג ברכב, אך ראה דמות של גבר הנוהג ברכב. בהודעתו מיום 28.10.2006 הוסיף כי לא היו אנשים ברחוב לפני הארוע משום שמדובר בשעת שבירת הצום בחודש הרמדאן, מלבד עד הראיה הנוסף חוסין, וכי הנפגעת לא הייתה עם עוד אנשים ברחוב. כך גם מסר העד חוסין בהודעתו מיום 17.10.2006 ולפיה ראה שדלת ימין של הרכב נפתחת ומישהו זורק אשה מתוכה והאשה תופסת משהו והרכב נוסע לאט וגורר אותה. היא נותרה מתחת לרכב ונשארה פצועה על הכביש. הוא מסר כי לא היו הולכי רגל באותה עת באזור. בהודעתו מיום 29.10.2006 הוא הוסיף פרטים נוספים ומסר כי נסע ברכבו באותה עת בשכונה לכיוון ביתו וראה את הרכב המדובר נוסע מאחוריו. הוא ראה את הנפגעת תלויה מחוץ לרכב אוחזת במשהו כשדלת הרכב היתה פתוחה והרכב נוסע באיטיות כאילו מתדרדר והאשה נגררת אתו כשרגליה על הכביש. הוא מסר כי מישהו מתוך הרכב הזיז הנפגעת בדחיפה ועשה לה תנועה של אגרוף. כשהנפגעת נפלה הוא סגר הדלת, שילב הילוך ונסע מהמקום במהירות.

בהודעתו מיום 17.10.2006 הודה המשיב שהיה בצומת עם רכבו אלא שתחילה טען כי הוא ראה את הנפגעת רבה עם שניים אחרים, אחד מהם תפס את ידית הדלת כשבידו דוקרן ושקית בצבע ירוק, ולכן המשיב עצר הרכב (עמ' 1 ש' 7). מיד לאחר מכן מסר כי אחז בו פחד, הוא נסע וברח  מהמקום אלא שהבחור הצליח לעלות לרכב ואיים עליו. הבחור ירד בצומת המחצבות והוא המשיך לביתו וכשנשאל לתת יותר פרטים העיד כי הוא לא נסע במהירות אלא לאט משום שהנפגעת והשניים האחרים עמדו קרוב לאמצע הכביש שאז עלה הבחור לרכבו (עמ' 2 ש' 33). בהודעתו מיום 20.10.2006 מסר כי ראה הנפגעת רבה עם אחר, הוא האט את הרכב על מנת לראות מה קורה ואותו אדם פתח את הדלת הימנית הקדמית של הרכב כשבידו שקית גדולה והורה לו לנסוע. הוא נסע מחמת הפחד שאותו אדם יתקוף אותו. הנפגעת נאחזה באותו אדם, הוא נסע לאט ולא ראה כיצד נפלה אך הרגיש שעלה עליה עם גלגליו האחוריים של הרכב. בהודעתו האחרונה מיום 30.10.2006 כשעומת עם דברי הנפגעת, מסר כי עצר על מנת לעזור לנפגעת וכי בידי הבחור שעלה אתו היתה שקית בצבע שחור. יצויין כי גרסתו הראשונית בעת המעצר הייתה כי אותו אדם עם דוקרן רדף אחריו ו"כמעט" עלה לרכב ולכן ברח מהמקום. 

אף שאין עדות ישירה אחת המתארת בצורה סיסטמטית את הארוע מתחילתו ועד סופו וקושרת את המשיב במישרין למעשה העבירה, הרי לפנינו שרשרת עדויות שכל אחת משקפת חוליה אחת בשרשרת הארוע. חוליות אלו מצטרפות ויוצרות שרשרת של עדויות המתארות את הארוע מתחילתו ועד סופו וקושרות את המשיב למעשים המיוחסים לו. לכאורה ניתן לומר איפוא כי על כף אחת של המאזניים ניצבת תשתית ראייתית לכאורית ראויה.

מאידך אין להתעלם מהטענות שכנגד שהעלה ב"כ המשיב ולפיהן לא ייתכן מצב בו המשיב, שישב במושבו של הנהג ברכב נשוא האישום, יצליח להושיט את ידו אל מעבר לדלת הקדמית הימנית של הרכב, למשוך את תיקה של הנפגעת ולהדוף אותה וכל זאת תוך כדי נסיעה איטית ברכב. לטענתו שני עדי הראיה לארוע העידו שהארוע התרחש תוך כדי נסיעה של הרכב ולכן אפילו ההדגמה שנערכה במשטרה כשהרכב בעצירה אין בה כדי להועיל למאשימה. אין להתעלם גם מהטענה ולפיה קשה לסמוך על עדותה של הנפגעת, לפחות בכל הנוגע לפרטי הארוע, באשר היא מסרה עדותה רק ביום 30/10/2006, בהיותה במצב בריאותי קשה וכאשר במהלך גביית עדותה היא נרדמה כמה פעמים.

עוד אין להתעלם מדבריו של העד ריאד חוסיין בהודעתו מיום 29/10/2006 ולפיה הוא בטוח כי במכוניתו של המשיב היה מלבדו אדם נוסף שדחף את האשה מהרכב, אם כי למען הדיוק יצויין כי הוא מאשר בתכוף לכך כי לא ראה פוזיטיבית את השניים.

לכל אלה יש להוסיף את העובדה שכל הארוע התרחש דקות ספורות לפני שבירת צום הרמדאן, דהיינו בתנאי חשיכה, עובדה שהקשתה מן הסתם על כל העדים להבחין במדוייק בהתרחשות.

אשר לעילת המעצר. העבירות המיוחסות למשיב מקימה כנגדו חזקת מסוכנות על פי סעיף 21(א)

(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996.

אין חולק כי עבירת השוד שבוצעה כאן ודריסתה של הנפגעת מקימה עילת מעצר מחמת מסוכנות, אלא שעדיין מצוות הדין היא כי יש לתור אחר דרכים שבהן ניתן יהיה להשיג את מטרות המעצר בחלופת מעצר (ראו בש"פ 590/05 אבו צעלוק נ' מ"י, תק-על 2005(1), 1924).

בנסיבות אלה ולאחר שהוקהתה קמעא דיותה ועוצמתה של התשתית הראייתית ובשים לב לכך שמדובר במשיב אשר מנהל אורח חיים נורמטיבי והוא נעדר כל רישום פלילי, נראה לי שניתן להסתפק כאן בחלופת מעצר הולמת. על מנת להפיג כל חשש משחרורו של המשיב, אני מבקש לבחון את חלופת המעצר שתוצע על ידי המשיב באמצעות שירות המבחן. 

אני קובע איפוא המשך הדיון ליום 21/11/2006 שעה 12:00 כאשר למועד זה יהיה על שירות המבחן להמציא תסקיר מעצר אודות המשיב. 

המזכירות תעביר העתקים מהחלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום י"ז בחשון, תשס"ז (8 בנובמבר 2006) במעמד הצדדים.