החלטה בתיק בש 3008/07

לגבי משיב 2

1.         בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים").

2.         בד בבד הוגש כתב אישום ובו יוחסו למשיב (יחד עם משיב 1- בנו) עבירות של תקיפת קטין על ידי אחראי ואיומים בכך שהמשיב יחד עם משיב 1 ביום 9/3/07 בשעות הערב תקפו את המתלוננת (בתו של המשיב), בכך שהמשיב אחז בכתפיה של המתלוננת ומנע את התנגדותה והמשיב 1 הכה אותה בראשה בידיו ומשך (צ"ל "נשך", מ.מ.) אותה בזרועה. לאחר מכן דחף המשיב את המתלוננת עד שנפלה ארצה, ונחבלה בראשה מפינת שולחן.

נטען כי במהלך האירוע ניסתה אמה של המתלוננת להרחיק המשיבים מעליה, אולם המשיב מנע זאת ממנה.

עוד נטען כי בשעה שהמתלוננת הייתה עדיין שרועה על הקרקע, המשיב 1 איים על המתלוננת בסכין  שיהרגה.

3.         בשלב זה אציין כי בא כוח המשיב חולק על קיומן של ראיות לכאורה.

4.         המבקשת עותרת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. היא סבורה כי, קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחתן של העבירות המיוחסות לו. מפנה להודעת המתלוננת, הודעת האם, הודעת השיח' שאצלו מצאה המתלוננת מקלט לאחר האירועים, המשיב 2 מאשר כי תקף המתלוננת ונתן לה "סטירה חינוכית".

לגישת המבקשת, היא אינה חולקת על מידת שותפות המשיב באירוע, שהיא יחסית מועטה. אולם לדבריה, המשיב לא מנע מבנו (משיב 1) את התקיפה.

המבקשת גם טוענת לקיומה של עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק המעצרים וכן מכח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים שכן המשיב יחד עם משיב 1 מסכנים את בטחון הציבור בכך שהם תוקפים את הקטינה ומאיימים לפגוע בה, והכול על רקע כבוד המשפחה, ואי רצונם כי המתלוננת תינשא לאחר, שאינו בן משפחתם וצבע עורו שונה, ויש סיכון ממשי, שאם ישוחרר ממעצר, יפגעו בקטינה שוב.

כמו כן, כנגד המשיב קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים שכן קיים יסוד סביר לחשש כי באם ישוחרר המשיב ינסה לשבש הליכי משפט ולהתחמק מהדין, מאחר והעדים העיקריים נגדם הן בנות משפחתו.

5.         בא כוח המשיב, כאמור, חולק על קיומן של ראיות לכאורה. לדבריו, קיימות סתירות לא מעטות בהודעות של המתלוננת במשטרה. לגישת בא כוח המשיב, ניתן  לתת הסבר מניח את הדעת לגבי החבלות הנטענות, שכן המתלוננת קפצה מהחלון ויתכן וקיבלה מכה.

באשר לעבירת האיום: בכתב האישום אין זכר שהמשיב איים על המתלוננת.

אם בכל מקרה יגיע בית המשפט למסקנה כי קיימות ראיות, הרי קמה חזקת המסוכנות הסטטוטורית. לגישת בא כוח המשיב, המשיב אינו מסוכן. מדובר באדם שדרך חייו נורמטיביים. המשיב אב ל-11 ילדים שחינך אותם שלא דרך אלימות. מתנדב במשמר האזרחי ובעמותת ידיד.

חולק בא כוח המשיב גם לגבי עילת המעצר מחשש לשיבוש הליכי משפט והתחמקות מדין: לדבריו, המבקשת לא הצביעה על מקרה מסוים.

טוען בא כוח המשיב כי אם בית המשפט סבור כי קיימת עילת מעצר, הרי ניתן לאיין את המסוכנות בחלופה. מציע כחלופה את אחיו של המשיב אבו עליון חסיין ואת מר מחמוד אלסאנע, שיח' של שבט תראבין אלסאנע.

6.         כאמור, המשיב חולק על קיומה של תשתית ראיית לכאורית. לאחר שעיינתי בבקשה ובנימוקיה, שמעתי טיעוני צדדים, עיינתי בחומר החקירה, נחה דעתי לגבי קיומן של ראיות לכאורה הקושרות את המשיב למעשים המיוחסים לו בכתב האישום, כפי שיפרוט להלן:

א.      בהודעת המתלוננת מיום 12/3/07 שעה 20:44 מסרה כי בשעה שמשיב 1 הרביץ לה, המשיב 2 תפס אותה בידיה ומנע את התנגדותה ולאחר מכן דחף אותה ונחבלה מפינת השולחן (עמ' 2 להודעה שורות 1-3).

ב.      בהודעתה מיום 13/3/07 שעה 10:30 המתלוננת חזרה על דבריה והוסיפה כי שעה שמשיב 1 הרביץ לה, אמה ניסתה להחזיק אותו, אבל המשיב 2 ביקש ממנה לא להתערב והחזיק אותה.

ג.        אמה של המתלוננת בהודעתה סיפרה כי ביום האירוע, משיב 1 תקף את המתלוננת והמשיב 2 עמד ומנע ממנה ומאחרים להתקרב וביקש מהם לצאת מחוץ לחדר. המשיב 2 גם ביקש ממנה לא להתערב גם כאשר משיב 1 הוציא סכין ואיים על המתלוננת (הודעתה מיום 13/3/07 שעה 8:30, עמ' 1, ש' 12-18).