החלטה בתיק בש 2998/07

1.         בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' הנשיא ת. כתילי, מיום 11.10.07), בה הורה ביהמ"ש על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

2.         כתב האישום שהוגש כנגד העורר כולל שני אישומים רלוונטיים לעורר שעניינם עבירות בסם מסוכן מסוג הירואין שנחשפו לאחר הפעלת סוכן משטרתי.

שני האישומים מייחסים למשיב עבירה של קשירת קשר לפשע, סחר בסם מסוכן ואחזקת סם שלא לשימוש עצמי.

3.         הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים וכן הערר שבפניי מתמקדים לשאלת חלופת המעצר.

4.         העורר טוען כי יש לשחררו לחלופת מעצר למסגרת טיפולית מוסדית על מנת שישלים טיפול גמילה מסם, לטענתו זאת לתועלת האינטרס הציבורי והאינטרס הפרטני של העורר.

            בנדון פורט כי העורר כבר הופנה לשירות המבחן על מנת לבדוק שילובו בקהילה טיפולית, זאת לאחר שבתיק פלילי קודם (4583/05), בו הודה העורר בעובדות כתב האישום, הוגש תסקיר שהמליץ להפנותו לגמילה מסמים ולצורך כך עבר בדיקות רפואיות "למסגרת אישפוזית" לגמילה מסמים, וכן ראיון קבלה.

ב"כ העורר מפרט כי העורר מכור לסמים קשים, כאשר התמכרות זו היא שהובילה אותו לביצוע כל העבירות, אותן ביצע בעברו, וכן בהליך שבנדון.

בהתאמה, הפנייתו לטיפול גמילה מסמים תאפשר טיפול בבעיית הסם מהשורש והחזרתו של העורר לחיים נורמטיביים.

העורר טען כי הוא מגלה מוטיבציה ורצון לעבור את הטיפול גם במסגרת סגורה.

העורר צירף הסכמת נציג קהילה טיפולית, "עמותת אדם לאדם" שהייתה והינה מוכנה לקלוט את העורר "מדלת לדלת" לשם הליך גמילה, תוך התחייבות שהעורר ישהה בתנאי מעצר בית מלא תחת השגחת צוות המרכז לטיפול ודיווח על כל הפרה של תנאי השחרור.

העורר טוען כי חלופת המעצר המוצעת הינה ראוייה והולמת בנסיבות, כאשר מחד היא מאיינת את מסכנותו, ומאידך מעמידה סיכויי להרחקת העורר מעולם הפשע והסמים בעתיד.

לטענתו היה והעורר לא יעמוד בנטל ויפר את תנאי חלופת המעצר האמורה, תמיד יהיה ניתן לחזור ולעוצרו עד תום ההליכים.

5.         ב"כ המשיבה התנגדה ומתנגדת לבקשה לשחרור העותר לחלופת מעצר למסגרת הטיפולית המוסדית כאמור ומבקשת להותיר החלטת בית משפט השלום על כנה.

המשיבה מפנה לחומרת האישומים המיוחסים לעורר בכתב האישום נשוא ההליך.

המשיבה מפנה לעמדת תסקיר שירות המבחן לפיה, עורך התסקיר מגלה ספק באשר למסוגלותו של הנאשם לפנות להליך גמילה, כאשר גם שירות המבחן התלבט לגבי המלצת הגמילה והשאיר את ההחלטה לפתחו של בית המשפט.

בנדון מציינת ב"כ המשיבה כי העורר החל בשנת 2003 הליך גמילה אותו הוא לא סיים, וכי גם בשנת 2006 אושפז העורר במרכז לבריאות הנפש בבאר-שבע וסיים הליך גמילה, כשהאמור לא מנע מהעורר לחזור לסורו.

המשיבה הוסיפה כי ביחס לעורר נעשו נסיונות גמילה גם בין כותלי בית הכלא במאסרים קודמים, ללא הואיל.

המשיבה מציגה את עברו הפלילי המכביד של העורר וכן מפנה למאסרים על תנאי העומדים כנגדו.

לטענת המשיבה בנסיבות של העורר אין מקום להפנותו להליך גמילה במסגרת הליכי מעצר, כשבנדון גם הדגישה כי העורר טרם החל הליך גמילה, עובר למעצרו בתיק זה, בשונה מפניות ובדיקות בלבד.