החלטה בתיק בש 2998/05

בפני ערר על החלטת בימ"ש השלום בחדרה (כב' השופטת פ' ארגמן), לפיה הורה על מעצר העורר עד לתום ההליכים נגדו בתיק פלילי 2082/05 (להלן: " התיק העיקרי").

בתיק העיקרי ייחסה המשיבה לעורר ביצוע מספר עבירות והן: תקיפת בת זוג הן פיזית והן מילולית בניגוד לסעיף 382 (ג) לחוק העונשין (להלן: "החוק"), איומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק, הדחה בחקירה - עבירה לפי סעיף 245 (א) לחוק ותקיפת בת זוג - עבירה בניגוד לסעיף 382 (ב) (1) לחוק. 

בכתב האישום נטען כי ביום 10/9/05 תקף העורר את בת זוגו בדירתה שלא כדין וללא הסכמתה בכך שסטר לה על פניה והכה אותה באגרוף, משך בשערותיה; כתוצאה מכך נפלה לרצפה ואז הוא החל לבעוט בפניה ולהכות בראשה בכוס זכוכית שאחז בידו. המתלוננת נחבלה בחבלות של ממש ונגרמו לה שטפי דם בחלק הפנימי של הלחי וחתך בראש באורך של כ-2.5 סנטימטר. כתוצאה מהאירועים הנ"ל, המתלוננת נזקקה לטיפול רפואי. 

עוד נאמר בכתב האישום כי העורר הצמיד לגרונה של המתלוננת סכין ואיים עליה בפגיעה בגופה שלא כדין, תוך שהוא אומר לה שאם תעבור לגור אצל אביה יזרוק רימון לביתו, ירצח אותה, את אמה ואת אחיותיה וזאת בכוונה להפחידה.

בשעה מאוחרת של אותו יום שבו התרחש האירוע הנ"ל, התקשר העורר לחברתה של המתלוננת והודיע לה כי בכוונתו להסגיר את עצמו למשטרה ולטעון כי המתלוננת נפצעה בראש מבקבוק מים שזרק לעברה.

עוד נאמר בכתב האישום כי, ביום 19/7/05 תקף העורר את המתלוננת שלא כדין באופן שהפיל אותה על הרצפה, משך בשערותיה וסטר על פניה, בעט בגופה והכה בעורפה באמצעות טלפון נייד שאחז בידו.

זאת ועוד נטען עוד כי, בין התאריכים 7/7/03 - 8/7/03 בהיות המתלוננת בחודשי הריון מתקדמים תקף אותה העורר שלא כדין בכך שבעט בבטנה והפילה לרצפה ועקב זאת המתלוננת סבלה מדימום וטפטוף של מי שפיר, נזקקה לטיפול רפואי ואף להליך של זירוז לידה.

עם הגשת כתב האישום והבקשה למעצר עד לתום ההליכים, התקיים דיון בעניינו שבמסגרתו בימ"ש קמא, הורה על הגשת תסקיר מעצר. התסקיר הראשון הוגש ביום 27/9/05 מבלי שקצין המבחן התייחס לעמדת המתלוננת; על כן הוגש תסקיר משלים שנערך ביום 10/10/05 וממנו עולה כי עקב הסכנה הנשקפת למתלוננת מהעורר, שירות המבחן לא המליץ לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

בימ"ש קמא קבע כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר, סקר את נסיבות העבירות, בחן את תסקיר שירות המבחן, נתן דעתו לעברו של העורר, שבחר בפשע כדרך חיים והגיע למסקנה כי חלופת מעצר לא תשיג את תכלית המעצר בעניינו של העורר.

העורר נהג במתלוננת באלימות בפרק זמן ארוך, פגע בה והשפיל אותה פעמים רבות, וחרף זאת היא נהגה לסייע בידו, בכך שמסרה כי פגיעותיה נגרמו בדרך אחרת והצילה את עורו. גם הפעם, ניסה וקיווה העורר שהמתלוננת תנהג כבעבר, תבין את המסר שהעביר לה באמצעות חברה משותפת, אך היא אזרה אומץ והגישה תלונתה.

התנהגות העורר בעבר, כמתואר בכתב האישום, מצביעה על אדם אלים שלצרכיו האישיים יש לתת עדיפות ראשונה. הוא נוהג באלימות כלפי המתלוננת ששימשה לו שק חבטות וכי רק הרחקתו אל מאחורי סורג ובריח תבטיח את בטחונה ושלומה של המתלוננת ותבטל את הסיכון כלפיה. לא זו בלבד, ששירות המבחן אינו ממליץ על חלופת מעצר, ולא זו בלבד שאין חלופת מעצר ראויה והולמת, לדעתי, נסיבות המקרה דנן, אינן מאפשרות העדפת חלופה על פני המעצר.

העורר יוצר סיכון רב כלפי המתלוננת, גם בהיותו במעצר, אז קל וחומר כשהוא מהלך חופשי או נמצא בחלופת מעצר. על כן, דעתי כדעת בימ"ש קמא, משום שאינני סבור כי בנסיבות העניין, יש מקום לחלופת מעצר.

בימ"ש קמא בחן את כל האספקטים והגיע למסקנה הראויה והנכונה. מסוכנותו של העורר לציבור בכלל ולמתלוננת בפרט, בולטת לעין ולא ניתן לאיין אותה  בחלופה.

בטרם מתן החלטתי נמסר לי והוצג בפני פרוטוקול בימ"ש השלום בחדרה ממנו עולה כי ישיבת ההוכחות נקבעה ליום 6/3/06 וככל הנראה במועד הנ"ל ישמעו רק עדי התביעה.  נתתי את דעתי על כך וברי כי גם בימ"ש קמא לא התעלם מעובדה זו בעת שקבע מועד להוכחות. יחד עם זאת, ראוי שבימ"ש קמא יקבע מועדים נוספים עובר למועד שנקבע.

אשר על כן, ומשום שלא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בימ"ש קמא, אני מחליט לדחות את הערר.

ניתנה היום, ט"ו בחשון התשס"ו (17 בנובמבר 2005) במעמד העורר, בא כוחו וב"כ המשיבה.

הקלדנית: אלה. ש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: