החלטה בתיק בש 2995/08

1.       ערר על החלטת בית משפט השלום בעכו ( כב' השופט מר מ' אלטר) מתאריך 23.6.2008 בתיק מ"ת 6890/05/08.

2.       בכתב אישום שהוגש לבית המשפט קמא, מואשם העורר בעבירות של הספקת סם מסוכן וקשירת קשר לביצוע פשע. כתב האישום מונה שני אישומים, אך ביחס לאישום הראשון מצא בית המשפט קמא כי אין בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. לפיכך הדיון שהתקיים בפני התייחס בנוגע לאישום השני, וכך אף החלטתי זאת.

3.       באישום השני לכתב האישום, מואשם העורר כי הוא והנאשם השני יצרו בתאריך 24.3.2008 קשר טלפוני ביניהם , ובשיחתם קשרו קשר לספק סם מסוכן לאדם אחר, "בדרי" שמו. נטען, כי בהמשך הדברים סיפקו הנאשמים סם מסוכן מסוג חשיש, במשקל נטו של 26.12 גרם, לאותו בדרי.

4.       לצד כתב האישום הוגשה נגד הנאשם בקשה לבית המשפט קמא, להאריך מעצרו עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו. בית המשפט קמא מצא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם, וקיימת עילת מעצר, ובסופו של דבר נעתר לבקשת המשיבה להאריך מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

          על החלטת בית המשפט קמא הוגש הערר שלפני, וטענתו העיקרית של ב"כ העורר היא, כי שגה בית המשפט קמא, בקובעו, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר.

5.       תחילתה של הפרשה שלפני בהאזנות סתר שקיימה המשטרה.

          בשיחת טלפון שקיים העורר עם בדרי בתאריך 24.3.2008 בשעה 19:33 (שיחה מס' 2604) ביקש בדרי מהעורר דבר מה, שיימסר לו "איפה שפעם שעברה פגשתי אותך".

          בשיחה נוספת שהתקיימה בין שני הנאשמים, כחצי שעה לאחר מכן (שיחה 2626), מודיע הנאשם מס' 2 לעורר, כי הוא נמצא "ליד יהודה", והעורר מדריך אותו "לשים את זה במקום שיהיה אפשר להסביר לו איפה זה". במהלך השיחה אומר הנאשם מס' 2 לעורר, כי הוא שם "את זה" ב"צמיג השלישי מלמעלה" ליד עמוד חשמל מבטון.

          בעקבות שיחת הטלפון הזו, מיקמה המשטרה תצפית ליד חנות מכולת מסויימת ("המכולת של יהודה") בנהריה.

          זמן מה לאחר מכן נראה אדם מתקרב לאזור המכולת, ולאחר מכן, כשנעצר, זוהה האדם כבדרי. במקביל, נקלטה שיחת טלפון נוספת, שקיים בדרי עם העורר בשעה 21:09 (שיחה 2636). בשיחת הטלפון אומר בדרי לעורר כי במקום יש המון צמיגים, והעורר מדריך את בדרי לחפש בצמיג השלישי מלמעלה. בסופו של דבר, לאחר חיפוש, מאשר בדרי לעורר באותה שיחה, כי מצא את מה שחיפש ("מצאתי, מצאתי, כפרה").

6.       לאחר שבדרי מצא את שחיפש בערימת הצמיגים, לפי הדרכתו של העורר, יצאו השוטרים ממחבואם ודלקו אחרי בדרי. בדרי השליך מידו דבר מה, ולאחר מכן התברר כי מדובר בחבילה המכילה סם מסוכן מסוג חשיש. בדרי אישר כי החבילה שייכת לו, וטען כי רכש אותה מאדם אחר מספר ימים לפני כן.

7.       ב"כ העורר טען כי הראיות אינן מספיקות להרשעת הנאשם. לטענת ב"כ העורר, אין כל ראיה המפריכה את טענתו של בדרי, כי את הסמים שהשליך מידו הוא קנה מאדם אחר. שוטרי התצפית לא ראו את בדרי מוצא דבר מה בערימת הצמיגים, שכן הערימה הייתה מאחרי חנות המכולת, והייתה מוסתרת מעיני השוטרים. ב"כ העורר מוסיף ומצביע על אי התאמות בין הזמנים הנקובים בדו"חות הפעולה של השוטרים ומועד השיחה עם בדרי, ואף מצביע על האפשרות שבדרי אסף מערמת הצמיגים דבר מה אחר, אלא שהשוטרים כלל לא ערכו עליו חיפוש, ומחדל זה אינו מאפשר לקבוע כי בדרי אסף את הסם בערימת הצמיגים.

8.       בחנתי את תיק החקירה ואת החומר שנאסף בו, ושקלתי טענות הסניגור המלומד, והנני סבור, כי יש בידי המשיבה ראיות לכאורה, המקימות סיכוי טוב להרשעת העורר בעבירה המיוחסת לו.

          הראית מצביעות על רצף של שיחות טלפון, שבסופו נמצא שבדרי הגיע למקום מסויים, שתואם בשיחת טלפון שהתקיימה בין העורר והנאשם מס' 2, ונטל משם דבר מה, אותו מצא על פי הדרכתו הטלפונית של העורר. משהתפתח אחריו מרדף זרק בדרי מידיו דבר מה, והתברר כי מדובר בסם מסוכן. הראיות הן ראיות נסיבתיות, אך הגיונן מוביל לטענות הנטענות כנגד העורר בכתב האישום. בשלב הנוכחי בית המשפט אינו אמור לכתוב את הכרעת הדין או לנבא האם הנאשם יורשע או יזוכה. בשלב הנוכחי יש לבחון, האם הראיות מקימות סיכוי סביר להרשעתו של הנאשם, ולדעתי סיכוי שכזה קיים גם קיים.

          על כן, הנני סבור כי בדין קבע בית המשפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה להרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו באישום השני.

9.       העיסוק בהספקת סם מסוכן מקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996. מלבד זאת, קיימת מסוכנות קונקרטית בכל אדם העוסק בסחר בסם מסוכן או בהספקת סם מסוכן.

          על כן קיימת עילה להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

10.     בית המשפט קמא פסל את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר, ולדעתי אף בכך נהג כדין. כעולה מחומר הראיות, העורר תאם את הספקת הסם באמצעות הטלפון. נראה איפוא, לכאורה, שאם ישוחרר ממעצרו, לא ניתן יהיה למנוע מהעורר להמשיך ולבצע תיאומים טלפוניים לצורך הספקת סמים מסוכנים לאנשים שונים.

          בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע, כי לגבי העוסקים בסחר ובהספקת סמים מסוכנים, לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר, שכן חלופת מעצר בעניינם של אלה, אינה מאיינת את מסוכנותם ואינה משיגה את מטרת המעצר.