החלטה בתיק בש 2985/05

1.         כנגד העורר הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בטבריה (פלילי 3329/05) המייחס לו עבירות של ניסיון להספקת סמים מסוכנים והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית.

2.         בית משפט קמא (ס. הנשיא השופט ש. אטרש) נעתר לבקשת המשיבה והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים כנגדו.

3.         ערר זה מופנה כנגד החלטת בית המשפט קמא ובפרט על ההחלטה שלא להסתפק בחלופת מעצר שתבטיח את תכלית המעצר.

4.         בתאריך 24.10.05 נערך פסטיבל "בראשית" בגני חוגה. בסמוך לשעה 23.00 לאחר ששוטרים שנכחו במקום חשדו בעורר וערכו חיפוש על גופו נמצאו ברשותו שמונים וששה בולים המכילים סם מסוכן מסוג  L.S.D וכן עשרים טבליות המכילות סם מסוכן מסוג M.D.M.A.

5.         בדיון שנערך  בפני בית המשפט קמא ביקש הסניגור להתמקד בחלופת המעצר, וכפי שטען גם בפתח הדיון בערר, בחר למקד טיעוניו בעניין זה תוך שהוא מדלג על משוכת הראיות לכאורה, מתוך הנחה כי העבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית כלשעצמה מקימה עילת מעצר נוכח החזקה בדבר מסוכנותו של העורר.

6.         העורר טוען כעת כי הוא חולק על קיומן של ראיות לכאורה ביחס לעבירת הספקת הסם.

מן הראוי היה כי נושא זה ידון ויעלה בפני בית המשפט קמא בעת שהוא דן במעצר, ובוחן את מידת מסוכנותו של העורר וחלופות המעצר הראויות, אם סבור ב"כ העורר שבהבחנה זו היה כדי להטות את הכף לטובת שחרור העורר.

            משהודיע הסניגור כי הוא מתמקד בשאלת החלופה ברור היה כי הדיון מתנהל מתוך הנחה כי אין מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה, ביחס לעבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום, לצורכי הדיון במעצר בלבד.

7.         טרוניתו של העורר מכוונת בעיקר כלפי הערכות בית המשפט קמא בנוגע למסוכנותו של העורר. העורר אינו חולק על כך שהעבירה של החזקת הסם שלא לצריכה עצמית, לגביה קימות ראיות לכאורה, מקימה כלשעצמה חזקה בדבר מסוכנותו, חזקה שלא נסתרה על ידו.

8.         בית המשפט קמא למד על מידת מסוכנותו של העורר מתוך פועלו באירועים עליה נסוב כתב האישום, בעיקר מתוך דבריו של העורר עצמו, מהם הסיק על מידת מעורבותו בשרשרת מפיצי הסם, וכן מעברו של העורר.

9.         לפי דבריו של העורר עצמו , הוא הגיע למסיבה יחד עם קבוצה גדולה של אנשים. היה זה העורר שיצר קשר עם סוחר הסמים, המוכר לו, לטענתו, ממסיבות קודמות, נשא ונתן עם הספק על מחיר הסחורה, שילם עבורה והחביא אותה.

מדברים אלה שמסר העורר עצמו, יכול היה בית המשפט ללמוד על תפקידו ומידת המסוכנות הנשקפת ממעשיו.

העורר טען כי מנות הסם שרכש נועדו לו ולחבריו, ולא לשם הפצה לאנשים זרים, אך לא יכול היה לפרט שמות או למסור פרטים כלשהם לגבי אותם אנשים.

(בשלב ראשון טען העורר כי אין לו פרטים על אותם אנשים ובהמשך כי איננו מוכן למסור פרטים כאלה כדי שלא לסבכם).

10.       בנוגע למי ששותק בחקירתו נאמר בבש"פ 2126/98 - יצחק דהן נ' מדינת ישראל , (תק-על  98 (2), 353) כי בדרך כלל נאשם בעבירות סמים השותק בחקירה לא יוכל לסתור את חזקת המסוכנות החלה לגביו מכח החוק בהעדר הסבר להחזקת הסם.

כך גם באשר למי שבידיו פרטים היכולים שמסירתם עשויה להפחית ממסוכנותו והוא נמנע מלפרטם בחקירתו.

11.       לאור האמור לא נפל כל פגם בהחלטת  בית המשפט קמא שהתבססה על ההנחה כי קימות ראיות לכאורה לכך שהעורר החזיק ברשותו כמות גדולה של סמים, מחולקת למנות ומיועדת להפצה לאחרים, ומכאן מסוכנותו הרבה.

גם אם נקבל את הטענה כי העורר לא רכש את הסמים במטרה למוכרם לאנשים מזדמנים, אלא סייע בהתארגנות קבוצה של 52 איש לרכישת הסם, אסף מהם כספים ורכש עבורם את הסם במרוכז, במעשיו איפשר רכישת הסם, יצר את הקשר עם מקור הסם, ומדובר בנסיבות המצביעות על מידה רבה של מסוכנות.

12.       בית המשפט קמא הפנה להלכה הידועה והמושרשת בנוגע לעברייני סמים, בכלל זה מי שמחזיק בכמות גדולה של סם שלא לצריכה עצמית, ובפרט בנסיבות כאלה שבהן נתפס העורר, השוללות כרגיל את האפשרות לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית, וקבע כי עניינו של העורר כאן אינו בגדר החריגים לכלל זה.