החלטה בתיק בש 2963/05

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בת.פ. 4172/05 של בימ"ש מחוזי בחיפה ביחד עם שני נאשמים אחרים. ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה זו למעצרם של שלושת הנאשמים עד תום ההליכים. כנגד שני הנאשמים האחרים הוגש כתב אישום נוסף, בת.פ. 4173/05. עניינו של משיב זה הופרד מהשניים האחרים (משיבים 2-3 בבקשה זו, שעניינם נדון כעת במסגרת ב"ש 3297/05) לאחר שבאירוע הנפרד שנדון בת.פ. 4173/05 מואשמים הם בביצוע שוד במהלכו מצאה מותה אישה קשישה. בעת שהוגש כתב האישום המנוחה עוד הייתה בחיים ובשלב ההוא נדונה בקשת המעצר במשותף לכל שלושת הנאשמים. כעת ולאחר שכתב האישום כנגד השניים האחרים תוקן והפך להיות אישום בעבירת רצח, החליט ביהמ"ש להפריד גם את הדיון בעניין המעצר באופן שבו עניינו של נאשם זה ידון בנפרד.

בכל הנוגע למשיב זה מיוחסות לו מספר רב של עבירות כדלקמן: באישום הראשון עבירה לפי סעיף 402(ב), עבירה לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין ועבירה של שימוש בסם מסוכן. באישום הרביעי עבירה לפי סעיף 384 + 383 ועבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין. באישום השישי עבירה לפי סעיף 402(א), עבירה לפי סעיף 428 סיפא ועבירה לפי סעיף 404 לחוק העונשין. באישום השביעי עבירה לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין. באישום השמיני עבירה לפי סעיף 428 רישא (שני מקרים), עבירה לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין. באישום התשיעי עבירה לפי סעיף 428 רישא ועבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין.

מלכתחילה לא חלק המשיב על קיומן של ראיות לכאורה ולמעשה מודה הוא בעיקר האישומים כנגדו. אינני מוצא לנכון לפרט את מכלול הראיות. יאמר רק כי מדובר בראיות טובות שיש בהן סיכוי סביר להרשעתו במירב האירועים המיוחסים לו כאשר לכל היותר ניתן לצפות מחלוקת בעניין עבירות המפרטות נסיבות מחמירות ומקלות בין החלופות הנ"ל.

טענתו העיקרית של בא כוחו המלומד של המשיב הייתה כי בנסיבותיו האישיות יש מקום לשקול חלופת מעצר. הסניגור התמקד כבר בישיבות הראשונות בסוגית התמכרותו של המשיב הנ"ל לשימוש בסמים, דבר אשר היה הגורם המניע לעבירות אותן ביצע. הסניגור ציין בטיעוניו את הרקע המשפחתי הקשה של המשיב ובהתאם ביקש כי ביהמ"ש יורה על שחרורו של המשיב לחלופה מתאימה שתאפשר טיפול גמילה מסמים.

בהחלטה ראשונית מיום 17.11.05 הורה בימ"ש זה על הגשת תסקיר בעניינו של המשיב. שירות המבחן התבקש לחוות את דעתו בכל הנוגע למסוכנותו של משיב זה וכן להתייחס לאפשרות עקרונית של שחרורו ממעצר תוך שימוש באמצעי פיקוח שונים. לביהמ"ש הוגש תסקיר על ידי שירות המבחן. במסגרת התסקיר ציין שירות המבחן את הרקע האישי של המשיב בהיותו יתום עם רקע משפחתי המביא לידי ביטוי בין היתר את מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה. שירות המבחן התרשם במהלך שיחה כי אין למשיב קווים אלימים ותוקפניים באישיותו ואולם ציין כי המשיב אינו מודע להשלכות המעשים המיוחסים לו בכתב האישום. עוד ציין שירות המבחן כי במהלך התמכרותו לסמים מעולם לא יזם המשיב נסיון טיפולי ובנסיבות אלו של חוסר בשלות ציין שירות המבחן כי הוא מתקשה להעריך סיכוי לגמילה מסמים בשלב זה במסגרת טיפול ארוך טווח. שירות המבחן היה נכון להורות על הפנייתו של המשיב לאבחון במסגרת מחלקה אשפוזית לתקופה של 3 שבועות וזאת כדי לבדוק אפשרות לשלבו בעתיד בקהילה טיפולית ארוכת טווח ואולם שירות המבחן ציין כי המלצה זו מותנית בשיתוף פעולה עם המשפחה וכן עם בא כוחו של המשיב. עוד ציין שירות המבחן כי לנוכח ההתמכרות לא ניתן בנסיבות העניין לאיין מסוכנות של המשיב, וזאת גם אם ישהה בתנאים של פיקוח אלקטרוני או מפקחים.

בנסיבות אלו, ועם כל הרצון לנסות ולסייע למשיב מס' 1 להגמל מסמים, סבור אני כי לא ניתן להורות על שחרורו לחלופת מעצר. אבהיר מיד שבכך אין כדי לשלול על הסף שבמסגרת הליך ענישה תבחן על ידי שירות המבחן האפשרות לשלב את המשיב בקהילה טיפולית, וזאת לאחר שיורשע ובכפוף לעבירות בהן יורשע, ובמסגרת בחינה מעמיקה של מצבו בהליכים ממושכים של בדיקה, שלא לצרכי מעצר בלבד. ואולם ככל שהדבר נוגע לשלב המעצר, סבור אני כי לא ניתן לעת הזו להורות על שחרורו.

כאמור לעיל, קיימות ראיות לכאורה מוצקות שיש בהן כדי לבסס סיכוי סביר להרשעה בשורה של עבירות אלימות ורכוש חמורות. אין מדובר באירוע חד פעמי וריבוי המקרים מצביע על שגרת חיים עבריינית תוך מוכנות לסכן אחרים. מדובר בשורה של מעשי שוד וסחיטה שקורבנותיהם הם ילדים אשר היו נתונים להתנהגותו האלימה של המשיב. מעבר לחזקת המסוכנות הקבועה בחוק הרי שהמעשים מצביעים על מסוכנות בפועל. עניין המסוכנות מודגש עוד יותר בתסקיר המבחן אשר מציין כי גם באמצעי פיקוח לא ניתן יהיה לנטרל את מסוכנותו של המשיב.

בנסיבות אלו לא ניתן גם להסתפק במנגנון דיווח אנושי של מחלקה אשפוזית לגמילה מסמים. אמנם אמין עלי צוות המחלקה שידווח אם וכאשר יעזוב המשיב את המחלקה הנ"ל ללא אישור ואולם בשים לב לאמור בתסקיר המבחן, ובהתחשב בריבוי העבירות האלימות המיוחסות למשיב, לא ניתן להעמיד את הציבור בסיכון וזאת כתוצאה מחשיפת קורבנות פוטנציאליים למשיב בין המועד בו ידווח כי עזב את המחלקה ובין המועד בו יאותר. הייתי שוקל בכובד ראש את האפשרות להורות על שחרורו למוסד סגור ובו תוכנית גמילה מסמים באופן בו לא קיימת אפשרות של יציאה פיזית מאותו מוסד טיפולי. ואולם על פי הנתונים כפי שהוצגו בפני, הן מהמסוכנות הנלמדת מחומר הראיות והן מהאמור בתסקיר המבחן, סבור אני כי אין מקום להעמיד את הציבור בסיכון שעלול להגרם משחרורו של המשיב לחלופה המוצעת.

אמנם חובה על ביהמ"ש לשקול את האפשרות לשחרר כל נאשם ממעצר. מעבר לחובה זו רצוי בכל מקרה בו ניתן לסייע בידי אדם המכור לסמים להגמל מהתמכרותו, לפעול ככל שניתן כדי לנתקו מעולם הסמים. ואולם עם כל ההתחשבות בנאשם מסוג זה ככלל, ובמשיב בפרט, החובה העליונה הינה להגן על הציבור. כאשר אין באמצעי הפיקוח המקובלים כדי לאיין את המסוכנות, כי אז אין מנוס אלא להורות על מעצר עד לתום ההליכים.

אוסיף עוד כי הלכה היא שרק במקרים חריגים יפנה בימ"ש נאשם להליך גמילה בשלב מעצר. מקרים חריגים אלו, כפי שנקבע בפסיקה, הם כאשר הנאשם היה כבר מצוי במסלול טיפולי ערב ביצוע העבירה. במקרה זה לא פנה המשיב מעולם וניסה להגמל ונראה כי רצונו העז להגמל בא לידי ביטוי רק כאשר הוא מצוי במעצר וחרב המאסר מרחפת מעליו. אבהיר כי בכך אין כדי לשלול את האפשרות שישתלב בעתיד בהליך גמילה ואין בכך כדי להפחית בתועלת שתהיה בגמילתו מההתמכרות לסמים לו ולחברה. ואולם כאשר מביאים בחשבון את מכלול הנתונים שלחובתו, ריבוי העבירות והמסוכנות הנשקפת ממנו, אל מול העובדה שלא החל בעבר בהליך של גמילה, כי אז אין הוא עומד באותם תנאים חריגים שנקבעו בפסיקה שעניינם הפנית נאשם להליך של גמילה בשלב המעצר.

אשר על כן ובסיכומו של דבר, אני מורה על מעצרו של המשיב מס' 1, בנייב משה, עד לתום ההליכים בת.פ. 4172/05. כאמור, ואם אכן חפץ המשיב הנ"ל להגמל מסמים, כי אז ניתן יהיה לשקול זאת במסגרת שיקולי הענישה המקובלים וגם אם יגזר עליו עונש מאסר יוכל להפגין את רצונו במסגרת תוכניות גמילה בשירות בתי הסוהר.

ניתנה היום כ"א בכסלו, תשס"ו (22 בדצמבר 2005) במעמד המשיב, בא כוחו וב"כ המבקשת.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: