החלטה בתיק בש 2943/05

בפני בקשה למעצר המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם בתיק פלילי 4170/05, (להלן: "הבקשה").

הבסיס לבקשה דנן, הוא כתב האישום שהוגש בד בבד עמה ובה נטען כי המשיבים, אחים המה, קשרו קשר ביחד עם אביהם, לירות בחוסיין רוך, (להלן: "המתלונן") . האחרון מתגורר בכפר ערערה והמשיבים באום אל פחם.

המשיב מס' 1 נשוי עם בתו של המתלונן ואף בנו של האחרון נשוי עם אחות המשיבים. קיימות שתי גרסאות, שאחת מהן היוותה הרקע לאירוע המתואר בכתב האישום: לפי האחת, יומיים עובר לנטען בכתב האישום, תקפה אמם של המשיבים את בנו של המתלונן והשנייה, גרסת המשיבים, שלפיה אשת המתלונן תקפה את אם המשיבים.

המשיבים ביחד עם אחר, הצטיידו באקדח, שסוגל לירות כדור, שבכוחו להמית אדם. המתלונן יצא ביום 16.10.05, שעה 05:00, מביתו וצעד לעבר רכבו שחנה בקרבת מקום. באותה עת, הגיעו המשיבים ברכב מסוג פיאט, כשברשותם אקדח, כשמשיב 2 נוהג בפיאט ולידו ישב המשיב 1 ומאחוריהם ישב אביהם, אברהים שמו.

בהגיעם ליד רכבו של המתלונן יצא המשיב 1 מהרכב כשהוא אוחז בידו אקדח וירה לעבר רגליו 3 כדורים, בכוונה להטיל בו מום או לגרום לו חבלה  חמורה. לאחר הירה הוא חזר לפיאט ושלושתם נמלטו מהמקום.

המתלונן נפגע וסבל משני פצעים מעל לגיד האכילס ובגין הטיפול הוא אושפז. במעשים הנ"ל עברו

המשיבים עבירה של קשרית קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז 1977, להלן "החוק",  עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק, עבירות בנשק לפי סעיפים 144(א) + 144(ב) + 29 לחוק ויריות באיזור מגורים בניגוד לסעיף 340א +29 לחוק.

עיון בחומר החקירה מראה כי קיימות ראיות לכאורה טובות - ראה עדות המתלונן, שלגרסתו, המשיב 1 יצא מהרכב עם פנים חשופות, ניגש אליו וירה לעבר רגליו שלוש פעמים. גם אשתו של המתלונן, שמעה קולות ירי וכשיצאה מביתה הבחינה במשיבים ברכב נמלטים מהמקום. המתלונן מסר בסמוך לאירוע, כי משפחת שחאדה וחתנו ירו בו - ראה עדות העד - שכנו, עזאלדין.

זאת ועוד, נמצאת בתיק עדות העד באסם, שהתפלל במסגד בשעה 4:25, בהיותו שם, פנו אליו אנשים וספרו על רכב חשוד החונה ליד החנות, עקב זאת הוא יצא מהמסגד ופנה לעבר החנות פעמיים ובשתי הזדמנויות אלו הוא מצא את הפיאט ונוסעיה שם.

כמו כן, טענת האליבי של המשיבים הופרכה על ידי העדויות שהובאו מטעמו - ראה עדות אשתו, אחותו וגיסו. אביהם של המשיבים הוזמן לחקירה ובהיותו בתחנת המשטרה הוא ברח ונעלם.

המבקשת טוענת כי הבקשה למעצר עד לתום ההליכים, נשענת על שני אדנים. האחד סעיף 35 (ב) לחוק  סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו 1966 וכן הוראה מס' 21 (א)(1)(4) וסעיף 21(א)(1)(4) לחוק.

המשיבם, כנטען בכתב האישום, תכנננו את פעולתם, ערכו הכנות, ארבו למתלונן וירו בו, האב ברח מביתו וטרם אותר וכן האקדח טרם אותר . מה  גם, כנגד המשיב 2 תלוי ועומד מאסר מותנה של 12 חודשים, בר הפעלה בגין עבירות בנשק. הוא הורשע בשנת 2004 בעבירות של קשירת קשר לפשע ופריצה.

אחות המשיבים (שבנתיים עזבה לבית הוריה), ובת המתלונן, שתיהן עדות בפרשה זו וכי גם בהיותם במעצר, קיים חשש לשיבוש הליכי משפט והשפעה על עדותן, אז קל וחומר כשהם משוחררים בתנאים מגבילים ולחלופת מעצר.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים וקבעתי מועד למתן ההחלטה, הונחה בפני בקשת המשיבים לעכב את מתן ההחלטה ולאפשר להם להציג תצהירים ולהשלים טיעוניהם ואכן נעתרתי לבקשה.

תצהירים אלו, נגבו מעדי התביעה, תוכנם, מהותם ויעדם לסייע בידי המשיבים. ראשית כל אין בתצהירים אלו כדי לשלול קיומן של ראיות לכאורה או להשפיע על עוצמתן. שנית, יש בהגשתם כדי לחזק את הטענה שקיים חשש להשפעה על עדים.

הסנגור המלומד טען כי קיימים סדקים בראיות לכאורה. המשיבים העלו טענת אליבי ויש בתצהירים שהוגשו, כדי להפחית מעוצמת הראיות. לדעתו, יש להעדיף בנסיבות העניין את חלופת המעצר שהוצעה.

ב"כ המבקשת מתנגדת לחלופת המעצר בעיקר מהחשש לשיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים וזאת בנוסף למסוכנותם של המשיבים.

בחנתי את טענות הצדדים ולא התעלמתי מטענות הסנגור והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

בנסיבות העניין שבפני, קיימות ראיות לכאורה על שימוש בנשק חם ופציעת המתלונן, עילת המעצר מבוססת, הן בדין והן לאור הסכנה לביטחון הציבור והמסוכנות הספציפית של המשיבים כלפי המתלונן והחשש לשיבוש הליכי חקירה. התנהגות המשיבים מצביעה על רמת סיכון גבוה, שחלופה, טובה ככל שתהיה, אין בה כדי לאיין אותה  מסוכנות - ראו בש"פ 10988/02 הסביחי נגד מ. י. תק'-על 2002 (4), 970, בש"פ 6436/01 כנאענה נגד מ. י. תק'-על 2001 (3), 925, בש"פ 4381/00 דחבוש נגד מ.י. תק'- על  2000 (2), 1933,  ובש"פ 22/01 אלמליחי נגד מ.י. תק'-על 2001 (1), 27.