החלטה בתיק בש 2942/05

עניינה של החלטה זו, בקשה למעצר עד לתום ההליכים לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה] מעצרים התשנ"ו - 1996.

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות בניגוד ל סעיפים 114, 99 סייפא, 92+99 סייפא לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (מספר עבירות מכל אחד מהסעיפים שבכתב האישום), קרי,  מגע עם סוכן חוץ, סיוע לאוייב במלחמה וקשר לסייע לאוייב במלחמה.

א.         רקע כללי:

המשיבים רופאי שיניים במקצועם ניהלו, עובר למעצרם מרפאת שיניים משותפת בכפר מנדא.

השתלשלות האירועים המפורטת בכתב האישום מתחילה בתקופת לימודי המשיבים רפואת שיניים, בעיר קלוז' שברומניה.

במהלך לימודיהם, השתתפו המשיבים בתפילות ושיעורי דת, ותוך כדי כך התדוועו לנאומי הסתה שכללו הפצת אידיולוגיה של תנועת "האחים המוסלמים".

המשיב 1 פיתח קשרים עם פעילים של תנועת ה"אחים המוסלמים" שהינה תנועת גג של ארגון החמאס.

תנועת החמאס מוגדרת כארגון טרור בהתאם להכרזת הממשלה מכח סעיף 8 למניעת טרור תש"ח - 1948 (להלן: "ארגון החמאס").

ב.         עובדות כתב האישום :

כתב האישום הינו מפורט ביותר ואין בדעתי להידרש למכלול הפרטים שבאו לכלל ביטוי במסכת העובדתית הרחבה שפורטה בכתב האישום.

עובדות כתב האישום מפרטות תחילה את קשריו של המשיב 1, מסוף שנת 93 תחילת 94, עם עלי מטר (מטיף במסגד בעיר קלוז') וכן חאלד אבו ערב (להלן: "אבו ערב"). השניים ביקשו מהמשיב 1 להתגייס לפעילות במסגרת ארגון אסלמי ולסייע לארגון בביצוע פעולות כנגד בטחון מדינת ישראל, לצורך כך, נתבקש לנסוע לתורכיה על מנת לעבור שם "אימון בטחוני" אשר יכשיר אותו לפעילות שתוטל עליו בישראל, מטעם הארגון, והלה, נתן הסכמתו.

בהמשך, מובא בכתב האישום סיפור מפגשי ההכנה של המשיב 1 אם אבו ערב ואם אחר,  הישאם עטואן בדירה ברומניה, לקראת ה"אימון בטחוני" בתורכיה, כן סופר כי ביום 19.04.04 נסע המשיב 1 לתורכיה, פגש בנציג האירגון בהתאם להנחיותיו של אבו ערב, שהוביל אותו לדירת מפגש, שם פגש שלושה נוספים, תודרך ונתבקש לשמור על סודיות זהותו ופרטי האימון שיעבור תוך שמודגש כי הובהר לו כי "הארגון מטעמו מועבר האימון הבטחוני, הינו ארגון החמאס".

במהלך שהייתו באיסטנבול, עבר המשיב 1 יחד עם האחרים במשך 5 ימים מה שמוגדר בכתב האישום "אימון בטחוני תאורטי ומעשי" בנושאים של איסוף מידע, מעקבים, הצפנת מסרים, אשגרים והכנת חומרי נפץ, זאת, במטרה לסייע לארגון החמאס בביצוע פעולות שיש בהן פגיעה בבטחון מדינת ישראל ותושביה.

בחזרתו לרומניה, שב ונפגש המשיב 1 עם "עלי" ו"אבו ערב" כאשר כבר ידע על דבר השתייכותם לחמאס, וכי הם פועלים בשליחותו, שוחח עם אבו ערב על האימון שעבר ונתבקש להגיש סיוע באיסוף מידע על מקומות שונים בישראל, ולסייע באיתור ערבים ישראליים על מנת שיעניקו עזרה לארגון בנושאים שונים, תוך שסוכם עימו, כי בשובו לישראל יצור עימו קשר אדם מטעם ארגון החמאס אשר יציג עצמו בשם "בשאר".

עוד נטען בכתב האישום, כי בשנת 1997, פגש המשיב 1 את בשאר בעת שזה ביקר במרפאת השיניים של המשיבים בכפר מנדא, שוחח עימו  אודות רצונו של ארגון החמאס לקדם את מטרותיו תוך הסתייעות בו. פגישה נוספת בין השניים נערכה ב- 1999, במסעדה בנצרת אשר במהלכה נתבקש המשיב 1 לסייע באיתור ערבי אזרח ישראל אשר יוכל לסייע לארגון החמאס, לצורך כך, מסר את שמו של המשיב 2 ואף נתן הסכמתו לשוחח עימו ולשמש כ"מתווך" לשכנעו להתגייס לסייע לחמאס.

במהלך אותה פגישה, נטען, מסר את פרטיהם של אזרחים נוספים מערביי ישראל אשר למדו עימו ברומניה, ביודעו כי יש במעשיו כדי לסייע לארגון החמאס בפעילותו כנגד ישראל.

בהמשך לאמור לעיל, נטען כי  המשיב 1 פעל לשם גיוס המשיב 2 לטובת פעילות בטחונית מטעם החמאס, את אופן גיוסו תיארה ב"כ המבקשת כדלקמן:

"בעת שהיו השניים במכוניתו של המשיב 1, כיבה המשיב 1 את הטלפון הסלולרי שלו, הוציא את הסוללה ממקומה, ואז, הציע למשיב 2 לסייע לפעילות בטחונית בתוך ישראל, מטעמו של ארגון איסלאמי סודי".

על פי הנטען בכתב האישום, המשיב 2 נתן הסכמתו למרות שהבין כי מדובר בסיוע לארגון מחבלים שמטרתו פגיעה בבטחון מדינת ישראל ותושביה, לאחר שהלה נתן הסכמתו, הבהיר לו המשיב 1 כי אדם מטעם הארגון יצור עימו קשר, הודיע לבשאר על הסכמתו של זה ואף הפגישם במרפאה בכפר מנדא.