החלטה בתיק בש 2939/06

נגד המשיב הוגש לבית משפט זה כתב אישום ובו מיוחסת לו עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות בניגוד לסעיף 333 בשילוב עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. בד בבד עם הגשתו של כתב האישום מבקשת המאשימה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים במשפטו. בקשה זו הינה נשוא דיוננו.

לצורך מתן ההחלטה בבקשה שמעתי את טענות בעלי הדין ובחנתי את תיק החקירה ולהלן מסקנותי.

העובדות אשר מהוות את כתב האישום הן כדלהלן: המשיב ואחד, מוחמד עבד אלנבי (להלן "מוחמד"), הינם בני דודים ומתגוררים באותו רחוב בעיר נצרת. על פי הנטען בכתב האישום הרי ביום 12/10/2006, בעת שהמשיב חזר מעבודתו, מוחמד הגיע אליו והחל לקלל אותו. מוחמד אחז בידו אותה עת מקל והיכה באמצעותו את המשיב על גופו. המשיב הצליח לחלץ המקל מידיו של מוחמד אך זה לא הירפה, נטל מקל נוסף והמשיך להכות במשיב. בתגובה, היכה המשיב את מוחמד עם מקל אחר. שכנים התערבו בנעשה והפרידו בין השניים.

בהמשך, כך כתב האישום, הגיע מוחמד פעם נוספת לבית המשיב, קילל אותו והשליך לעבר ביתו חפצים. המשיב, יצא את ביתו כשבידו מקל והחל עימות בין השניים שבמהלכו היכו הם האחד את השני. במהלך העימות הוציא המשיב מקל עבה שהיה בידו של מוחמד והחל חובט בו בכל חלקי גופו כולל בראשו. למוחמד נגרם שבר דחוס בגולגולת ופגיעות נוספות בגופו, לרבות שבר בעצם השוק ובצלע. גם המשיב עצמו נחבל כפי שעולה מחומר הראיות שבתיק אך בצורה קלה יותר.

לשיטת המאשימה יש מקום לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים בשל מסוכנותו וכך היא מבקשת שיעשה. ב"כ המשיב מתנגד לבקשה ומבקש לשחררו, גם אם בתנאים.

בידי המאשימה תשתית ראייתית לכאורית לביסוס והוכחת העובדות. לכאורה ניתן לומר שמתקיימת כאן גם חזקת מסוכנות בזיקה להוראות סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996, אך עדיין שאלה היא, הטעונה ליבון והכרעה, אם כלל הנסיבות מלמדות על כך שהמשיב מסוכן לשלום הציבור ולבטחונו גם אם ישוחרר בתנאים, כאלה או אחרים. כדי להשיב לשאלה זו יש לסקור עובדות נוספות העולות מתיק החקירה ומטיעוני הצדדים ועיקרן הן אלה.

המשיב הינו בן 27 נשוי ובעל משפחה שעובד לפרנסתו יחד עם אביו, בקבלנות בנין. מוחמד הינו בן 36 שנה ורווק. מתוך העדויות עולה כי מוחמד לוקה בנפשו אך מסרב לקבל טיפול. על פי העדויות שבתיק, לרבות של אביו ושלו עצמו, מוחמד שותה לשוכרה וגם צורך סמים מסוכנים. על פי העדויות הרי בימים שקדמו להתרחשות הארוע סבל מוחמד מהתקף כלשהו, נהג להסתובב בשכונה ובידו גרזן או מקל, כשהוא מקלל את כל מי שנקרה על דרכו, נטפל אליו ופוגע ברכושם של אנשים. לדברי מוחמד עצמו ביום הארוע הוא אף הוסיף ושתה 17-18 בקבוקי בירה, (ראה עדותו מיום 17/10/2006). היטיב לתאר מכולם את מעלליו של מוחמד, אביו מולידו, סלימאן עבד אלגני. בהודעתו מיום 15/10/2006 ושעה שהחוקר שואל אותו מה הוא יכול לספר על בנו, אנו מוצאים את דבריו אלה:

לעובדות אשר סיפרנו לעיל, אודות המעשה, שבעיקרן לקוחות מכתב האישום, אוסיף ואספר כי עובר לארוע שבעטיו עומד המשיב לדין ועובר ליציאתו מביתו,  קילל מוחמד וניאץ את הוריו של המשיב, את אשתו וילדיו ואף עמד בסמוך לביתו של האחרון והשליך לעבר ביתו שברי בקבוקי בירה ומקלות.

מנגד, המשיב, הינו בעל משפחה, עובד לפרנסתו ומנהל אורח חיים נורמטיבי לחלוטין. בנסיונה להאדיר את בקשתה מציינת המאשימה בסעיף 4 לבקשת המעצר כי "למשיב עבר פלילי" אלא שאנו מוצאים כי לחובתו שני רישומים פליליים בלבד כאשר בשני המקרים הסתיימו ההליכים המשפטיים כנגדו ללא הרשעה תוך חיובו במתן התחייבות להמנע מעבירה.

מסקנתי הכוללת מכל האמור לעיל הינה כי גם אם יקשה על ההגנה להוכיח במהלך המשפט כי המשיב לא חרג מהמותר בתגובתו למעשי הקינטור של מוחמד, על מנת לבסס טענה בדבר הגנה עצמית, ויקבע כי הוא יצא מגדרו והפריז בתגובתו ובהתנהגותו, עדיין כלל הנסיבות אין בהן כדי להצביע על כך שהמשיב אכן מסוכן והוא עלול לסכן את שלומו או בטחונו של הציבור או מי ממנו מכאן ולהבא, אם ישוחרר, עד כי יש צורך להחזיקו בבית האסורים ואין כל אלטרנטיבה אחרת.

בנסיבות הכוללות של הענין הגעתי לכלל מסקנה שניתן להשיג כאן את תכלית המעצר המבוקש על ידי שחרורו של המשיב והרחקתו להתגורר בכפר עראבה, כמוצע על ידי בא- כוחו, תוך התרת שובו לעבודתו ובלבד שלא יכנס אל תחום השיפוט של העיר נצרת וזאת עד סיום ההליכים המשפטיים בתיק פלילי 1133/06 של בית משפט זה.

המשך הדיון יקבע להלן ובמהלכו יציג המשיב את פרטי מקום שהותו במסגרת תנאי השחרור ואת הערבים שיערבו לו.

ניתנה היום ט' בחשון, תשס"ז (31 באוקטובר 2006) במעמד הצדדים.

002939/06בש 054 ורד התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: