החלטה בתיק בש 2935/07

המבקש מבקש להאריך לו את המועד להגשת ערעור על הרשעתו וענישתו בתיק תעבורה 10059/06 מיום 6.2.07, בו הורשע לפי הודאתו בעבירה של נהיגת רכב בשכרות. המבקש מבקש להאריך לו את המועד להגשת ערעור בטענה שהסכים להודות באשמה כשלא היה מיוצג מתוך חששו מעונש חמור יותר, בעוד כתב האישום לא מגלה אשמה שכן לא צויין בכתב האישום סעיף תקנות התעבורה המצתייחס לתוצאות בדיקת נשיפה. המבקש טוען עוד שלא ניתן כיום להרשיע אדם בנהיגה תחת השפעת "משקה משכר" שכן לא הוגדר כזה, ועל כל פנים לא צוין בכתב האישום. לפי הטענה, הודאת הנאשם אינה ראיה לעובדה שריכוז האלכוהול בדם היה גבוה מהמותר. עוד נטען כי אין מכשיר שאושר על ידי שר התחבורה לפיו ניתן להוכיח ריכוז אלכוהול בדם, ואי אפשר להרשיע על פי בדיקת מאפיינים בדם. ההסבר היחיד שנתן המבקש לאיחורו הוא שרק בימים אלה נפוץ באינטרנט  מידע לפיו עולה שהיו בידו טענות שהיה יכול לטעון בבית המשפט לתעבורה.

המשיבה לא הואילה לתת תגובתה בהדפסה, והסתפקה בשרבוט כמה מילים בכתב יד על גבי עותק בקשתו של המבקש, לפיהן היא מתנגדת למבוקש, וטוענת שאין חשש שהמבקש ירצה את כל העונש לפני שמיעת הערעור. נימוק זה אינו ולא כלום, שהרי אם לא תהיה הארכת מועד לא יהיה ערעור והמבקש ירצה את מלוא עונשו.

הנימוקים להארכת מועד בערעור על פסק דין פלילי פורטו בבש"פ 01 / 4445 אריאלה גל נ' אהרון קצובשווילי פ"ד נו (1) 210 בעמוד 215 ואילך:

מקום שמדובר בו בהליך פלילי, אין בדין דרישה לטעם מיוחד. סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 קובע לעניין זה כי "בית המשפט רשאי, לבקשת מערער, להרשות הגשת ערעור או בקשה לרשות ערעור לאחר שעברו התקופות האמורות בסעיף 199 ו- 200". בהתאם לכך שיקול-הדעת במתן ארכה בהליכים פליליים אינו מוגבל בטעמים מיוחדים, והוא רחב יותר (ראו החלטתו של השופט ד' לוין בב"ש 230/86 עצמון נ' מדינת ישראל (להלן - עניין עצמון ).

ההבדל בין ההסדר שבסעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] לבין תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי אינו מקרי. הוא משקף את השוני המהותי בין ההליך הפלילי לבין ההליך האזרחי. ההליך הפלילי הוא מיוחד. טמון בו, מעצם טיבו, פוטנציאל לפגיעה קשה בחירותו של אדם ולהכתמה קשה לא פחות של שמו הטוב.

בשל כך, פעמים רבות יש בו היבט דומיננטי בקביעת גורלו ועצם מהלך חייו של אדם.

בדרך-כלל מאפיינים אלה אינם מתקיימים בהליכים אזרחיים רגילים.

על רקע זה מובנית בסדרי הדין הפלילי, ובכלל זה בבקשת ארכה, רגישות מוגברת למצבו של הנאשם (או הנידון). בגדר זה נקבעה מסגרת נורמטיבית "פתוחה" יותר גם לדיון בבקשות למתן ארכה לצורך ערעור על פסק-דין. מסגרת זו מצאה ביטוי גם בהלכה הפסוקה שבה נקבע כי שיקול-הדעת במסגרת בקשות למתן ארכה לצורך הגשת ערעור פלילי רחב מזה הנקוט בבקשות מקבילות בהליכים אזרחיים (ראו עניין עצמון הנ"ל ).

וראה ב"ש 86 / 230 עוזי עצמון נ' מדינת ישראל פ"ד מ (2) 353, מעמוד 355:

לשון הסעיף מקנה, לכאורה, לבית המשפט שיקול-דעת רחב בבואו להחליט בבקשה כזו, ואין הוא מוגבל בתנאים מסייגים.

אם לצורך השוואה ניתן את הדעת לסעיף המקביל בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ניווכח עד מהרה, ששיקול הדעת הנתון לבית המשפט, כשר מדובר בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור פלילי, הוא רחב בהרבה מאשר בבקשה להארכת המועד להגשת ערעור אזרחי, שהרי לשון התקנה המקבילה (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי) קובעת לאמור:

"מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו". (ההדגשה שלי והיא מושמת משום שבענייננו מדובר במועד הקבוע בחיקוק - ד' ל').

שוני זה בין הכללים שנקבעו לעניין הארכת מועד בערעור פלילי בהשוואה לערעור אזרחי יש בו מן הטעם.

ההיגיון אומר, וההיבט החברתי-הציבורי מצדיק זאת, שכאשר מדובר בהליך פלילי, בהרשעה או בזיכוי של אדם, אשר הואשם בביצוע עבירות כנגד החברה, או כאשר ההשגות המושמעות הן כנגד מידתו של העונש לקולה או לחומרה, ראוי הוא, שלבית המשפט המתבקש להאריך המועד להגשת ערעור, יוענקו סמכות רחבה וגמישות רבה בבואו להכריע בבקשה.

אדגים השקפה זו בדוגמאות הבאות:

א. הורשע נאשם בדין ואות קין הוטבע על מצחו, אפשר שגם נשללה חירותו והוא הושלך לכלא. נאשם זה גורס ומוסיף לטעון, כי חף הוא מכל פשע, אם מבחינה עובדתית ואם מבחינה משפטית, וראוי היה לזכותו; האם תישלל ממנו זכותו לנסות ולשכנע את דרגת הערעור בצדקתו ובתומתו, אך ורק משום שהגיש את ערעורו מאוחר? האם, מבחינה אנושית וחברתית, ראוי יהיה לנהוג עמו בנוקשות אפילו אם ערעורו אינו משולל סיכוי ואם כתוצאה מכך אפשר שתישלל חירותו של אדם בשל כך בלבד?

ב. זוכה נאשם בדין, והחלטת הזיכוי לוקה על פניה בטעות משפטית או עובדתית וקיימת סבירות שזיכוי זה יבוטל בערעור. האם יהיה זה מוצדק, שרק משום שהערעור הוגש באיחור יהלך חופשי עבריין, לפעמים מסוכן, שתוך זלזול בשלטון החוק פגע בזולת או ברכושו?

ג. קושיות דומות יכולות להתעורר, כשהביקורת המושמעת מופנית כנגד מידתהעונש, אם לקולה ואם לחומרה.

אדגיש ואציין, כי להשקפתי, כאשר מדובר בהליך פלילי, לא יהא זה נכון, שבית המשפט, בבואו להחליט בגורלו של נאשם, גם בשלב של בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, יתעלם ממכלול הנסיבות ומההיבטים החברתיים והציבוריים, הנלווים להליך זה, ומנקודת המוצא, כי עיקרו של הליך זה הוא האמת ועשיית הצדק לנאשם ולחברה.