החלטה בתיק בש 2907/05

בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת, מיום 16/10/2005 (כב' השופטת י. שיטרית), לפיה הוחלט על שחרורו של המשיב לקהילה טיפולית "משמר לחיים", וזאת במסגרת בקשה למעצרו עד תום ההליכים.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום שייחס לו עבירות של ניסיון לסחר בסמים והחזקת סם מסוכן בכמות שאינה לצריכה עצמית, יחד עם בקשה לעצרו עד תום ההליכים.

על פי כתב האישום, המשיב יחד עם בחורה אחרת הגיעו למסיבת "טרנס" כשהם מצויידים ב- 36 כדורים M.D.M.A ועשו מאמצים למכור "סחורתם" לשוטרים סמויים, וכן למסור את הסם אקסטזי בטיפות וכן סם L.S.D.

עם תחילת ההליכים בבית משפט קמא, הוגש תסקיר מעצר וזאת ביום 11/8/05. מתסקיר זה עולה כי המשיב היה מוכר לשירות המבחן כמכור לסמים מזה כחמש שנים, והוא היה בפיקוח קצין המבחן מאז 9/11/04, כמו כן עולה מהתסקיר שהמשיב כבר שהה בקהילה טיפולית וסיים שהותו שם בינואר 2004, ואח"כ שהה במשך שישה חודשים בהוסטל של הקהילה. עוד עולה מהתסקיר כי במהלך תקופת המבחן לא הגיע המשיב בקביעות למפגשים בשירות המבחן, וטען כי הוא מתקשה לעשות כן בשל עבודתו במשמרות.

המשיב טען בפני אותו קצין המבחן כי הוא שומר על נקיונו מסמים, וזאת כנראה בהמשך להודעתו במשטרה.

שירות המבחן התקשה לאמת את טענתו של המשיב אם אכן הוא נקי או לא, נוכח היותו של המשיב במעצר, אולם ציין כי מאחר ולפי הנטען המשיב החל לבקר במסיבות טרנס, חלה כנראה רגרסיה בהתנהגותו ובדפוסי חשיבותו.

נוכח האמור לעיל, שירות המבחן לא בא בכל המלצה לשחרור לחלופת מעצר. יחד עם זאת, ציין שירות המבחן, כי נוכח טענתו של המשיב לנקיונו מסמים קיימת אפשרות להחזירו לקהילה הטיפולית בתנאי מעצר בית. אם יביע נזקקות טיפולית יבחן שירות המבחן אפשרות החזרתו לתהליך גמילה.

ביום 15/8/05, ביקש סניגורו של המשיב לדחות הדיון שנקבע על מנת לאפשר הגשת תסקיר משלים מאחר והמשיב הביע נכונות לחזור לקהילה להמשך טיפול.

והנה בשני תסקירים נוספים שהוגשו מיום 25/9/05 ומיום 10/10/05, עוסק שירות המבחן בעניינים טכניים הקשורים בשליחתו של המשיב לחלופת מעצר, כאשר בתסקיר מיום 25/9/05 מצוין " בשל היות רומן (המשיב) מכור  לסמים, שחרורו לחלופת מעצר במסגרת טיפולית יש בה להוריד את הסבירות שהתנהגותו כפי שבאה לידי ביטוי בכתב האישום תשנה".

השופטת קמא בהחלטתה קבעה לאחר שנמצא כי קיימת ראיות לכאורה לגבי העבירות המיוחסות למשיב, כי קמה כנגדו חזקת מסוכנות סטטוטורית, ועוד כי נמצא שהמשיב עבר את העבירות המיוחסות לו שעה שעונש מאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו וכשהוא תחת פיקוח מכח צו מבחן טהור שהוטל עליו.

השופטת קמא בחנה את התסקירים שהוגשו לעיונה, וקבעה כי ניתן להפיג את מסוכנות המשיב על ידי שליחתו לחלופת המעצר בקהילה הטיפולית, שם יטופל בבעיית הסמים, שהיא לפי דברי השופטת קמא שורש הרע.

עיינתי אף אני כמפורט לעיל בתסקירים השונים ודעתי שונה.

הכלל שנקבע בפסיקה הינו שאין לשחרר נאשם לחלופת מעצר במוסד גמילה, אלא במקרים חריגים. כך למשל מקרה חריג כזה יכול להיות אם הנאשם היה מצוי בעיצומו של תהליך גמילה התקדם בו התקדמות ניכרת ומעד מעידה חד פעמית, ועל כן הוצאתו והרחקתו מהליך הגמילה תגרום לו נזק כה רב הגובר על הנזק שייגרם לציבור אם ישוחרר הנאשם.

והנה בעניננו, המשיב סיים הליך גמילה עוד במהלך שנת 2004, ולפי האמור בתסקיר הראשון, אף התקשה להתייצב לבדיקות בשירות המבחן באורח סדיר.

הנאשם שהה לאחר מכן בהוסטל במשך שישה חודשים ואף סיים שהותו שם.

לפי התסקיר הראשון הוא ציין בפני שירות המבחן שהינו נקי מסמים וכך אף ציין בהודעתו במשטרה.

והנה באורח פתאומי הוא הודיע שהוא מוכן לחזור לקהילה הטיפולית, וכבר נעשו הסידורים לקליטתו, וזאת כאשר הוא צפוי להשאר מאחורי סורג ובריח.