החלטה בתיק בש 2897/05

1.         בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בעכו (כבוד סגן הנשיא ר. צמח) מיום 6.10.05 בב"ש 4778/05, לפיה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו בת"פ 2766/05 , תוך שהוא דוחה הצעה לחלופת מעצר שהוצעה על ידי העורר - גמילה במוסד גמילה סגור.

2.         נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפת בת-זוג (5 מקרים), איומים ( 3 מקרים), גרימת נזק ( 3 מקרים) ומעשה מגונה. על פי עובדות כתב האישום נהג המתלונן באלימות פיזית ומילולית כלפי אשתו וילדיו, מכה אותם, מאיים עליהם וגורם לנזקי גוף ורכוש. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה להורות על מעצרו של העורר לאור מסוכנותו, עברו והחשש להשפעה על עדים , שהינם בני משפחתו. כן נאמר בבקשה כי העורר מכור לטיפה המרה, מתנהג באלימות כשהוא בהשפעת האלכוהול, וכי הוא מסרב לטפל במחלתו ומתכחש לה.

3.         הסניגור ביקש לשלוח את העורר לגמילה, כתחליף מעצר או לשחררו ממעצר, שכן לדבריו אין ראיות לכאורה שעשויות להביא להרשעת העורר ואף אין עילת מעצר.

4.         בימ"ש קמא קבע בהחלטתו כי קיימות ראיות לכאורה מוצקות למדי, העשויות להביא בסופו של יום להרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום וכן קיימת עילת מסוכנות, שכן כולם מאשרים כי העורר מסוכן כאשר הוא שתוי (זאת בנוסף לעילת המעצר הסטטוטורית במקרה של אלימות במשפחה). באשר לחלופת המעצר קבע בימ"ש קמא כי העורר אינו מפנים את השינוי שאמר לעבור בהליך גמילה, שיחייב אותו להתעמת עם בני משפחתו , מה עוד שקיימים נגדו שני מב"דים ותיק פלילי נוסף תלוי ועומד. עוד הוא קובע כי נוכח כל האמור קיימת סכנה ממשית לשלום בני משפחת העורר ולא ניתן למצוא חלופת מעצר ראויה בנסיבות התיק.

5.         בערר נטען כי עניינו של העורר נבחן על ידי שירות המבחן, אשר המליץ על שליחת העורר להליך של גמילה וכי שגה בימ"ש קמא בהתעלמו מהמלצות שירות המבחן. עוד הוא טען לתשתית הראייתית ולהתעלמות בימ"ש קמא מהנסיבות האישיות של העורר. בטיעוניו בפני הדגיש הסניגור כי "מחלתו" של העורר היא התמכרותו לטיפה המרה, והיא הרקע למסוכנותו וכי עם שליחתו להליך של גמילה, ניתן יהיה להפיג מסוכנות זו.

6.         המשיבה ביקשה לדחות את הערר וציינה כי לעורר מיוחסות עבירות חמורות ביותר וכי הגמילה לא תנטרל את מסוכנותו הרבה.

7.         מאחר והערר נסב על דחיית חלופת המעצר המוצעת על ידי העורר - לא אכנס לשאלת קיומן של ראיות לכאורה (כאשר גם העורר עצמו מודה בדפוסי התנהגות אלימים הנגזרים מהתמכרותו לאלכוהול וכאשר קביעת בימ"ש קמא נחרצת לענין ראיות אלה ועוצמתן). גם שאלת המסוכנות אינה שנויה במחלוקת וכל שנותר לבחון הוא האם צדק בימ"ש קמא בהחלטתו לעצור את העורר תוך דחית חלופת המעצר המוצעת.

8.        אכן, שרות המבחן ערך תסקיר בעניינו של העורר, אשר המליץ לאמץ כיוון טיפולי של מוסד גמילה. העורר גם הופנה למכון גמילה שבדק התאמתו והסכים לקבלו בתנאי סגירות מוחלטת, בפיקוח מלא של הצוות 24 שעות ביממה. יחד עם זאת " הכלל הוא שהליכי טיפול וגמילה מסמים מקומם בשלב העונש ולא בשלב המעצר. על כן, שחרור לחלופת מעצר לשם תחילתו של טיפול גמילה ראוי שייעשה במקרים חריגים בלבד ואין להורות על כך כדבר שבשגרה (ראו בש"פ 11981/04 שפק נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). המקרה שבפנינו אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה. מסוכנותו של העורר לשלום הציבור ברורה ומובהקת וזאת הן נוכח מעשה השוד המיוחס לו במקרה הנוכחי, הן נוכח עברו הפלילי המכביד ובייחוד נוכח העובדה כי ביצע את עבירת השוד תוך כדי הפרת תנאי השחרור שנקבעו לו" כבוד השופטת חיות בבש"פ 8560/05 אברג'יל נ. מדינת ישראל (לא פורסם), וכן ראה החלטת כבוד השופט גרוניס בבש"פ  8933/05 זיאד אבו עייש נ. מד"י (לא פורסם): "נראה לי, כי בנסיבות העניין וכאשר עניין הגמילה עלה רק לאחר האירועים נשוא כתב האישום, הרי לא הייתה עילה לשקול חלופה של גמילה או טיפול").

9.         ובאשר להמלצת שירות המבחן, הרי שההלכה היא כי אינה מחייבת ובית משפט קמא ציין במפורש בפני העורר כי חרף שליחתו לתסקיר אין בה משום הבטחה מראש כי מסקנותיו יתקבלו. (וראה לענין זה החלטתו של כבוד השופט גרוניס בבש"פ 9046/05 שאער נ. מדינת ישראל (לא פורסם) :" אף ששירות המבחן המליץ על שימוש בחלופה, ברי, כי אין בית המשפט מחויב לקבל את ההמלצה. אף אין לומר, כטענתו של הסניגור המלומד, כי רק בנסיבות יוצאות דופן יסטה בית המשפט מהמלצותיו של שירות המבחן").

10.        בענייננו - מסוכנותו של העור גדולה ביותר והחשש לשיבוש הליכי המשפט הינו ממשי, כמצויין על ידי בית משפט קמא ובאופן שלא יהיה במוסד הגמילה כדי להפיג את מסוכנותו של העורר (מה עוד שבנסיבות מקובלת עלי מסקנתו של בימ"ש קמא כי העורר אינו מפנים את השינו שהוא אמר לעבור בהליך הגמילה, כאשר עד מעצרו התנגד להליך שכזה).

11.         מכל האמור - אני דוחה את הערר.

ניתנה היום כ"ז בתשרי, תשס"ו (30 באוקטובר 2005) בנוכחות הצדדים.

קלדנית-עדי שיטרית התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: