החלטה בתיק בש 2874/06

בפני בקשה להחזקת המשיב במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, על פי הקבוע בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה - מעצרים] תשנ"א - 1996 [להלן: "החוק"].

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שלושה אישומים חמורים, בשתי עבירות של קשירת קשר לפשע, שתי עבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, שתי עבירות של סחר בסם מסוכן ושתי עבירות של הסתייעות ברכב לביצוע פשע.

במהלך הדיון בבקשה, במעמד הצדדים ובאי כוחם, הובא לידיעתי תיק החקירה ועל פיו טען ב"כ המבקשת, כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום.

ב"כ המבקשת טען, כי לנוכח העבירה בכתב האישום קמה כנגד המשיב עילת מעצר בשל מסוכנותו, לאור החזקה הסטטוטורית שבהחזקת סם מסוכן, שלא לצריכה עצמית, ובשל החשש להימלטות  מהליכי שפיטה, ולפיכך ומשאין בנסיבות מקרה זה חלופת מעצר הולמת ביקש להעתר לבקשה ולהורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

מנגד טען ב"כ המשיב שלא קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב ואף טען לעניין אפשרות של שחרור המשיב בחלופת מעצר ובתנאים מגבילים.

בהחלטה שניתנה על ידי עוד ביום 19.03.06, אחר שבחנתי ועיינתי בחומר הראיות קבעתי כי  קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב ואף קיימת עילת מעצר כנגדו הן בשל מסוכנותו והן מכח העילה הסטטוטורית הקמה בעבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים ולפי סעיף 21 (א) (1) (ג) (3).

לאחר שאיפשרתי לצדדים לטעון בעניין חלופת המעצר הסכימו הצדדים, כי ינתן תסקיר שירות המבחן שיבחן החלופה המוצעת בעניינו של המשיב, כאשר אף אחד מהצדדים איננו מתחייב לממצאי התסקיר.

מהתסקיר שבפני עולה, בין היתר, על מצוקתו של המשיב במעצר וחריגות המעצר באורח חייו, וכי המשיב ציין בפני קצינת המבחן שנוהג להשתמש בחשיש שנים רבות ובשתי הזדמנויות בהפרש של שבועיים, רכש גראס לשימוש עצמי בבאר שבע והעבירו על גופו לעזה, אך המשיב הכחיש כל קשר או תכנון הנוגע לנשק (הכוונה לסעיף 3 לאישום השלישי המייחס למשיב קשירת קשר להעביר כלי נשק, אקדחים, רימוני יד ורובים מישראל לרצועת עזה [דרך מעבר ארז]).

שירות המבחן התרשם מפתיחותו של המשיב, וכן שהמעצר מסב לו כאב רב הן נוכח גילו והן נוכח מבוכתו מבני משפחתו, וכי הוא מסתיר את עובדת מעצרו מילדיו.

המפקחים המוצעים, אימו, אחיו וגיסתו של המשיב נבחנו על ידי שירות המבחן, ושירות המבחן הגיע למסקנה כי מדובר באנשים רציניים, המתייחסים באחריות ובבגרות לסיטואציה הנוכחית ומסוגלים לפקח על המשיב בביתם, בכפר ג'ת במשולש.

בסיפא של התסקיר, התרשם שירות המבחן, כי בעיתוי הנוכחי, קיים סיכון נמוך למעורבותו של המשיב בפלילים, וכי לתקופת המעצר עד כה השפעה מרתיעה ובכפוף להשגחת החלופה, המליץ שירות המבחן על שחרורו של המשיב בחלופה המוצעת.

ב"כ המבקשת התנגדה להמלצות שהובאו בתסקיר שירות המבחן, הפנתה לפסיקה בעניין זה, וטענה למסוכנות המשיב.

עוד טענה ב"כ המבקשת כי אישורי הכניסה לישראל שהיו למשיב היו נכונים עד ליום 01.03.06 - ומכאן שבמידה וישוחרר המשיב בחלופת מעצר - הרי שיש בכך "הכשרת השרץ ומעין מתן אשרת כניסה לישראל דרך החלטה של ביהמ"ש".

מנגד, טען ב"כ המשיב כי הופתע לשמע טיעוני ב"כ המבקשת, וטען כי לנוכח העבירות המיוחסות למשיב, הרי שדווקא בהיותו בישראל, לא ניתן יהא להמשיך ולבצע העבירות המיוחסות לו, שכן הבקשה היא לשחרר המשיב לחלופת מעצר בתחומי מדינת ישראל, ולא להחזירו לתחומי רצועת עזה.

ב"כ המשיב חזר על ההמלצות שהובאו בתסקיר, וטען כי עם המלצה שכזו ועם נכונות בני משפחתו של המשיב - הרי שאין מניעה לקבל ההמלצה ובנוסף הודיע על הסכמת המשיב להפקיד סכומי כסף במזומן,  שיבטיחו התייצבות המשיב לדיונים ולמילוי תנאי שחרורו.

לעניין חלופת המעצר יש לבחון את טיבן של העבירות ומהותן לנוכח התנהגות המשיב ועברו.

זאת ועוד, "הבסיס לחלופת מעצר טמון ביכולתו של ביהמ"ש לתת בנאשם אמון" (בש"פ 8123/99 נשאד נ. מ"י , לא פורסם).

מכל האמור עולה כי  השאלות שעניינן בחינת חלופת מעצר "מתמקדות בעיקרן בשתי שאלות - שהן שתי פניה של שאלה אחת - האם הנאשם מסוכן והאם ניתן ליטול את עוקצה של סכנתו, שהנסיון להשיב עליה הוא, בעצם, נסיון לצפות מראש את התנהגותו של אדם... בבואו להשיב על שאלות אלו על בית המשפט למצוא נקודות משען בטוחות ככל האפשר שאותן יכול הוא למצוא בתוך שתי מערכות של עובדות המושתתות על הראיות שהובאו בפניו בשלב זה. הראשונה - המעשה, השניה - העושה. דהיינו, עליו לבדוק אם מעידות נסיבותיה של העבירה כשלעצמם שהנאשם עלול לחזור על המעשה... עליו לבדוק אם מעידה אישיותו של הנאשם, כפי שהיא מתגלה מתוך עברו ואורח חייו, על כך שהוא עלול לחזור על המעשה". (ראה בש"פ 5222/97 קופל פטשניק נ. מ"י, טרם פורסם).