החלטה בתיק בש 2850/05

1.         המשיב נעצר ביום 21/9/05 בשדה התעופה בן גוריון שעה שחזר ארצה.

למשיב מיוחסות עבירות חמורות ביותר, נסיון לחטיפת מטוס ועל פי הודאתו בפני השלטונות הטורקיים - הודאה שלטענתו היום ניתנה תחת לחץ - ביקש לחטוף את המטוס ולהפילו על תל - אביב.

המשיב היה במעצר עד תום ההליכים בטורקיה תקופה של 15 חודשים ולאחר מכן, 15 חודשים נוספים שוחרר בתנאים מגבילים.

מדובר בהארכת מעצר רביעית כאשר בבקשה הראשונה ביום 22/9/05 ראתה כב' השופטת שטרית להעתר לבקשה אשר הייתה ל - 15 יום באופן חלקי והאריכה את מעצר החשוד עד ליום 26/9/05 וכך גם כך, עד להחלטת כב' השופטת נבילה דלא - מוסא אשר קצבה את הארכת המעצר בניגוד לבקשת העוררת וזאת, עד היום, 2/10/05.

2.         אין חולק כי המשיב הגיע למעשה ארצה מיוזמתו.

ב"כ המשיב מכחיש בשמו את ההאשמות הכבדות המיוחסות לו, לטעמו כל תקופת שהותו בטורקיה לא היה כל נסיון שיבוש הליכים, אין מקום להארכת המעצר, אין מסוכנות, יש מקום לחלופת מעצר, הנו מסכים למעצר בית.

3.         יצוין עוד באשר לשאלת בית המשפט לענין "סיכון כפול", נתנה על כך ב"כ העוררת את דעתה, כאשר מדברי ב"כ המשיב ביום 22/9/05 עולה כי גם לדעתו יש להעביר נושא זה להחלטת היועץ המשפטי לממשלה כאשר, הויכוח, "אינו כאן" בלשונו ומכאן, יש לדון בבקשה לגופו של ענין.

4.         יש לבחון במשנה זהירות המשך מעצרו של חשוד ובוודאי ובוודאי כאשר מדובר בהארכה רביעית.

השאלה הנה האם קיימות עילות מעצר לצורך חקירתי גם היום, וכן מסוכנות וחשש לשיבוש הליכים ואלה שאלות המפתח ועל פיהם יקבע גורל ההחלטה בערר.

חזרתי ועיינתי בבקשות הקודמות כפי שהיו בבית משפט קמא ובתיקי החקירה לפרטיהם ואני רואה לקבוע כי קיים חומר חקירה לכאורי שבוודאי די בו בשלב זה ולשלב זה שעניינו הארכת מעצר לצורך חקירה, וחשש מפגיעה בה מעבר למסוכנות.

עדיין קיימת כמובן השאלה האם קיימות עילות מעצר לצורך חקירתי ומסוכנות כנטען וגם כאן שוכנעתי ונחה דעתי כי אכן כך.

מבלי להיכנס לפרטי החקירה וכדי למנוע פגיעה בה, אציין שהעולה מ - א/1, אינו כנטען ע"י הסניגור ומחקירת נציג העוררת בפני בית משפט קמא, כב' השופטת נבילה דלא - מוסא, קיים הסבר מניח את הדעת לפעולות החקירתיות לרבות אלה שטרם בוצעו ושלא כמאמר הסניגור.

יצוין עוד, באשר למסגרת ס' 13 (א) (3) לחוק סדר הדין הפלילי, הרי שלא כמאמר הסניגור מצויים אנו כאן, כפי שגם יובהר להלן גם במהלך העולה מס' 13 (א) (1) ו - (2) ולא ס' 13 (א) (3) בלבד ויודגש, ס' 13 (א) (3) והסיפא בו מתייחסים להליך חקירה וכאן, נוסף להליך החקירה, חשש לשיבוש הליכי משפט, פגיעה בתקינות ההליך הפלילי, מסוכנות של ממש וכמפורט להלן.

בניגוד לרושם המתקבל, לא מדובר במצב של "שב ולא תעשה" מצד העוררת וחוקריה, מדובר בפעולות חקירה אשר חלקם טרם הושלם, חלקם לא ניתן היה עדין להתחיל בביצוע וחלקם צריכים לעתותיהם כעולה מהמפורט ב - א/1.

בית משפט קמא קבע פעם אחר פעם תקופות מעצר קצרות אשר לא אפשרו השלמת החקירה כפי העולה והנדרש מהחומר הפרוס בפני.

מעבר לכך, מלמד א/2 כי יש ממש במסוכנות הנטענת ע"י העוררת ובוודאי שלא ניתן לשלול מסוכנות זו בשלב זה ובהליך בפני.

ס' 5 ל - א/2 מלמד בין היתר, על הצורך הנדרש.

צורך חקירתי, יכול שיעלה גם בשלב הערעור כאשר מעבר לכך,  גם בשלב נשוא קביעת בית משפט קמא, אין להכניס את החקירה למיטת סדום לחקירות מסוימות ואלה בלבד וזאת, כאשר נחקר בפני בית המשפט החוקר האמון על החקירה ונותן הסבר מניח את הדעת.

אין לשלול בהקשר זה ביצוע הליכי חקירה אחרים, כפי העולה גם כאן, גם אם אלה לא הונחו בראשיתם בפני בית משפט קמא ועלו כצורך חקירתי במהלך התקדמות החקירה.