החלטה בתיק בש 2822/08

בפני מונחת בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים נגדם לפי סע' 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996. זאת לאחר שהוגש נגדם כתב אישום המייחס לשלושתם עבירה של קשר לפשע, עבירה ע"פ סע' 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: " חוק העונשין"). ורק לגבי נאשם 1 עבירות בנשק, עבירה ע"פ סע' 144(א) ו-(ב) + סע' 29 לחוק העונשין, והיזק בחומר נפיץ, עבירה ע"פ סע' 454 + סע' 29 לחוק העונשין. 

העובדות וטענות הצדדים:

על-פי הנטען בכתב האישום, בלילה שבין 9.4.08 ל- 10.4.08, בסביבות השעה 24:00, התאספו הנאשמים באזור "אלקוואס" שבאום אל פחם וקשרו קשר לזרוק רימון לעבר ביתו של טאלב מחאמיד (להלן: " המתלונן") על רקע חשדם כי המתלונן משתף פעולה עם כוחות הבטחון והמשטרה (להלן: " הקשר").

במסגרת הקשר ולשם הוצאתו לפועל, הצטייד נאשם 1 ברימון יד רסס מס' 26 סימן 24-20 83 ת.צ. (להלן: " הרימון"), שבכוחו להמית אדם ולהזיק לו, ויצא רגלית לעבר ביתו של המתלונן במטרה לזרוק לעבר ביתו את הרימון.

בהמשך נטען שבמסגרת הקשר ולשם קידומו, בסמוך לשעה 02:00, השליך נאשם 1 את הרימון לעבר ביתו של המתלונן, שם נמצאו אנשים באותה עת. הרימון התפוצץ באזור קדמת ביתו של המתלונן ורסיסיו התפזרו לכל עבר, תוך שהם גורמים לנזק ולהרס במקום ומסכנים חיי אדם.

בגין האמור לעיל ייחסה המאשימה לנאשמים את העבירות המפורטות ברישא החלטתי זו.

המבקשת טוענת כי קיימות ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים במיוחס להם בכתב האישום, שעיקרן בהודאותיהם של המשיבים 1 ו-2; בהודעתו של המשיב 3 בה הוא קושר את עצמו למקום; בגרסאותיהם של מחמד מוסא ג'בארין ונוח ח'אלד ג'בארין שמפלילות את המשיבים; בתמונות, ובממצאים בשטח בעקבות זריקת הרימון, וחוות דעת מעבדת חבלה. לגבי מעורב נוסף בשם נוח ג'בארין ושלא הוגש נגדו כתב אישום נטען כי ישנן ראיות לכאורה כנגדו, אולם, ניהול התיק נגדו עלול בסופו של יום לחשוף מקור מודיעיני. מטעם זה החליטה המאשימה שלא להגיש כנגדו כתב אישום.    

המבקשת טוענת כי העבירות בהם מואשמים המשיבים מקימות חזקת מסוכנות מכוח סע' 21(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996 בהיותן עבירות ביטחון כקבוע בסע' 35(ב) לחוק הנ"ל. בנוסף קיים חשש ממשי כי שחרור המשיבים יוביל לשיבוש מהלכי משפט. המדובר במניע אידיאולוגי מובהק המלמד על מסוכנות רבה מצד המשיבים. המבקשת מציינת שלמשיב 2 שתי הרשעות קודמות בגין איומים, והיזק לרכוש; ולמשיב 3 שמונה הרשעות קודמות בגין 14 עבירות שונות, לרבות עבירות נשק, אלימות, איומים ותקיפת שוטרים. לאור כל זאת, נטען כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך חלופית שפגיעתה בחירותם של המשיבים פחותה.

ב"כ המשיב 1 מסכים לקיומן של ראיות לכאורה כנגד המשיב. אך טוען כי אין המדובר במניע בטחוני, ומציין שקיים סכסוך משפחתי עם המתלונן, כאשר המתלונן הרים עליו סכין ברחוב ליד כולם, וביוזמת המתלונן נפתח חרם שכונתי כנגד המשיב 1. בנוסף על כך, חברי החוליה הטיחו בפני המשיב 1 כי הוא פחדן אם לא יעשה את המעשה הזה. עוד נטען שהוא נגרר אחרי המשיבים שיש להם עבר פלילי, כאשר לפי התוכנית המקורית לא המשיב 1 תכנן לזרוק את הרימון. זאת ועוד, נטען שעברו של המשיב נקי, הינו סטודנט בסמסטר אחרון במכללה בכפר כנא, ונשוי כאשר אשתו נמצאת בחודש התשיעי להריונה. מכאן נטען כי ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב באמצעות הרחקתו משאר המשיבים, ולהסתפק בהזמנת תסקיר מעצר ובהתאם חלופת מעצר.                  

ב"כ המשיבים 2 ו-3 תוהה לאי הגשת כתב אישום כנגד אחד המעורבים לכאורה בשם נוח ג'בארין, כאשר נטען כי היה לו החלק הפעיל יותר בפרשה. נטען שההלכה שאסור להפלות בין נאשמים שהראיות כנגדם דומות, על אחת כמה וכמה כאשר המדובר בשותפים. בנוסף, חולק ב"כ משיבים 2-3 על קיומן של ראיות לכאורה לגבי הנאשמים שהוא מייצג, אשר יוחסה להם רק עבירת קשירת קשר. לחילופין, הוא טוען לחלופת מעצר ומבקש הזמנת תסקירים בעניינם של המשיבים. לנאשם 2 הרשעה קודמת אחת בעבירת איום והיזק משנת 2002 , ולגבי נאשם 3, הינו בעל שמונה הרשעות קודמות והוא אסיר מתאריך 27.4.08. מעבר לכך הוא טוען כי עדי התביעה כולם שוטרים או שוטרי שב"כ (מלבד עד תביעה מס' 12), כך שחלופה שתרחיק אותם מהעד תוכל לאיין כל מסוכנות מצידם.

דיון והכרעה:

לאחר עיון בחומר החקירה, סבור אני כי קיימת תשתית ראייתית המבססת לכאורה סיכוי של ממש להוכחת אשמתם של שלושת המשיבים במיוחס להם בכתב האישום. 

לגבי המשיב 1, עיקרן של הראיות הלכאוריות כנגדו הוא בהודעתו מיום 5.6.08, בה הוא מודה בכל המיוחס לו בכתב האישום, מספר אודות השתלשלות האירוע לפרטיו, תוך הפללת המשיבים 2, ו-3 ואחרים בקשירת הקשר, ובתכנון האירוע (ר' גם זכ"ד של השב"כ מיום 4.6.08). חיזוקים להודעה זו ניתן למצוא בהודעות שותפיו, ובהודעותיו של מחמד מוסא ג'בארין, ובממצאים אובייקטיביים שנמצאו בזירת האירוע ושתואמים את גרסתו של המשיב 1.  

יצוין כי בהמשך חקירותיו במשטרה שמר המשיב 1 על זכות השתיקה, מה שמחזק את הראיות כנגדו. בנוסף, ובהודעתו האחרונה של המשיב 1 מיום 19.6.08, הוא טען טענות זוטא כך שכל מה שמסר היה לאחר שהופעל עליו לחץ ואיומים ע"י חוקרי שב"כ. טענות אלו, ולאור הנ"ל, אין בהן ממש לטעמי, אולם, אין זה מקומן להתברר, והן יובררו במהלך הדיונים בתיק העיקרי.       

המשיב 2 קושר את עצמו לאירוע, ומודה בחלק מהמיוחס לו. מגרסתו עולה כי הוא ידע על הכוונה לזרוק את הרימון לעבר ביתו של המתלונן, לא עשה כלום בכדי למנוע זאת, ואף נטל חלק בחיפוש אחר רכב שממנו ולפי התוכנית הראשונה הרימון אמור להיות מושלך, תוכנית זו כאמור לא יצאה לפועל לבסוף, ולאחר זריקת הרימון נפגש עם המשיבים 1, ו-3 (ר' הודעות מתאריכים 8.6.08, 16.6.08, ו-19.6.08). הוא מפליל את המשיב 1, וקושר את המשיב 3 לאירוע (ר' גם זכ"דים של השב"כ מתאריך 8.6.08). חיזוק לכך ניתן למצוא בגרסתו של המשיב 1.

ולגבי המשיב 3, הוא מוסר כי נפגש עם המשיבים 1, ו-2 ואחרים כשלפתע שמע פיצוצים. כופר במיוחס לו ושולל כל מעורבות מצידו בתכנון זריקת הרימון. כאמור, המשיבים 1, ו-2 הפלילו אותו, בנוסף על הודעותיו של מחמד מוסא ג'בארין אשר מחזקת את הראיות כנגדו.

בנוסף על האמור לעיל, בחומר החקירה מצויות הודעותיו של נוח ג'בארין, אשר מחזקות את ראיות התביעה כנגד המשיבים (ר' הודעה במשטרה מיום 5.6.08, וזכ"ד של השב"כ מיום 4.6.08). אולם, בהודעתו מיום 16.6.08 טוען טענות כנגד תקינות הליך גביית העדויות, ומציין שהחוקר בעצמו רשם את הדברים בשמו, ושאינו קשור בכלל לעניין. וכפי שציינתי לעיל, אין זה המקום לדון בטענות כנגד קבילות העדויות. טענות אלו יידונו בבוא היום בהליך העיקרי בפני המותב שיישב בדין.

מעבר לכך, בתיק מצויות תמונות של זירת האירוע, ממצאים בשטח בעקבות זריקת הרימון וחוות דעת מעבדת חבלה מתאריך 14.6.08, אשר מחזקים את הראיות כנגד שלושת המשיבים.

ככלל קיומה של גרסה נוגדת איננו מאיין את כוחה של הגרסה המפלילה. "ראיות לכאורה להוכחת האשמה" הן ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט- תוך בחינתן בחקירות, בקביעת אמינות ומשקל- יוביל לראיות "רגילות" אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר (ר' בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד (נ(2) 133, (1996)); בש"פ 7962/06 שטרית נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 9.10.06)). זאת ועוד, בית המשפט אינו דן בשלב זה במהימנות הגרסאות וגרסתו של מי מהעדים עדיפה, בבוא העת יחליט המותב שישב בתיק העיקרי את גרסתו של מי לקבל ואת גרסתו של מי לדחות.