החלטה בתיק בש 2819/07

העורר עומד לדין בפני בית משפט השלום בטבריה בגין ביצוע עבירה של גניבה ועבירה של נהיגה בזמן פסילה. בפני בית משפט השלום הגיעו הצדדים לידי הסכמה לפיה ישהה העורר במעצר בית מלא בבית הוריו בגבעת אולגה, בתנאים מגבילים שפורטו על ידי בית המשפט (ב"ש 2066/06). לא חלף חודש ולבקשתו, עבר המשיב לשהות במעצר בית מלא בבית חברתו לחיים בעיר טבריה, בהסכמת המאשימה (ב"ש 2132/06). משהתמשכו ההליכים בתיק העיקרי עתר העורר בפני בית משפט השלום להתיר לו לצאת את מקום מעצרו בשעות היום על מנת לעבוד בחנות בגדים בעיר טבריה. לאחר שב"כ המאשימה הצהיר כי מסתמנת עסקת טיעון בין הצדדים ובלא התנגדות מצדו, הורה בית משפט השלום בהחלטתו מיום 28.6.2007 על שינוי תנאי מעצרו של העורר באופן שהותר לעורר לצאת ממעצר הבית לצורך עבודה בחנות מסוימת בטבריה בין השעות 08:00 עד 20:00. עוד נקבע כי יותר לעורר להתרחק מהחנות עד לרדיוס של 30 מטר. בהחלטתו גם אסר בית המשפט על המשיב לנהוג ברכב מנועי.

ביום 3.9.2007 נעצר העורר בהוד השרון כשהוא נוהג ברכב. כיוון שהעורר הפר את תנאי המעצר, הורה בית משפט השלום במסגרת דיון בבקשת המאשימה לעיון חוזר, על מעצרו של העורר עד תום משפטו. החלטה זו היא נשוא הערר כאן.

ב"כ העורר טען בפני כי מרשו אכן נכשל בהפרת תנאי השחרור ממעצר, אך מדובר בהפרה יחידה משך כל התקופה בה הוא מילא אחר תנאי מעצר הבית ללא דופי והיא אינה מצדיקה כשלעצמה השמתו של העורר מאחורי סורג ובריח. נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של הפרת חובה חוקית בגין ההפרה הנדונה, בה הודה, והוא צפוי לתת הדין על מעשיו. עוד טען ב"כ העורר כי מרשו הודה בעובדות כתב האישום בתיק העיקרי והוא הופנה לקבלת חוות דעת הממונה על עבודת השרות במסגרת הסדר טיעון עם המאשימה, שם הוסכם כי יוטל על העורר עונש מאסר לתקופה של ששה חודשים שירוצו בדרך של עבודת שירות. החזקתו של העורר במעצר יש בה כדי לסכל את האפשרות שהוא יימצא מתאים לבצע העונש בדרך של עבודת השירות. טענה נוספת היא שאף שהעורר הפר את תנאי השחרור מהמעצר, אין בכך כדי לבטל אוטומטית את ההחלטה לשחרר העורר בתנאים מגבילים ולהחזירו למעצר.

ב"כ המאשימה התנגד לקבלת הערר וטען כי אומנם התביעה הגיעה עם ב"כ העורר לידי הסדר טיעון ולפיו יוטל על העורר עונש מאסר לתקופה של ששה חודשים אשר ירוצו בעבודת שירות בגין המעשים המיוחסים לו בתיק העיקרי, אך ומאחר וקיים לחובתו של העורר עונש מאסר על תנאי בן עשרה חודשים, חב הפעלה בתיק העיקרי, ועקב ההפרה הנוכחית של תנאי השחרור ממעצר, בדעת התביעה לחזור בה מההסדר ולבקש כי יושת על העורר עונש מאסר בפועל. העורר הפר באופן בוטה את תנאי החלופה כאשר נמצא נוהג ברכב הרחק ממקום מעצרו ואין להורות על שחרורו. 

לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ בעלי הדין ועיינתי בחומר שהוגש בפני הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

אמנם נפסק כי לא בכל מקרה של הפרת תנאי השחרור ממעצר מתחייב מעצרו של המפר ועל הפרה קלה ניתן למחול לו אך יחד עם זאת נקבע כי תנאי חלופת המעצר מושתתים בראש ובראשונה על האמון שבית המשפט רוחש לנאשם שלא ינצל את תנאי השחרור כדי לעבור עבירה או יפר אותם ולכן מקום שהוכח שהעורר הפר תנאי השחרור ממעצר באופן חמור (ר' הודעתו במשטרה מיום 3.9.2007 בעמ' 3 ש' 64) יש בכך הוכחה כי אין הוא ראוי לאמון בית המשפט ודי בכך כדי להורות על מעצרו. העורר הפר את תנאי השחרור ממעצר כאשר נמצא בשעה 12:30 בהוד השרון בעוד שעל פי תנאי שחרורו היה עליו להיות במקום עבודתו בטבריה. מדובר בהפרה מהותית ובוטה של תנאי השחרור זאת הן לאור ריחוק המקום בו נתפס העורר לבין מקום מעצרו והן לאור העובדה שהעורר נהג ברכב בניגוד לתנאים המגבילים שהוטלו עליו. הוא נתפס שוהה ליד בניין מגורים כשברשותו כלים החשודים ככלי פריצה. העורר גם לא נתן  כל הסבר להפרות. 

זאת ועוד, משהפר העורר את תנאי מעצר הבית עומדת כנגדו עילת מעצר עצמאית לפי סעיף 21(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), תשנ"ו-1996. עילה זו אינה כפופה, בניגוד לעילות האחרות, לחובה לבחון חלופת מעצר (סעיף 21(ב) סיפא לחוק הנ"ל). חרף היעדרה של חובה לבחון חלופת מעצר, עדיין רשאי בית המשפט לבחון חלופת מעצר והוא אינו חייב להחזיר נאשם למעצר ממנו שוחרר בתנאים מגבילים בכל מקרה בו הנאשם מפר את תנאי השחרור(בש"פ 10696/05 לבנון נ' מ"י, תק-על 2005(4), 1827) אך בעניננו ולאור ההפרות ואופיין, קרס לחלוטין בסיס האמון שניתן לתת בעורר כך שלא ניתן עוד לשחררו לחלופת מעצר.

לפיכך אני מורה על דחיית הערר.

המזכירות תעביר העתקים מהחלטה זו לב"כ בעלי הדין.

ניתנה היום י"ג בתשרי, תשס"ח (25 בספטמבר 2007) במעמד הצדדים.

002819/07בש 054 פרח+ורד התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: