החלטה בתיק בש 2797/07

1.         נגד המשיבים/הנאשמים הוגש ביום 13.6.07 כתב אישום בגין עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע - עבירה לפי סעיף 499 (א) (1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); רכישת נשק (מספר עבירות) - עבירה לפי סעיף 144 (א) סיפא + 29 לחוק העונשין; החזקת נשק (מספר עבירות) - עבירה לפי סעיף 144 (א) סיפא + 29 לחוק העונשין; הובלת נשק - עבירה לפי סעיף 144 (ב) סיפא + 29 לחוק העונשין; סחר בנשק  (מספר עבירות) - עבירה לפי סעיף 144 (ב2) + 29 לחוק העונשין; כניסה לישראל שלא כדין - עבירה לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

            בד בבד עם הגשת כתב האישום, מבקשת המאשימה להורות על מעצר הנאשמים עד תום ההליכים.

2.         הנאשמים הנם תושבי הרשות הפלסטינית, שהו בישראל ללא היתר כדין כשהם מחזיקים בתעודות זהות מזויפות.   

            מדובר בפרשיה בה נעצר גם נגד תחזוקה בצה"ל בשם גואד פלאח (להלן: החייל), שעניינו מתברר בבית הדין הצבאי ושממנו רכשו הנאשמים תחמושת וחלקי תחמושת.

            משיב 1, יליד 1964, הינו דודו של משיב 2, יליד 1980. המשיבים מואשמים בכך שהחל מחודש 08/06 לערך ועד המועד בו נתפסו, רכשו והובילו במספר הזדמנויות שונות, רבבות תרמילי רובה בקוטר 5.56 מ"מ וקליעים חיים במטרה למכור אותם לאחר. ביום 18.5.07 משיב 2 נתפס כשבתא המטען של רכבו כ-10,000 קליעי רובה חיים שנקנו זמן קצר קודם לכן מהחייל, שאף נסע עימו ברכב. הנאשמים נתפסו כשברשותם תעודות זהות ישראליות מזויפות.        

טענות המבקשת

3.         ב"כ המאשימה טענה כי קיימות ראיות טובות לכאורה שיש בהן כדי להוכיח את אשמתם של המשיבים. עוד טענה כי קיימות עילות מעצר, שכן מדובר בעבירות בטחון המלמדות על מסוכנותם של המשיבים. גם רכישת חלקי תחמושת טומנת בחובה סכנה לבטחון המדינה ואזרחיה. המשיבים היו אדישים לגבי הגורמים אליהם העבירו את התחמושת וחלקיה. כמו כן, כיוון שמדובר בתושבי השטחים, קיימת סכנה להימלטות מאימת הדין.

4.         ב"כ המאשימה הפנתה להודעותיו של החייל, בהן הודה וסיבך גם את המשיבים; לפלטי שיחות טלפון ולהאזנות סתר המתעדות את שיחותיהם של המשיבים עם החייל; לדו"חות תפיסה של 10,000 כדורים חיים שנתפסו ברכבו של משיב 2 לאחר השלמת העסקה האחרונה עם החייל וכן לחוות דעת לעניין התחמושת.

            לדבריה, הודעותיו של החייל מהימנות במיוחד, שכן הוא עצמו עצור עד תום ההליכים, ממתין לתחילת משפטו הצבאי ואין לו שום אינטרס או מניע להפליל את המשיבים דווקא. בהודעותיו סיפר החייל על קשריו עם המשיבים, על מילות קוד שבהן השתמשו כשביקשו לציין שמדובר בתחמושת וכן על כינויים שבהם הכיר וכינה את המשיבים. החייל שיחזר בפני חוקריו את מעשיו והוביל אותם לבסיסו הצבאי ולצומת גולני, שהיה מקום מפגש לביצוע אחת מעסקאותיו עם המשיבים. החייל שטח בפני חוקריו את פירוט העסקאות שנרקמו בינו לבין המשיבים וציין כי בשני מקרים דובר על כדורים חיים. העסקה האחת לפני האחרונה (זו שסוכלה והסתיימה במעצרם של המעורבים בפרשה) התרחשה אך כחמישה ימים לפני העסקה האחרונה, ב-18.5.07. החייל מציין כי גם בעסקה זו (18.5.07) הועברו כדורים חיים; "זה היה בדיוק שפגשתי את תאאר [משיב 2-ח.ה.] אז אמרתי לו תאאר תקשיב יש פה כדורים חיים וצריך לפרק אותם כי אני לא הספקתי..." (הודעת החייל מיום 10.6.07, עמ' 4, ש 4-2).

            המאשימה מדגישה כי משיב 2 "נתפס על חם", כשבמכוניתו 10,000 כדורים חיים, הארגז שבו נעשה שימוש להעברת הכדורים והכסף ששולם לחייל. משיב 2 הודה כי השיג תעודות זהות מזייפות בשביל לעבוד בישראל. לדבריו, משיב 1 הוא זה ששלח אותו להביא את הסחורה מהחייל. תחילה טען כי לא ידע שהולכים להעביר אליו כדורים חיים אך בהמשך חקירתו הודה כי אומנם הסכים לקבל את הכדורים, אף כי הבין שמדובר בכדורים חיים, הודה ששילם והודה בכך שטעה.

            באשר למשיב 1, בארבע הודעותיו הראשונות במשטרה, הכחיש משיב 1 כל קשר עם החייל, לרבות רכישת התרמילים ממנו. בהמשך, הוא הודה שאכן קולו נשמע בקלטות וכי קנה מהחייל בשלוש הזדמנויות שונות תרמילים ריקים. משיב 1 מכחיש קבלתם של כדורים מלאים מהחייל, אלא שאין לו הסבר לאופי המחשיד שלבשה העסקה, בפרט לעניין השימוש בקודים, שאיננו מוכחש על ידו.

טענות המשיבים

5.         ב"כ המשיבים טוען כי אין ראיות טובות לכאורה נגד הנאשמים;  לא מתקיימת עילת מעצר - לא קיימת חזקת מסוכנות, הראיה שהמשיבים אף לא נחקרו ע"י השב"כ. כמו כן אין חשש להימלטותם מאימת הדין. המשיבים מתגוררים בכפר הסמוך למחסום טרקומיה, באזור הנמצא בשליטת ישראל. ניתן לשחררם כנגד ערבות צד ג' ובתנאים שיקבע ביהמ"ש, אשר יבטיחו את התייצבותם בבית המשפט.

6.         ב"כ המשיבים התנגד להגשת תקציר האזנות הסתר, כיוון שעקב תקלה הקלטות שהומצאו לו לא היו תקינות. יחד עם זאת, ב"כ המשיבים לא ביקש לאפשר לו דחייה קצרה לצורך קבלת קלטות תקינות, כפי שהוצע לו.

            לפיכך, לא ראיתי בשלב זה מניעה לעיין בתמלילים אליהם הפנתה ב"כ המאשימה.

7.         ב"כ המשיבים ביקש לערער את מוצקות ראיות התביעה, כיוון שהודעות המשיבים נרשמו בשפה העברית ולא בשפת אמם. לדבריו, משיב מס' 1 מכחיש את המילים שנרשמו מפיו: " אני אוהב את ישראל ויודע לקרוא עברית". ב"כ המשיבים הפנה גם להודעתו של משיב 1 עליה כתב בערבית (במקום המיועד לחתימת הנחקר) "אני לא יודע לקרוא עברית".

            עיקר טענתם של המשיבים היא שהם סחרו במתכות (נחושת) ולא באמל"ח. הם רכשו מהחייל תרמילים ריקים ורק בעיסקה האחרונה (לאחריה נתפסו), הביא החייל במפתיע וללא תיאום מראש, כדורים חיים במקום תרמילים. לטענת הסנגור, החייל כפי הנראה לא הספיק לפרק את הכדורים ולכן הביאם כפי שהם, על אף שמה שהוזמן הוא רק תרמילים.

            תימוכין לכך מוצא הסנגור בשיחת החייל עם המדובב בתאו ולהודעת החייל כי לא הספיק לרוקן את הכדורים. הסנגור טוען כי השימוש בקודים היה יוזמה של החייל ולא של המשיבים. עוד הפנה לכך שהחייל איננו עד מהימן, הוא אדם מפוקפק, המונע מבצע כסף, שאף חזר בו מחלק מעדותו וסיפר כי עם משיב מס' 1 היו רק 3 עסקאות.

ראיות לכאורה