החלטה בתיק בש 2783/08

מונחת בפני בקשה למעצר עד תום הליכים כנגד המשיב, לאחר שהוגש כנגדו כתב אישום בגין עבירות של איומים, עבירה לפי סע' 192 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: " חוק העונשין"); וסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סע' 332(3) לחוק העונשין.

עובדות כתב האישום וטענות הצדדים:

ע"פ כתב האישום, בתאריך 11.6.08, בסמוך לשעה 16:30, במהלך פעילות משטרתית בכפר בו מתגורר המשיב, החל חיפוש, ע"פ צו בית משפט, בביתו של המשיב (להלן: "זירת האירוע"). במהלך ביצוע החיפוש, ניגש הנאשם אל השוטר אלי גוזין ואיים עליו, כך שאמר לו: "הפעם יצאתם בחינם בפעם הבאה, אתם תחטפו".

בהמשך נטען, בסמוך לשעה 19:00 הסתיים החיפוש ו-2 מרכבי המשטרה החלו בנסיעתם, בכביש פנימי בכפר כאשר ניידת מסוג ברלינגו משטרתי נהוגה ע"י השוטר רואד פארס (להלן: "ניידת הברלינגו"), וניידת משטרה שנייה נהוגה ע"י השוטר אלי גוזין נסעה מאחור (להלן: "ניידת מג"ב"). במרחק קצר מזירת האירוע, סמוך לצומת T, השליך הנאשם אבן לעבר ניידת הברלינגו והאבן פגעה בצד השמאלי אחורי של הניידת שהיו בה ארבעה שוטרים, זאת בכוונה לפגוע בנוסעי נתיב תחבורה או כלי תחבורה ולסכן את בטיחותם.

משהבחין הנאשם כי ניידת הברלינגו החלה בנסיעה לכיוונו, החל להתרחק מהמקום בהליכה מהירה, ושהבחין שניידת הברלינגו נעצרה נמלט מן המקום.

לאור האמור לעיל, ייחסה המאשימה לנאשם את העבירות נשוא כתב האישום.

המאשימה טוענת כי בידיה ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב הכוללות, בין היתר, את הודעותיהם של שני אנשי משטרה שהיו עדי ראיה לאירוע השלכת האבן וזיהוי המשיב כזורק האבן; הודעות עדי ראיה נוספים אשר מתארים את ביצוע המרדף אחר החשוד בזריקת האבן; דו"חות פעולה מפורטים של שניים מאנשי המשטרה המתארים את האירוע בסמוך לאחר התרחשותו; סתירות מהותיות בגרסתו של המשיב הן ביחס למקום הימצאו במועד האירוע והן ביחס למעשיו במועד האירוע; וסתירות מהותיות בין טענת האליבי של המשיב לבין גרסאות עדי האליבי שהם בני משפחתו; לוח תצלומים של זירת האירוע בה נזרקה האבן לעבר ניידת המשטרה ויושביה; זיהוי המשיב באופן מיידי וספונטאני ע"י שניים מאנשי המשטרה שהינם עדי ראייה מיד עם הגעתם לתחנת המשטרה.

המאשימה טוענת כי מעשיו של המשיב מקימים עילת מעצר, כך שקיים יסוד סביר לחשש כי באם ישוחרר המשיב יסכן את ביטחון הציבור ושלומו, וכן את גורמי המשטרה האחראים על אכיפת החוק. בנוסף המדובר בעבירות אלימות חמורה המקימה גם היא את חזקת המוסכנות ע"פ סע' 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. הפנתה המאשימה לרישום הפלילי של המשיב הכולל גז"ד ללא הרשעה מיום 18.2.08 (ביהמ"ש לנוער בחיפה), בגין שני תיקי פירצה לבניין וגניבה (אירועים מחודשים 4/07, ו-5/07). לאור זאת נטען כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב בדרך של חלופת מעצר.

ב"כ המשיב טען כי קיימות סתירות מהותיות בעדויות אנשי המשטרה שנכחו במקום בזמן קרות האירוע בנוגע למצבן של ניידות המשטרה האם היו בעצירה מוחלטת או תוך כדי נסיעה, ובנוגע לזיהוי המשיב ע"י שני שוטרים משתי זוויות ראיה שונות כשכל אחד היה בניידת אחרת. הוא טוען כי ע"פ השרטוט שבתמונות אחד משני השוטרים לא יכל לראות את המשיב. עוד תוהה ב"כ המשיב לעניין אי קיומן של הודעותיהם של השוטרים אשר ישבו בניידת השנייה כשרק אחד מהם טען כי ראה את המשיב עומד מולו במרחק של כ-12 מטר. עוד נטען כי חלק מהשוטרים שהיו בניידת משראו את המשיב בתחנת המשטרה טענו שלא מדובר בו אלא במישהו אחר. ישנה גם מחלוקת באם המשיב, משזרק את האבן, החל לרוץ ואז זוהה ונתקבלה הודעה בשמו, או שהוא זרק את האבן, ברח ורק בתחנת המשטרה זוהה ע"י השוטרים. בנוסף על כך נטען שאין כל התייחסות בחקירות ללבושו של המשיב.

ב"כ המשיב טוען כי המדובר בפגיעה שהינה קלה, שגרמה נזק פעוט לניידת ושמדובר בבחור צעיר (בן 18 ומספר חודשים). ומציע חלופת מעצר במג'ד אלכרום בתנאים מגבילים ותחת פיקוחם של בני משפחתו של המשיב.              

דיון:

לאחר עיון בחומר הראיות סבור אני כי תיק החקירה כולל ראיות שיש בהן בסיס להוכחת אשמתו של המשיב במיוחס לו בכתב האישום. עיקר החומר הראייתי הינו עדויות אנשי המשטרה שנכחו במקום בזמן זריקת האבן. עדויות אלו קושרות את המשיב לאירוע של זריקת האבן על ניידת משטרה, בעקבות ביצוע חיפוש בביתו. (ר' הודעות השוטרים אליף סואעד, ואלי גוזין מתאריך 12.6.08).

בנוסף על כך, טרם קרות האירוע, ובמהלך ביצוע חיפוש בביתו של המשיב, ומשעמד השוטר אלי גוזין מחוץ לבית, ניגש אליו המשיב ואיים עליו במילים " הפעם יצאתם בחינם בפעם הבאה אתם תחטפו". בהמשך לכך, השוטר הנ"ל זיהה את המשיב כמי שזרק את האבן על ניידת המשטרה. המשיב זוהה ע"פ תווי פניו והזקן שבצורת פס שבסנטרו.   

חיזוקים לעדויות הנ"ל ניתן למצוא בהודעותיהם של אנשי משטרה נוספים אשר מתארים את החיפושים אחר מי שזרק את האבן ומוסרים כי המשיב זוהה ע"י השוטר אליף סואעד.

המשיב עצמו הכחיש את המיוחס לו. ישנן סתירות בגרסתו של המשיב לגבי מקום הימצאו במועד האירוע ומעשיו בזמן האירוע, וטענת האליבי שמסר הופרכה ע"י בני משפחתו. בהודעתו הראשונה המשיב מוסר שראה את השוטר אליף סואעד אשר זיהה אותו בהמשך כמי שזרק את האבן.

סבורני כי אין ממש בטענות ב"כ המשיב לקיומן של סתירות מהותיות בעדויות אנשי המשטרה שנכחו במקום בזמן קרות האירוע. ויכול והיה על המשטרה לגבות עדויות נוספות של עדי ראיה ואנשי משטרה שנכחו בזירת האירוע, אולם, לא ראיתי שמחדל זה משמיט את התשתית הראייתית העומדת כנגד הנאשם לצורך שלב זה.

בשלב המעצר, אין בית המשפט עוסק בקביעת "ממצאים מרשיעים או מזכים" ואף אינו עוסק בסיכום הראיות בתיק ובהכרעה באשמה. בית המשפט בשלב זה דן בהערכת ערכן הגולמי של הראיות שהצטברו בפניו ומעריך את סיכוי ההרשעה על בסיס זה (ר' בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד (נ(2) 133, (1996); וכן בש"פ 7962/06 שטרית נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 10.9.06)). מדובר בהערכת הסיכויים הגלומים בראיות, כאשר על בסיס כל אלה על בית המשפט להעריך את סבירות הסיכוי להרשעה. בבוא העת, יוכל ב"כ המשיב להעלות את טענותיו אחת לאחת בפני המותב שידון בתיק העיקרי, והן יידונו לגופן.

ראה גם:

בש"פ 1915/95 אבו עיסא נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 9.4.95);