החלטה בתיק בש 2768/06

1.         עותרת המבקשת כאן בפני למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו, כמצוות ס' 21 (א)  לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) ה'תשנ"ו-  1996 (להלן: "החוק").

על פי המיוחס למשיב בכתב האישום, בהא חטיב (להלן: "המתלונן") התגורר בכל הזמנים הרלוונטיים לאישום בכפר דיר חנא, וכשבועיים עובר ליום 17.1.06, החל לרצות עונש של מאסר בעבודות שירות בבית תמחוי בטבריה (להלן: "בית התמחוי").

במשך מספר חודשים עובר ליום 17.1.06, ניטש סכסוך בין המתלונן לבין המשיב על רקע חוב כספי של משפחת המתלונן למשיב ומחלוקות נוספות שהתגלעו ביניהם.

ביום 17.1.06, בסמוך לשעה 6:00 בבוקר, פתח המתלונן את דלת בית התמחוי שהייתה נעולה ונכנס למטבח על-מנת לבצע את עבודות הבוקר שהוטלו עליו.

אותה עת שהה המתלונן לבדו בבית התמחוי.

המשיב נכנס לבית התמחוי, בלא ידיעתו של המתלונן, ניגש אל המטבח והלם בראשו של המתלונן מאחור, זאת עשה כשהוא אוחז בחפץ כלשהו.

המתלונן הסתובב לכיוונו של המשיב, ואז הכה אותו האחרון שנית בראשו, והמתלונן איבד את הכרתו.

בשלב כלשהו, כפת המשיב את ידיו של המתלונן באזיקי פלסטיק וכן כפת את צווארו בשני אזיקי פלסטיק נוספים.

לאחר מכן עזב המשיב את המקום, כשהוא מותיר את המתלונן מוטל על הרצפה מחוסר הכרה ומצוי בסכנת חנק איטית, אם לא יוסרו מעל צווארו האזיקים תוך פרק זמן של כשעה וחצי.

המתלונן התגלה, לאחר כשעה, על-ידי פועל נוסף של בית התמחוי שהגיע למטבח והזעיק כוחות הצלה, אשר חתכו בסכין את האזיקים הסירו אותם מעל צווארו של המתלונן והבהילו את המתלונן אל בית החולים.

כתוצאה ממעשיו של המשיב - כמיוחס - נגרם למתלונן פצע שפשוף בצווארו.   

            בעקבות האמור, יוחסה למשיב עבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות.

2.         א.         ב"כ המבקשת טוען בבקשתו ובפני, לקיומן של ראיות לכאורה טובות להוכחת
                        אשמתו של המשיב ואשר מצדיקות מעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו.

בהקשר זה מפנה ב"כ המבקשת לראיות המצויות בתיק החקירה, לרבות הודעותיו של המתלונן, צילומים של זירת האירוע וכן הודעותיהם של שני עובדים נוספים בבית התמחוי אשר מצאו את המתלונן. 

ב"כ המבקשת מציין בבקשתו, כי המשיב הוזמן לחקירה במשטרה מיד לאחר האירוע, אך בחר שלא להופיע והיה שרוי בבריחה, עד שנעצר ביום 13.9.06. בהקשר זה נטען, עצם קיומו של שיהוי בין מועד ביצוע העבירה לבין מועד הגשת כתב האישום אינו עומד כשיקול יחיד בבואו של בימ"ש להחליט בבקשה למעצר עד תום ההליכים.

מוסיף וטוען ב"כ המבקשת, כי המעשים המיוחסים למשיב נעשו באלימות חמורה וקשה, ומשכך מקימים חזקת מסוכנות אשר לא בנקל ניתן להפריכה.

עוד נטען, כי על המתלונן ובני משפחתו הופעלו לחצים כבדים מצד בני משפחתו של המשיב על-מנת שיחזור בו מתלונתו, כפי שאכן נעשה ביום 14.6.06 ולפיכך, קיים אף חשש לשיבוש מהלכי משפט אם ישוחרר המשיב ממעצר.

לבסוף טען ב"כ המבקשת, התנהגות המתלונן, ממצאי הזירה, התחמקותו של המשיב מלהגיע לחקירה, כל אלה מהווים יחדיו "התנהגות מפלילה" מצד המשיב ומעידים על אמיתות גרסתו של המתלונן.