החלטה בתיק בש 2766/06

1.         בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת לילי יונג-גפר) בב"ש 4703/06, לפיה הוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת.פ. 3028/06. העורר עותר לביטול החלטתו של בית משפט קמא ולשחרורו לחלופת מעצר.

2.         כנגד העורר הוגש כתב אישום בגין מספר מקרים של תקיפת בת זוג, עבירה בניגוד לס' 379 בצירוף ס' 382 (ב) לחוק העונשין, ה'תשל"ז - 1977.

5129371

            עובדות כתב האישום מלמדות בתמצית כי העורר על-פי המיוחס לו, תקף את אשתו, המתלוננת, הגב' ריאנה סלוזנקו, מספר פעמים, בכך שדחף אותה בחוזקה והיכה אותה, סטר לה או בעט בה.

3.         ביום 20.9.06, הכריעה כב' השופטת ל' יונג-גפר בבקשת המשיבה למעצר העורר עד תום ההליכים.נ

בהחלטתה קבעה כב' השופטת יונג-גפר קיומן של ראיות לכאורה, בהתבסס על עדויות המתלוננת במשטרה, הנתמכות גם בעדות אימה של המתלוננת, הגב' לובוב סלוזנקו, ובהודאתו החלקית של העורר.

בנוסף, קבעה כב' השופטת יונג-גפר קיומה של עילת מעצר, במסוכנות הנשקפת מצד העורר למתלוננת.

בנוגע לחלופת מעצר הופנה העורר לקבלת תסקיר מעצר בטרם בחינת חלופה מתאימה.

לאור המלצת שירות המבחן שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר בבית הוריו, ולאור התכחשותו של העורר לבעיית האלכוהוליזם שלו, קבע בית משפט קמא כי אין לשחרר את העורר, מתוך העדפת שלומה של המתלוננת על חירותו.

4.         סניגורו של העורר, הן בבית משפט קמא, הן בהודעת הערעור והן בפני משיג על ההחלטה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו ולטעמו, ניתן להסתפק בחלופה.

העורר טוען כי מחומר החקירה עולה תמונה לפיה הבעיות בין הזוג נובעות מרצונה של המתלוננת כי העורר ישנה את אורחות חייו, ובפרט כי יפסיק לשתות אלכוהול ולהתראות עם חברים שאינם לרוחה, ויעזור לה יותר בבית.

כן טוען העורר כי שני בני הזוג אינם מביעים רצון להתגרש אלא להמשיך ולחיות יחד, וכי המתלוננת ציינה שאינה מפחדת ממנו, אינה רוצה לפרק את המשפחה, וכל רצונה שיפסיק לשתות אלכוהול.

לטענת העורר, אין מדובר במצב של אלימות מתמשכת אלא במקרים בודדים, שאירעו כאשר העורר ביקש לצאת את הבית כדי להתראות עם חבריו, והמתלוננת, שהתנגדה לכך, ניצבה בפתח הבית וחסמה את דרכו החוצה, או-אז, דחף אותה העורר, דהיינו: העורר אמנם מודה כי נהג באלימות כלפי המתלוננת, אולם לטענתו מדובר באלימות מזערית לבד. עוד מוסיף העורר כי אין לו עבר פלילי בעבירה בה הוא מואשם.

לאור כל זאת אין קיימת לטענת העורר עילת מעצר, שכן אין קיימת מסוכנות מצידו, בפרט כאשר המתלוננת אמרה שאינה מפחדת ממנו ורוצה בחיים משותפים עימו.

            בנוסף, טוען העורר כי אין בראיות שהציגה המשיבה די כדי לבסס עילת מעצר, בפרט כאשר גירסתה של המתלוננת אינה נתמכת בתיעוד רפואי, ואין כל הסבר לכבישת עדותה בנוגע לאירועים מן העבר.

כן מתנגד העורר להסתמכות על האירועים שכנטען קרו בעת מגוריהם בבאר-שבע ללא הבאת תיק החקירה של המשטרה מבאר-שבע.

            עוד טוען העורר כי אין הוא אלכוהוליסט אלא נוהג מפעם לפעם לשתות כמקובל בחברת בני מוצאו, ואין הוא זקוק לגמילה.

לטענתו עבר תקופה קשה במהלכה קרו האירועים בבאר שבע, אולם מאז חזר לתפקד כמקובל, ואף לעדות המתלוננת הוא דואג למשפחתו ולפרנסתה.

            לאור כל האמור מבקש העורר כי ישוחרר לחלופת מעצר, בין בבית הוריו ובין אצל בת דודתו בקריית ביאליק, במרחק של 50 ק"מ מדירת המתלוננת, דבר אשר שיש בו לאיין את המסוכנות, אם זו קיימת.