החלטה בתיק בש 2757/06

המבקשת הגישה כנגד המשיבים בקשה ליתן צו, במעמד צד אחד, להפסקת עבודה ושימוש על פי סעיף 239 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"). בהחלטתי מיום 6/3/06 סירבתי לתת את ההחלטה במעמד צד אחד והוריתי למשיבים להגיב לבקשה. תגובה כזו אכן הוגשה ועל פי החלטה נוספת השיבה המבקשת לסעיפים מסוימים בתגובת המשיבים.

בקשתה של המבקשת היא ליתן צו הפסקה שיפוטי האוסר שימוש לא חקלאי ו/או עבודות בגרוטאות מתכת ו/או גריטה ו/או גריסה ו/או ביצוע עבודות נוספות, הכול כרשום בעתירה לבקשה.

הבקשה שבפניי היא ספיח לשורה של בקשות שהגישה המבקשת ובהן ציוויתי להורות על הפסקת שימושים אסורים כדוגמת השימושים נשוא הבקשה. באותם המקרים ובשל נסיבות הגשת הבקשות, ניתנו צווים במעמד צד אחד, ואולם במקרה שלפניי מצאתי לנכון להורות על קבלת תגובת המשיבים כאמור.

לטענת המבקשת מבוצעות במקרקעין נשוא הבקשה עבודות שונות במתכות, כאשר על פי התכנית החלה על המקרקעין, הם מיועדים לשימוש חקלאי, מגורים, מגורים לבעלי מקצוע ושימושים נוספים אשר העבודות נשוא הבקשה לא כלולות בהם.

על פי האמור בבקשה המשיבים 1 ו-2 הם בעלי הזכויות במקרקעין, המשיב 3 הוא בנם המשתמש במקרקעין מנהג בעלים ומתיר את השימושים האסורים, המשיבה 4 היא חברה העוסקת בשימושים האסורים והמשיב 5 הוא מנהלה. המשיב 6 הוא כונס הנכסים של המקרקעין וכנגדו לא מתבקש כל סעד. לאור הדברים האלה טוענת המבקשת כי המשיבים 1-5 הם הבעלים או מי שמוחזקים כבעלים של המקרקעין ומי שאחראים על ביצוע העבודות נשוא הבקשה.

בתגובתם טוענים המשיבים 1-5 (להלן: "המשיבים") מספר טענות:

1. המבקשת השתהתה בהגשת הבקשה ולכן יש לדחות את הבקשה על הסף.
2. מטרתו של סעיף 239 לחוק היא מניעת פעולות טריות שהחלו בסמוך לפני הגשת הבקשה ולא כך הם פני הדברים במקרה דנן.
3. השימוש בפועל שנעשה בסעיף 239 לחוק הוא במקרים בהם מתבצעת בנייה ללא היתר שטרם הסתיימה.
4. המשיב 3 הוא בנם של המשיבים 1 ו-2 והוא אינו נמנה על אלה שאחראים לעבודה.
5. המשיב 5 הוא מנהל ובעל מניות במשיבה 4 ולא די בכך כדי להכניסו לגדר המינויים בסעיף 208 לחוק.
6. התצהיר אינו מפרט שימושים מסוימים שמבוצעים במקרקעין והוא בניגוד לתקנות.
7. השימוש שנעשה במקרקעין אינו אסור על פי התוכניות הקיימות.
8. נמסר למשיבים כי יוכלו לבצע את השימושים המבוצעים, אם יאוחסנו המתכות בגונדולות. המשיבים החלו בהליכים לקבלת היתרים מן הועדה המקומית.
9. המשיב 1 מרותק למיטתו והמשיב 3 עבר כריתה של גידול סרטני והוא טרוד בטפולים רפואיים.

לטענה מספר 1 - שיהוי

אין ספק בלבי, כי אכן השתהתה המבקשת בהגשת בקשתה להפסקת השימוש. מן הבקשה ניתן ללמוד, כי המבקשת ידעה על השימושים האסורים עוד ביולי 2004, שהרי היא צירפה לבקשתה צילומים שנעשו במועד זה.  יחד עם זאת, בנסיבות העניין אין בשיהוי כדי למנוע מן המבקשת להפעיל את סמכויותיה ולהגיש את בקשתה בשלב המאוחר הזה. כאשר משתהה רשות מנהלית בהפעלת אמצעי אכיפה, ההשתהות לא יוצרת מניעות כלפי הרשות אלא רק במקרים יוצאי דופן. החובה הקיימת על הרשות לבצע את תפקידיה אינה מבוטלת כאשר משתהה הרשות בביצוע תפקידים אלה. כך נקבע ברע"פ 1520/01 יעקב ורות שוייצר נ. יושב ראש הועדה המחוזית, פ"ד נו(3), 595.

לאור הדברים דלעיל טענת השיהוי נדחית.

לטענה מספר 2 - מטרת סעיף 239 לחוק